זכויות האדם בבהוטן
זכויות האדם בבהוטן מוגדרות בחוקת המדינה, המבוססת על עקרונות הבודהיזם. ממשלת בהוטן חותרת להענקת "אושר לאומי גולמי" לתושבי המדינה.
בעוד הבודהיסטים במדינה זוכים לאושר לאומי גולמי רב, הרוב הבודהיסטי אוסר על מיעוטים בני דתות אחרות לקיים פולחנים דתיים, הם מגורשים מהמדינה ונלקחת מהם האזרחות.
זכויות האדם בחוקת בהוטן
חוקת בהוטן קובעת "זכויות יסוד" רבות, בהן הזכות לחיים, חירות, ביטחון, חופש הביטוי, חופש המחשבה והדת, חופש העיתונות, חופש תנועה ומגורים במדינה, וחופש מאפליה על רקע גזע, מגדר, שפה, דת, פוליטיקה או מעמד חברתי.
החוקה אוסרת גם עינויים ועונש מוות.
על פי הניסוח בחוקה, אזרחי המדינה זכאים לכל הזכויות הנמנות בחוקה, אך תושבים שאינם אזרחים זכאים רק לחלק מהזכויות. לדוגמה, חופש הביטוי, חופש דת וחופש התנועה אינם חלק מזכויות התושבים.
אמנות בינלאומיות
אף על פי שחוקת בהוטן משקפת זכויות אדם בסיסיות, בהוטן עצמה לא חתמה על אמנות בינלאומיות בנושאי זכויות אדם, בהן האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות והאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.
בהוטן חתומה על מספר אמנות אחרות, בהן האמנה לביעור כל הצורות של אפליה נגד נשים (CEDAW), ואמנת זכויות הילד, כולל שני הפרוטוקולים האופציונליים.
בהוטן חתמה אך לא אשררה את האמנה בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית ואת אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות.
אפליית בני הלוצשאמפה
בני הלוצשאמפה (אנ') היגרו מנפאל לאזורים הדרומיים של בהוטן בסוף המאה ה-19. במפקד אוכלוסין משנת 1988 נמנו 28% מהתושבים כבני לוצשאמפה, ועל פי ההערכות שיעורם כיום כ-40%. לרובם אין אזרחות בהוטנית.
קיימת במדינה מתיחות אתנית רבה בין ילידי בהוטן לבין הלוצשאמפה, שנתפסים בעיניהם כמהגרים ובני מהגרים מנפאל. משנת 1989 נאסר השימוש בשפה הנפאלית בבתי ספר, ונאכף קוד לבוש ציבורי שהוא בהוטני מסורתי, ואוסר בפועל לבוש נפאלי. מי שאינו לובש את הבגדים המסורתיים ברשות הרבים עלול להיכנס לכלא לכמה ימים או לשלם קנס כספי גבוה.[1]
בשנת 1990 החלו מהומות של בני הלוצשאמפה נגד המשטר, בדרישה לדמוקרטיה ושוויון זכויות. הממשלה החלה לאסור פעילים פוליטיים, שללה לחלקם את האזרחות וסגרה 66 בתי ספר. כוחות הביטחון של בהוטן תועדו במספר מקרים מבצעים עינויים של מפגינים פוליטיים.
משנת 1990 גורשו לנפאל כ-107,000 מבני הלוצשאמפה, כ-35% מתושבי המדינה, והפכו לפליטים (אנ'). על פי נתוני נציבות האו"ם לפליטים, בשנת 2008 הם התגוררו בתנאי עוני בשבעה מחנות פליטים במזרח נפאל. לאחר מספר שנים חלקם נקלטו באוסטרליה, ארצות הברית, בריטניה, נורווגיה וקנדה במעמד פליט. ארצות הברית קלטה כ-61,000 פליטים.
בשנת 2015 עדיין נותרו כ-10,000 בני לוצשאמפה במחנות הפליטים.
אפליית מיעוטים דתיים
חוקת בהוטן מאפשרת לכאורה חופש דת, אך זוכים לו רק בודהיסטים מזרם המהאיאנה והינדואיסטים. החוקה מאפשרת פעילות דתית פומבית רק לדתות שנרשמו במשרד הפנים, ועד היום נדחו כל בקשות הרישום של בני המיעוט הנוצרי והמוסלמי במדינה, וכן בודהיסטים שאינם מזרם המהאיאנה. כתוצאה מכך הם אינם רשאים לקיים טקסים דתיים בפומבי, וכן להקים בתי תפילה, בתי קברות ולפתוח חנויות ספרים.
במספר מקרים, מנהיגים נוצרים נעצרו, אזרחותם נשללה והם גורשו מהמדינה.
הערות שוליים
- ^ שמעון לב, קץ עידן התמימות: בהוטן, באתר מסע אחר.
