זכי דרוויש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

זכי דרווישערבית: زكي درويش; נולד ב-1944) הוא משורר וסופר פלסטיני.

ביוגרפיה

נולד למשפחה מוסלמית בשנת 1944 בכפר אל-בירווה שבגליל המערבי. אביו היה בעל אדמות מוסלמי, ואמו אנאלפביתית. אחיו של זכי הוא המשורר המפורסם מחמוד דרוויש. לאחר שנחרב הכפר במלחמת העצמאות, נמלטה משפחתו ללבנון, תחילה לג'זין, ולאחר מכן לדאמור. שנה לאחר שנמלטו ללבנון, חזרה משפחתו לאזור עכו, והתיישבה בג'דיידה. סיים תיכון בכפר יסיף וסיים באוניברסיטת חיפה תואר ראשון ותואר שני. הוא היה מורה ואחר כך מנהל תיכון ומרצה במכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל שבחיפה.

דרוויש כתב סיפורים קצרים, נובלות באורך מלא, מחזות וכן מאמרים בנושאי תרבות, ספרות ופוליטיקה. כמו כן תרגם ספרים מערבית לערבית.[דרושה הבהרה] בין סיפוריו המפורסמים: החורף והגלות (1970), הגשר והשיטפון (1972), האיש שרצח את העולם (1978), הכלבים (1978) ובין המחזות שלו: המוות הכי טוב (1979) ולא (1980).

נשוי ואב לחמש בנות, מתגורר בג'דיידה.

לקריאה נוספת

  • זכי דרוויש, האיש שמשקר הרבה, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 300-296, הוצאת כרמל, 2017.
IsraeliWriter.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא סופרים ישראלים ובנושא משוררים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0