זלמן פרח
 | |
| זלמן פרח בקיבוץ 1960 | |
| לידה |
22 בדצמבר 1919 ל' בכסלו ה'תר"פ אומן באוקראינה |
|---|---|
| פטירה |
10 במרץ 1989 (בגיל 69) ג' באדר ב' ה'תשמ"ט בית השיטה |
| שם לידה | זלמן פרחומובסקי |
| מקום קבורה | בית השיטה |
| תאריך עלייה | 1924 |
| פעילות בולטת | התמחות בענף הדייג |
| ידוע בשל | פעילות בהעפלה |
| השכלה | בית הספר החקלאי בן שמן |
| תקופת הפעילות | 1941 גיוס לפלמ"ח – 1989 |
| בת זוג | דיתה פרח |
| צאצאים | יצחק, בשמת, יותם ועופר. |
| מספר צאצאים | 4 |
זלמן פרח (22 בדצמבר 1919 – 10 במרץ 1989) היה פעיל בהעפלה שנעשה מפקד השייטת הקטנה בחיל הים. בתפקידיו האזרחיים היה קצין הביטחון של חברת צים, נעשה חוקר בנושאי חקלאות ודייג.
משפחה ועלייה
זלמן נולד ב-22 בדצמבר שנת 1919 חנוכה תרע"ט, בעיר אומן אשר באוקראינה. היה ילד שלישי להוריו יעקב וחנה פרחומובסקי[1] המשפחה עלתה לארץ ישראל בשנת 1924, והגיעה לחיפה. בדרכם ארצה באניה החליטו לקצר את שם משפחתם לשלושת האותיות הראשונות - פרח.
זלמן למד בבית ספר עממי א' ובגימנסיה "ביאליק". הצטרף לתנועת הנוער "המחנות העולים" ועבר ללמוד בבית הספר החקלאי בבן שמן. בשנת 1934 סיים את הלימודים.
בשנת 1936 הצטרף פרח להכשרת "הנוער העובד" ועם חבריה יצא לתקופת הכשרה בעין חרוד. מטרת ההכשרה הייתה להקים קיבוץ ימי בשדות ים. בשנת 1937 לפני העליה על הקרקע ישבה הקבוצה בקריית חיים. חבריה עבדו כסוורים וכסבלים בנמל חיפה. בשנת 1938 עבר לקיבוץ בית השיטה, בו עבד במחצבה ובענפי חקלאות שונים.
זלמן פרח וקבוצתו מעבירים תפוזים בנמל חיפה,
שירות בהעפלה
פרח היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח בשנת 1941. הוא פעל בסוריה ובלבנון בסיורים, בניתוק קוי טלפון לפני פלישת הצבא הבריטי לסוריה. כן היה חלק משיתוף הפעולה עם הבריטים ואף סיים קורס חבלה בהדרכתם. הוא שובץ לפלוגה א' באיילת השחר. לאחר זמן מה מונה למפקד כיתה ועבר עם פלוגתו לכפר מנחם ולנגבה. בין לבין עבר קורס נשק, קורס מחנאות, קפא"פ, וקורס מפקדי כיתות.
זלמן פרח הוא ששכנע את יגאל אלון, סגן מפקד הפלמ"ח, ששכנע את יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח, להקים במסגרת הפלמ"ח יחידה ימית קבועה שאנשיה יוכשרו ויוכלו לפעול במסגרת העפלה. זאת מעבר לשבועיים אימוני חציית הנחלים וכדומה.[2]
בשנת 1943 השתתף פרח בקורס הראשון של המחלקה הימית בפלמ"ח. בסיום הקורס מונה למדריך במחזורי הקורסים הבאים. היה אחראי על האימון הימי באגודות הימיות של "הפועל", זבולון וצופי-ים. בדצמבר 1943 הוקמה המחלקה הימית של הפלמ"ח כיחידה מקצועית מיוחדת. זלמן פרח מונה למפקד המחלקה הימית הראשון.[3]
בשנת 1945 יצא פרח בשירות המוסד לעלייה ב', לאיטליה, שם עסק בארגון ההעפלה. פיקד על אנצו סרני (אוניית מעפילים) שיצאה מאיטליה בינואר 1946. האונייה נתפסה בידי הבריטים ואנשיה נכלאו במחנה המעצר בעתלית. לאחר זמן קצר בראשית 1946 הצליח לברוח מהמאסר. הוא עבר קורס חובלים ובמהלך השנה ביצע עם חבריו את החבלה באונייה "אמפייר ווג'ווד" בנמל חיפה. כעבור זמן קצר נשלח לסייע בארגון מחנות המעפילים בקפריסין.
בשנים 7–1946 עסק פרח בפעילות העפלה בצ'כיה, הונגריה וברומניה. היה ממלווי האונייה קיבוץ גלויות (אוניית מעפילים). בסוף שנת 1947 חזר לארץ ומונה למפקד פלוגת הנמל בחיפה.[4] זלמן פרח ואברהם דר פקדו על "מחלקת הרכש" במסגרת "פלוגת הנמל", שעליה פקד בראשית דרכה יוחאי בן-נון. במסגרת תפקידו זה עסק ברכש ואיסוף מודיעין.
זלמן פרח באוניית מעפילים.
שירות בחיל הים
עם הקמת המדינה עבר פרח לשרת בחיל הים, תחילה במודיעין של החיל. בהמשך, הקים את "השייטת הקטנה" ופיקד עליה.
בשנת 1957 חזר פרח לשרת בחיל הים במסגרת צבא הקבע ומונה לאחד ממפקדי שייטת 5. לאחר כשנה השתחרר מהשירות.
זלמן פרח מלווה את דוד בן-גוריון בשייטת הקטנה.
זלמן פרח באוניית חיל הים.
תפקידים אזרחיים
בשנת 1949 השתחרר פרח מהשירות בחיל הים וחזר לקיבוצו בית השיטה. עם שובו עבד בציוד כבד. בשנת 1952 שימש פרח כמרכז ענף גידול הדגים בבית השיטה ופיתח פרויקט של הצמדת נוטריות לענף גידול הדגים.
בשנת 1960 הקים פרח את ענף הדייג בקיבוץ נווה אור וניהל אותו במשך 5 שנים. הוא יזם ופיתח הטלות מאוחרות של קרפיונים, כלומר מעבר להטלה בסתיו במקום באביב. מה שגרם להגדלת התפוקה בבריכות הדגים בישראל.
בשנים 1962–1964 היה חבר מזכירות ארגון מגדלי הדגים ונעשה מנהל המדגה באזור הגלבוע.
בשנת 1969 מונה פרח לקצין ביטחון ראשי חברת צים. במסגרת זו הקים ופיתח רשת אבטחה לאוניות ישראליות באירופה, אפריקה, איראן, המזרח-הרחוק, נמלי ישראל והמזרח-התיכון. הוא הציב חוליות צוללנים וקציני ביטחון, ארגן את צוותי האוניות לאבטחה. ארגן את מסגרת האימונים, קביעת נוהלי אבטחה והוראות ביטחון, תוך פיתוח קשרים עם אנשי שירותי הביטחון המקומיים בארצות חוץ. במסגרת פעילות זו שהה פרח כשנתיים באמריקה. וגם הקים את משרדי החברה במגדלי התאומים בניו יורק.
בשנת 1974 סיים פרח את תפקידו בצים שב לבית השיטה. בעקבות משבר האנרגיה בעולם, ניצת לפרח הרעיון של מיחזור פסולת אורגנית לצורך ייצור אנרגיה ודשנים. הוא החל את מימוש הרעיון בנסיונות בקיבוצים שונים בחסות הטכניון ובהמשך בחברת 'נפח' – חברה לניצול פסולת חקלאית. במסגרת עבודה זאת פותח הכבול לשימושיו השונים והפיתוחים בחברה התרחבו. מאוחר יותר נעשה אחראי מחקר בתחום במסגרת הפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון.
התחומים החקלאיים בחברה התרחבו והפכו לעיקר פעילותה המחקרית. פרח שהיה אחראי למחקר ולפיתוח, השתתף בכנסים מקצועיים בישראל, איטליה ושוודיה.
זלמן פרח בשדה הכותנה של קיבוץ בית השיטה.
משפחה שהקים
פרח היה נשוי ליהודית פרח, ביתם של יונה ויצחק בן-יעקב, ממייסדי דגניה א'. שהייתה לוחמת וטייסת ראשונה בפלמ"ח ונעשתה כוריאוגרפית. לזוג היו 4 ילדים: יצחק, בשמת, יותם ועפר.
בנם הבכור, יצחק פרח, נולד בדגניה א' לוחם בנחל מוצנח, בשנת 1968, בשירות מילואים, נפצע קשה בעלותו על מוקש בבקעת הירדן. בתקופת השיקום בדרכו ללימודים מקיבוצו אילות לאוניברסיטה העברית בירושלים נהרג כשמשאית מחברון התנגשה במכוניתו. לאחר מותו נולד לפני אלמנתו בן גל.[5] יצחק פרח הותיר את רעייתו פני שהייתה אז בחודש החמישי להריונה.[6]לאחר מותו ילדה פני אלמנתו את בנם -גל.
יצחק פרח 1966.
פטירה
זלמן נפטר ממחלת הסרטן ב-10 במרץ שנת 1989 והובא למנוחות בקיבוצו בית השיטה. השאיר את אלמנתו דיתה פרח, שתי בנות, בן ו-6 נכדים.
מקורות וקריאה נוספת
 |
ראו גם – פלי"ם#הקמת מחלקה ימית |
ערך מורחב – דיתה פרח
- דליה עופר, דרך בים - עלייה ב' בתקופת השואה 1939–1944. בהוצאת האחים גרין, 1988.
קישורים חיצוניים
- פרח זלמן ז"ל באתר הפלמ"ח.
- זלמן פרח באתר קיבוץ בית השיטה.
- אוניית המעפילים "אנצו סרני" באתר הפלמ"ח.
- זלמן פרח ממייסדי ומפקדי הפלי"ם באתר מחנה המעפילים בעתלית.
הערות שוליים
- ^ שם נעורים של חנה היה טקץ'.
- ^ יואב רגב במאמר.
- ^ אברהם זהר ומאיר פעיל, הפלמ"ח הימי (פלי"ם), משרד הביטחון הוצאה לאור, עמ'28.
- ^ פלוגת הנמל באתר הפלי"ם.
- ^ פרח (בן יעקב) דיתה, באתר הפלמ"ח
- ^ סיפורה של דיתה פרח, באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 בנובמבר 2017
