זל מילר
 | |||||
| דיוקנו הרשמי של מילר בסנאט האמריקאי | |||||
| לידה |
24 בפברואר 1932 יאנג האריס, ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 במרץ 2018 (בגיל 86) יאנג האריס, ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | זל בריאן מילר | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה | אוניברסיטת ג'ורג'יה, אוניברסיטת אמורי | ||||
| עיסוק | פוליטיקאי, מחבר | ||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||
| דת | מתודיזם | ||||
| בת זוג | שירלי קרוור (1954-2018)[1] | ||||
| |||||
| |||||
זל בריאן מילר (באנגלית: Zell Bryan Miller; 24 בפברואר 1932 – 23 במרץ 2018) היה פוליטיקאי ומחבר אמריקאי ממדינת ג'ורג'יה שבארצות הברית. מטעם המפלגה הדמוקרטית כיהן מילר כסגן מושל ג'ורג'יה בשנים 1975–1991 ולאחר כמושלה ה-79 ג'ורג'יה בשנים 1991–1999, ולבסוף כנציגה בסנאט של ארצות הברית ארצות הברית מ-2000 עד 2005.
מילר היה דמוקרטי שמרני. ב-2004, הוא תמך בנשיא ארצות הברית המכהן ג'ורג' ווקר בוש, שהתמודד בשנית לבית הלבן מטעם המפלגה הרפובליקנית נגד מועמד המפלגה הדמוקרטית ג'ון קרי בבחירות לנשיאות שנערכו באותה השנה[2]. מילר היה נואם מרכזי בשני המוסדות הלאומיים המרכזיים של שתי המפלגות הפוליטיות באמריקה: ב-1992 נאם בכינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית ובכינוס הוועדה הרפובליקנית הלאומית נאם ב-2004.
ב-2004 ויתר מילר על התמודדות חוזרת לסנאט. לאחר שפרש מהסנאט הצטרף למשרד עורכי הדין "מקנה לונג & אלדריג" כמומחה שאינו משפטן בלשכה לעניינים ממשלתיים של המשרד. נוסף על כך, מילר היה תורם לפוקס ניוז.
ראשית חייו ושירות צבאי
מילר נולד ביאנג האריס, עיירה הררית קטנה שבמחוז טאונס, ג'ורג'יה. אביו, סטיבן גריידי מילר (1891–1932), היה מורה שהלך לעולמו לאחר מאבק בדלקת קרום המוח כאשר מילר היה תינוק בן 17 ימים[1]. מילר גודל בידי אמו האלמנה, ביריד בריאן (1893–1980). הייתה לו אחות גדולה, ג'יין, אשר הייתה מבוגרת ממנו בשש שנים. בילדותו חי מילר הן ביאנג האריס והן באטלנטה. מילר למד לימודי תעודה במכללת יאנג האריס שבעיר הולדתו ומאוחר יותר למד באוניברסיטת אמורי[1].
פחות מחודש לאחר שביתת הנשק במלחמת קוריאה, נתקף מילר בהרעלת אלכוהול לאחר צריכה ממושכת של משקאות חריפים בהרים הצפוניים של ג'ורג'יה; מאוחר יותר יאמר כי אירוע זה היה הנקודה השפלה ביותר בחייו. באותה התקופה התגייס מילר אל הכוחות המזוינים של ארצות הברית. בתום שלוש שנות שירותו בחיל הנחתים של ארצות הברית, מילר הגיע לדרגת סרג'נט. לאחר שהשתחרר נרשם מילר ללימודים גבוהים באוניברסיטת ג'ורג'יה וקיבל תואר בוגר ומוסמך אוניברסיטה בהיסטוריה מהאוניברסיטה[3]. הוא לימד היסטוריה במכללת יאנג האריס לאחר סיום לימודיו הגבוהים[4].
קריירה פוליטית
הוריו של מילר היו מעורבים בפוליטיקה המקומית בהרים הצפוניים של ג'ורג'יה. מילר, שהאמין במשנת המפלגה הדמוקרטית זה מכבר, לימד היסטוריה ומדע המדינה במכללת יאנג האריס לפני שנבחר לראש עיריית יאנג האריס מ-1959 עד 1960. הוא נבחר לשתי תקופות כהונה בסנאט של מדינת ג'ורג'יה בשנים 1961–1964. ב-1964 וב-1966 הוא התמודד ללא הצלחה למועמדות הדמוקרטית לייצוג ג'ורג'יה בבית הנבחרים של ארצות הברית. מילר תמך בהפרדה גזעית בשתי התמודדויותיו למועמדות הדמוקרטית. מאוחר יותר כיהן בממשלת המדינה כמזכיר בפועל של המושל לסטר מדוקס (אנ')[1] וסניף המפלגה הדמוקרטית בג'ורג'יה. מילר כיהן גם כיושב ראש מטה הבחירות של וולטר מונדייל בג'ורג'יה כאשר הלה התמודד לנשיאות ארצות הברית ב-1984.
ההתמחות הפוליטית הראשונה של מילר ברשות המבצעת של ג'ורג'יה הייתה כהונתו כראש המטה של המושל מדוקס. הוא נבחר לסגן מושל ג'ורג'יה ב-1974, וכיהן בתפקיד זה במשך ארבע תקופות כהונה: מ-1975 עד 1991, תחת המושלים ג'ורג' באסבי (אנ') וג'ו פרנק האריס (אנ'). כהונותיו אלה העניקו לו את תואר סגן המושל שכיהן במשרדו את הזמן הרב ביותר בהיסטוריה של ג'ורג'יה. בשנת 1980, מילר לא הצליח לערער את מעמדו של הסנאטור הרמן טלמדג' (אנ') במפלגה הדמוקרטית העיקרית עבור תפיסת מועמדותו לסנאט של ארצות הברית[5].
מושל ג'ורג'יה (1991–1999)
מילר נבחר למושל מדינת ג'ורג'יה ב-1990, בהביסו את המועמד הרפובליקני ג'וני אייזקסון (שמאוחר יותר יירש את מקומו בסנאט) לאחר שהביס בבחירות המקדימות שנערכו במפלגה הדמוקרטית את ראש עיריית אטלנטה אנדרו יאנג ואת המושל לעתיד רוי בארנס, ב-13 בדצמבר. במהלך מסע הבחירות שלו, האמין מילר בהגבלת תקופות כהונה עבור נבחרי ציבור והתחייב לכהן רק תקופת כהונה אחת כמושל. מאוחר יותר הוא התמודד מחדש למשרד המושל ונבחר ב-1994. את מסע הבחירות שלו ניהל ג'יימס קארוויל, שניהל את מסע הבחירות המוצלח של ביל קלינטון לנשיאות ארצות הברית בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992.
ב-1991 תמך מילר במועמדותו של מושל ארקנסו קלינטון לנשיאות ארצות הברית. מילר היה הנואם המרכזי בכינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית שהתכנסה במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק. בשני קווים שנזכרו, אמר מילר כי הנשיא ג'ורג 'ה' בוש "פשוט לא מבין את זה", והתייחס לדבריו של סגן הנשיא דן קווייל:
אני יודע למה דן קווייל מתכוון כשהוא אומר ששני הורים זה המצב הטוב ביותר עבור ילדים. אתה בטוח שזה זה! ויהיה נחמד שיהיה להם גם דיני נאמנות. לא כולנו יכולים להיוולד עשירים ונאים וברי-מזל. ובגלל זה יש לנו את המפלגה הדמוקרטית. המשפחה שלי עדיין תהא מבודדת וחסרת אמצעים אם לא היה לנו המותג הדמוקרטי של FDR. עשיתי זאת מפני שפרנקלין דלאנו רוזוולט העצים את האומה הזאת. עשיתי זאת כי הארי טרומן נלחם בעבור משפחות עובדות כמו זו שלי. עשיתי זאת מפני שהפופולריות הגואה של ג'ון פיצג'רלד קנדי הרימה אפילו את הסירה הזעירה שלנו. עשיתי זאת כי לינדון ג'ונסון הראה לאמריקה שאנשים שנולדו עניים לא צריכים למות עניים. ואני עשיתי זאת כי אדם שעמו שרתתי בסנאט של ג'ורג'יה, אדם בשם ג'ימי קרטר, הנחיל יושר והגינות במערכת השירות הציבורי.
— במילותיהם; קטעים מנאומיהם של דוברים מרכזיים בכנס הדמוקרטי, באתר ניו יורק טיימס, 14 ביולי 1992 (באנגלית)
כמושל, מילר קידם באורח עיקש את החינוך הציבורי. הוא סייע להקים את מלגת HOPE, מלגה אשר מימנה את שכר הלימוד של סטודנטים מג'ורג'יה להם ציון בן 3.0 נקודות בתיכון שנשמר על ידם בעת לימודם בקולג'. נוסף על כך, המלגה הוענקה למשפחות שהרוויחו פחות מ-66 אלף דולר אמריקני בשנה. מלגות HOPE מומנו על ידי ההכנסות שנאספו ממשחקי הלוטו וההימורים בג'ורג'יה. בדצמבר 1995 הכריז משרדו על הוספת בת מיליארד דולר לתקציב החינוך במדינה. מלגת HOPE זכתה לשבחים מהמנהיגים הדמוקרטים הלאומיים. תוכנית מלגות HOPE מספקת עד היום לסטודנטים בג'ורג'יה הזדמנות ללמוד במכללה ציבורית או באוניברסיטה.
ב-13 בינואר 1998 הכריז מילר, שהאמין באפקט מוצרט, כי הוא יוסיף לתקציבה המיועד של המדינה $105,000 לשנה על מנת לספק לכל ילד שייוולד בג'ורג'יה קלטת או תקליטור של מוזיקה קלאסית. מילר הצהיר "איש אינו חולק על כך שהאזנה למוזיקה בגיל צעיר מאד משפיעה על חשיבה מרחבית-טמפורלית שהיא בבסיס המתמטיקה, ההנדסה ואפילו השחמט". מילר השמיע לנציגי בית המחוקקים קטע מתוך "אודה לשמחה" שבסימפוניה התשיעית של בטהובן ושאל "נו, אתם לא חשים חכמים יותר?" מילר בקש מיואל לוי, המנצח של התזמורת הסימפונית של אטלנטה, להכין אוסף של קטעים מוזיקליים קלאסיים שיכללו בקלטת.
כאשר עזב את משרד המושל בינואר 1999, קיבל מילר משרת הוראה במכללת יאנג האריס, אוניברסיטת אמורי ואוניברסיטת ג'ורג'יה. הוא היה פרופסור אורח בכל שלושת מוסדות הלימודים הללו כאשר נבחר לסנאט של ארצות הברית.
סנאטור (2000–2005)
יורשו של מילר כמושל, רוי בארנס, מינה את מילר לאייש את המושב הריק בסנאט שהותיר אחריו הסנאטור הרפובליקני פול קובררל, שנפטר ביולי 2000. בעוד שמבחינה היסטורית שלטה המפלגה הדמוקרטית בפוליטיקה של ג'ורג'יה והחלה לדעוך במהלך השנים, מילר נותר פופולרי במרוצת השנים. הוא ניצח את מאק מטינגלי בבחירות המיוחדות בנובמבר 2000.
מילר תמך לעיתים קרובות ברפובליקנים והעביר לא פעם ביקורת על הדמוקרטים בתקופת כהונתו בסנאט. הוא תמך רבות באידאולוגיה של ג'ורג' ווקר בוש, כולל תוכניותיו לקצץ במסים וקידוח נפט בשמורת הטבע הארקטית הלאומית (Arctic National Wildlife Refuge). הוא תמך באיסור על הפלות מלאכותיות כסנאטור, על אף שכמושל תמך בהפלות מלאכותיות. עם זאת, מילר נשאר חבר במפלגה הדמוקרטית, ואמר כי "אני אהיה דמוקרט עד יום מותי"[6]. מילר ניהל את מסע הבחירות של מקס קלילנד הדמוקרטי לסנאט ב-2002 נגד חבר הקונגרס סאקסבי צ'אמבליס, למרות הבדלים אידאולוגיים בין השניים.
מילר טען בספרו "כבר לא מפלגה לאומית: מצפונו של דמוקרט שמרני" (שנכתב והוצא לאור ב-2003), כי המפלגה הדמוקרטית איבדה את הרוב שלה בקונגרס משום שהיא אינה תואמת את האידאולוגיות ואת החזון שהיה לה בעת נשיאותו של ג'ון פיצג'רלד קנדי. הוא טען שהמפלגה הדמוקרטית, כפי שהיא מתנהלת כעת, היא מפלגה שמאלנית מנותקת שאינה מחוברת לאמריקה של ימינו, וכי המפלגה הרפובליקנית מאמצת את האידיאלים הדמוקרטיים שבהם הוא מאמין זמן כה רב. הספר דורג במשך תשעה שבועות במקום הרביעי ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס.
ב-2003 הודיע מילר כי לא יתמודד מחדש לסנאט כאשר כהונתו תגיע לקצה[7]. הוא גם הודיע כי הוא יתמוך בנשיא בוש בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2004 ולא באף אחד מתשעת המועמדים המתמודדים על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות. את מקומו ירש ג'וני אייזקסון הרפובליקני.
תמיכתו בג'ורג' ווקר בוש בבחירות 2004
בנאומו המרכזי שנשא בכינוס הוועדה הרפובליקנית הלאומית ב-1 בספטמבר 2004, ביקר מילר את מדינת המפלגה הדמוקרטית. הוא אמר, "מעולם לא טעה כל כך צמד נשיאותי, בקול רם יותר, מאשר שני הסנאטורים של מסצ'וסטס - הלא הם טד קנדי וג'ון קרי". בנוסף, מתח מילר ביקורת על דפוס הצבעותיו בסנאט של ג'ון קרי, וטען כי הצבעותיו של קרי נגד הצעות חוק למערכות הגנה ולנשק הצביעו על תמיכה בהחלשת הכוחות המזוינים של ארצות הברית. הייתה זו לראשונה בהיסטוריה של ארצות הברית בה עלה סנאטור ממפלגה אחת על במת ועידת המפלגה היריבה והודיע על תמיכתו במועמדיה לנשיאות[8].
"המפציץ B-1 לנסר, אליו הסנאטור קרי התנגד, הוביל לירידה בת 40 אחוזים בהפצצות שאירעו בששת החודשים הראשונים של מבצע חירות מתמשכת. המפציץ B-2 ספיריט, אליו הסנאטור התנגד גם כן, ביצע תקיפות אוויריות נגד הטליבאן באפגניסטן ונגד פקודיו של סדאם חוסיין בעיראק. מטוסי ה-F-14A טומקט, אליהם התנגד הסנאטור קרי, שיתקו את מערכי המיג-25 הלוביים של מועמר קדאפי מעל מפרץ סידרה. מטוסי ה-F-14D המודרניים, אליהם התנגד הסנאטור קרי, שיגרו טילים על מערות טורה בורה. מסוק ה-AH-64 אפאצ'י, אליו הסנאטור קרי התנגד, סילק הטנקים של המשמר הרפובליקני בכווית במהלך מלחמת המפרץ. מטוסי ה-F-15 איגל, אליהם הסנאטור קרי התנגד, טסו מעל עיר בירתנו ועיר זו במטרה להגן עליהן לאחר פיגועי 11 בספטמבר. אני יכול להמשיך עוד ועוד: נגד MIM-104 פטריוט שהפיל את טילי הסקאד של סדאם חוסיין שכוונו נגד ישראל; נגד יוזמת ההגנה האסטרטגית; נגד טילי הטריידנט; נגד, נגד, נגד. זה האיש שרוצה להיות המפקד העליון של הכוחות המזוינים של ארצות הברית? הכוחות האמריקניים יהיו חמושים במה? בכדורי נייר לעוסים?
— הנאום המלא של זל מילר בכינוס הוועדה הרפבליקנית, באתר American Rhetoric, 1 בספטמבר 2004 (באנגלית)
הנאום התקבל בצורה חיובית על ידי משתתפי כינוס הוועדה, ובמיוחד אצל נציגי ג'ורג'יה. הפרשן השמרני מייקל ברון השווה את הנאום לדעותיו ולאידאולוגיה של אנדרו ג'קסון. תגובותיו הלוחמניות של מילר לראיונות עיתונאיים שהתקיימו לאחר נשיאת הדברים בכינוס הרפובליקני קיבלו תשומת לב רבה כמעט כמו הנאום עצמו. ראשית, בראיון שהעניק לרשת החדשות CNN, התעמת מילר עם העיתונאים ג'ודי וודרוף, וולף בליצר וג'ף גרינפילד כאשר אלה תשאלו אותו על נאומו וגרסו כי פירש באורח שגוי את ההקשר והתוכן המלא של דפוס הצבעותיו של קרי, וציינו את העובדה כי דיק צ'ייני, בעת כהונתו כמזכיר ההגנה של ארצות הברית התנגד לכמה מאותן תוכניות אליהן התנגד הסנאטור קרי[9].
זמן קצר לאחר מכן, התראיין מילר בתוכנית "הארדבול" של רשת MSNBC שמונחית בידי כריס מתיוס. אחרי שמילר הביע את כעסיו על אופן תשאוליו של מתיוס, האחרון הפעיל לחץ על מילר בשאלתו: "עכשיו, האם אתה מאמין, סנטור, בכנות, שג'ון קרי רוצה להגן על המדינה בכדורי נייר לעוסים?". מילר הזועם הטיח בכעס במתיוס: "הסתלק מפניי!", והכריז באותה נימה "הלוואי שהיינו חיים ביום בו יכולתי לקרוא תיגר על אדם דרך קריאה לדו-קרב". זמן לא רב אחרי הראיון, התנצל מילר על התנהגותו ואמר: "זה היה נורא. אני מביך את עצמי, אני מעדיף להאמין כי זה לא קרה".
בערוב ימיו
באוגוסט 2005 מינה הנשיא בוש את מילר לחבר בוועדה האמריקנית למצבות קרב. באותה השנה נבחר בנוסף למועצת המנהלים של איגוד הרובאים הלאומי.
מילר הצהיר בראשית 2008 כי הוא לא יתמוך במועמדותם של הסנאטורים הדמוקרטים הילרי קלינטון וברק אובמה בבחירות לנשיאות; הוא תמך במקום זאת בסנאטור ג'ון מקיין. אחרי שאובמה נבחר לנשיא והמפלגה הדמוקרטית הרחיבה את הרוב שלה בסנאט ובבית הנבחרים, תמך בסנאטור הרפובליקני מג'ורג'יה סאקסבי צ'מבלייס בהתמודדותו מול חבר בית הנבחרים של ג'ורג'יה ג'ים מרטין האשים את אובמה ב"הפצת העושר וההון". ב-2012 שימש מילר כיושב הראש הלאומי של מטה הבחירות של ניוט גינגריץ', שהתמודד למועמדות הרפובליקנית לנשיאות. באותה שנה, תמך בהתמודדותו של דאג קולינס לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס התשיעי של ג'ורג'יה.
בשלהי שנות האלפיים חלה נסיגה בבריאותו של מילר, כאשר נתגלתה בגופו מחלת הפרקינסון ושאר בעיות בריאותיות שונות, שהסתיימו בסיבוכים שונים. ב-2016, נכדו, בריאן מילר, פתח את קרן מכון מילר כדרך לשמר ולקדם את מורשת סבו. באוקטובר 2017 עזב מילר באורח רשמי את החיים הציבוריים והחל לעבור טיפולים במחלת הפרקינסון, ממנה הלך לעולמו במרץ 2018.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קרן זל מילר (באנגלית)- זל מילר באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 סטיב סטאוט, זל מילר, דמוקרט נצי שנטה לטובת המפלגה הרפובליקנית, הלך לעולמו בגיל 86, באתר ניו יורק טיימס, 23 במרץ 2018 (באנגלית)
- ^ סנאטור דמוקרטי: קרי הוא ליברל מנותק, באתר וואלה!, 15 במאי 2001
- ^ האוניברסיטה מתאבלת על מותו של זל מילר, באתר אוניברסיטת ג'ורג'יה, 23 במרץ 2018 (באנגלית)
- ^ סטיב הנדריקס, מהר לגבעה, באתר וושינגטון פוסט, 17 באוקטובר 2002 (באנגלית)
- ^ מסמכיו של זל מילר, פרק שלוש: סגן מושל ג'ורג'יה, באתר אוניברסיטת ג'ורג'יה, 1974-1990 (באנגלית)
- ^ סוכנות הידיעות, הזיגזג של זל, באתר פוקס ניוז, 30 באוגוסט 2004 (באנגלית)
- ^ הסנאטור מילר מג'ורג'יה לא יתמודד מחדש לסנאט, באתר CNN, 8 בינואר 2003 (באנגלית)
- ^ יצחק בן-חורין, צ'ייני: במלחמת הטרור אפשר לסמוך רק על בוש, באתר ynet, 2 בספטמבר 2004
- ^ ראיון עם הסנאטור זל מילר, באתר CNN, 1 בספטמבר 2004 (באנגלית)
