חדשן חדקרן

חדשן חדקרן
	; ; השוואה בין חדשן לבין אדם ממוצע
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	לווייתנאים
משפחה:	חדשיניים
סוג:	חדשן
מין:	חדשן חדקרן
שם מדעי
	Monodon monoceros
תחום תפוצה
	; מפת תפוצה: כחול - נפוץ, מקווקו - נדיר היות שהים מכוסה בקרח

חדשן חדקרן (שם מדעי: Monodon monoceros; בלעז נארוואל) הוא מין מסדרת הלווייתנאים המצוי באזור הארקטי, אחד משני מינים ממשפחת החדשיניים (השני הוא לבנתן לבן) ומין יחיד בסוג חדשן.

מאפיינים

גולגולת של נקבת חדשן חדקרן בעלת שני חטים, מצב נדיר מאוד

המאפיין הבולט ביותר של הזכרים הוא החט המסולסל, אשר יוצא מצדה השמאלי של הלסת העליונה, החט עשוי להגיע לאורך של 3 מטרים (9.8 רגל) (לעומת אורך גוף של שבעה עד שמונה מטר) ולשקול עד 10 קילוגרם. בערך לאחד מתוך 500 זכרים ישנם שני חטים, הדבר קורה כאשר השן הימנית, הקטנה בדרך כלל, גדלה אף היא. לעיתים נדירות גם לנקבה יש חט, וישנו מקרה אחד מתועד של נקבה בעלת שני חטים.

ישנם חילוקי דעות באשר למטרת החט. בעבר שיערו שהחט מיועד לשבירת מעטה הקרח או שהוא חלק ממערכת האקולוקציה. לפי השערות מאוחרות יותר, החט נועד למשוך נקבות, בשל הנוהג של זכרים לשפשף את חטיהם אחד בשני. בסוף שנת 2005 העלה מחקר של צוות בפקולטה לרפואת שיניים מאוניברסיטת הרווארד בראשות מרטין נוויאה (Martin Nweeia) השערה שהחט משמש למעשה כסוג של איבר חישה.^[1]

אורך גוף החדשן הוא 7–8 מטרים (23–26 רגל) הזכרים שוקלים עד 1,600 קילוגרם (3,500 ליברות) והנקבות בסביבות 1,000 קילוגרם. צבע הגחון בהיר עם כתמים חומים, אך הגב, הצוואר, הראש והסנפירים כהים, כמעט שחורים. אולם בקנדה פורסם שלפי הממצאים הלווייתנים משתמשים בחט שלהם כדי לצוד - הם נותנים בעזרתם מכות מהירות ומהממים את דגי הבקלה המשמשים להם מזון.

התנהגות ותזונה

להקת לווייתני חדשן

חדשן חדקרן ניזונים בעיקר מדגי בקלה המצויים מתחת למעטה הקרח. באזורים מסוימים תזונתם יכולה לכלול דיונונים, חסילונים וסוגים אחרים של דגים. חוקרים גילו שכאשר ישנו מחסור במזון הם אפילו טורפים גורי כלבי ים. הם משתמשים בחט הארוך שלהם כדי להמם את הטרף.

הם בדרך כלל חיים בלהקות של כ-5 עד 10 פרטים, לעיתים כמה להקות מתאחדות בעיקר בקיץ כאשר הם מתקבצים ליד אותו החוף.

הזכרים לעיתים משפשפים את חטיהם זה בזה, ממצאים גילו שקיימים כ-10 מיליון עצבים זעירים אשר משמשים לחישה וייתכן שפעולת השפשוף היא למעשה דרך לנקות את התעלות הקטנות, פעולה המקבילה לצחצוח שיניים.

חדשן חדקרן צולל במהירות של 2 מטר לשנייה למשך 8 עד 10 דקות עד לעומק של 1,500 מטר ושוהה בעומק זה במשך מספר דקות לפני שהוא עולה חזרה לפני המים כדי לנשום.

תפוצה

אוכלוסיית חדשן חדקרן מוערכת בין 20,000 עד 50,000. הם נמצאים בעיקר בחלק הצפוני של האוקיינוס האטלנטי והצד הרוסי של האזור הארקטי. פרטים נצפים באופן תדיר במפרצים שלאורך החוף המזרחי של גרינלנד וברצועה מתמשכת בין צפון גרינלנד מזרחה לרוסיה. הנקודה הצפונית ביותר שבה נצפה חדשן חדקרן הוא קו הרוחב 85° צפון. בחודשי הקיץ הם מתקרבים לחופים ובחורף כשהים מתחיל לקפוא הם מתרחקים מהחופים ושורדים בעזרת בקעים וחורים הפעורים במעטה הקרח. באביב כשהקרח מתחיל להמס הם שבים למפרצים קרוב לחוף.

הטורפים העיקריים של חדשן חדקרן הם דובי הקוטב וקטלנים. לאינואיטים מותר לצוד מין זה באופן חוקי כיוון שהם מקור חשוב לוויטמינים באקלים הצפוני. בטקס מסורתי לאחר הציד, חבורת הציידים אוכלת את הכבד חי מתוך כבוד לבעל החיים. ארגוני זכויות בעלי חיים רבים (כגון PETA) מוחים מזה זמן רב-נגד הציד.

חדשן חדקרן בתרבות

בימי הביניים באירופה האמינו שהחטים של החדשן מקורם מהחדקרן האגדי והם בעלי כוחות קסומים, הויקינגים וסוחרים צפוניים אחרים מכרו חטים אלו במחיר רב. מהחטים היו יוצרים ספלים, שלפי האמונה, היו יכולים לסתור את השפעתו של כל רעל אשר היה נמסך במשקה שבתוכם. במאה ה-16 קיבלה המלכה אליזבת הראשונה חט בשווי 10,000 לירה שטרלינג (מחירה של טירה דאז) שבו השתמשה בתור שרביט.

האמת על מקורם של החטים התגלתה כאשר חוקרי טבע ומגלי ארצות ביקרו באזור הארקטי. ב-1555 אולאס מגנוס (Olaus Magnus) פרסם איור המתאר יצור דמוי-דג עם קרן על מצחו, וב-1577 תיאר מרטין פרובישר (Martin Frobisher) את הקרן צומחת ישר. האגדות לגבי מקור החטים באו לסיומם באופן רשמי כאשר ב-1638 הזואולוג הדני אולה וורם (Ole Worm) נתן הרצאה פומבית על החט של חדשן חדקרן.