חוק בתי המשפט
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 31 באוגוסט 1984 |
| תאריך חקיקה עברי | ג' באלול תשמ"ד |
| גוף מחוקק | הכנסת העשירית |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 1123, עמ' 198 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרד המשפטים |
| מספר תיקונים | 98 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, הוא חוק שתוקפו מ-1 בספטמבר 1984 ([1]) שבא לשלב ולרכז מספר חוקים לכדי חוק אחד:
- חוק השופטים, התשי"ג-1953,
- חוק בתי המשפט, התשי"ז-1957,
- חוק שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ו-1976,
- פקודת הרשמים (נוסח חדש), התשל"א-1971.
במדינת ישראל, אף ששיטת המשטר הנוהגת בה היא הדמוקרטיה, טרם נחקקה בה חוקה הקובעת מעמד-על לעקרון הפרדת הרשויות, וכתוצאה ממנו את עקרון עצמאות הרשות השופטת, אף כי בית משפט הסיק אותם, בפסיקתו, כחלק מעקרונות יסוד של שיטת משטרנו. יחד עם זאת, הכנסת הגדירה, למעשה, את סמכויות בית המשפט ומעמד השופטים במספר חוקים, כשהמרכזיים בהם - חוק יסוד: השפיטה, חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וחוק בתי הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.
חוק-בתי המשפט עוסק בארבעה נושאים עיקריים - השופטים, בתי משפט, רשמים והוראות אחרות.
א. פרק השופטים - קובע הוראות שונות לגבי הכשירות להתמנות לשופט, דרכי מינוים של שופטים, כהונתם, כפיפותם למשפט משמעתי, וזאת לגבי כל שופט משופטי בתי המשפט המוקמים מכוח החוק.
ב. פרק בתי המשפט - קובע הוראות להקמת בית המשפט העליון, בית משפט מחוזי, בית משפט השלום, בית משפט לתביעות קטנות ובית המשפט לעניינים מקומיים.
לגבי כל אחד מבתי משפט אלה נקבעו הוראות מפורטות לגבי: מקום מושבם, אזורי שיפוטם, סמכויותיהם הענייניות לדון - הן במשפטים פליליים, הן במשפטים מנהליים והן במשפטים אזרחיים, הרכבי הדיון, מותביהם, זכות ורשות ערעור מערכאה לערכאה בכל סוג של משפט.
הוראות לגבי סמכויותיו של בית המשפט העליון ביושבו כבית המשפט הגבוה לצדק, הידוע כבג"ץ, שהוא כובעו האחר, מופיעות, בנפרד, בהוראות חוק יסוד: השפיטה, שם גם מופיע "עקרון התקדים המחייב". בדיוני הכנסת בנוגע לחוק, מעלה זרח ורהפטיג את הסתייגותו מעקרון התקדים המחייב, וסומך את דבריו על דברי הגמרא במסכת בבא בתרא.[2]
עוד בגדר פרק זה פורט המחוקק את עקרון פומביות הדיון - הקבוע בחוק יסוד: השפיטה - לכללים מעשיים - קרי: המשפטים בהם יחול פומביות הדיון וחריגיו, סמכויות בית המשפט להרחקה, סמכות לאיסור פרסומים, סמכות למניעת פגיעה בהליך פלילי, איסור הפרעה לדיון, כפיית ציות ועונש על אי ציות, צו הבאה, עיון חוזר בהחלטות וערר עליהן, וסופיותן של החלטות.
המחוקק אף קבע הוראות המסמיכות את בתי המשפט, ומעניק להם כלים לעשיית משפט - בין היתר על ידי הענקת: סמכות לתת כל סעד, סמכות נגררת ליתן סעד בעניין שבפניהם, סמכותם אזרחית הנגררת להליך פלילי, סמכותם לדון בטענת פסלות שופט, סמכות להעביר עניין מבית משפט לאחר, סמכות ליתן סעד בתביעה שהוגשה בחוסר סמכות, סמכות להפנות משפטים להליכים חלופיים כגון: הליכי פשרה, בוררות וגישור, הוראות לגבי מותב בו נחלקו הדעות, סמכות בית המשפט לתקן פסק דין שנתן.
ג. פרק הרשמים - חוק בתי המשפט מאגד חלק ניכר מההוראות בקשר עם מוסד "הרשמות" הצמוד לבתי-המשפט האזרחיים השונים, וקובע הוראות בדבר: תנאי מינויים, כהונתם וסיומה, כפיפותם למשפט משמעתי, סמכויות שיפוטיות ואחרות, מעמד החלטותיהם השונות ביחס לבתי המשפט, כמו גם אפשרויות ערעור על החלטותיהם השונות.
ד. הוראות שונות - חוק בתי המשפט אף קובע הוראות מיוחדות לגבי נושאים ייחודיים שונים - כגון:
- קיום דיון נוסף בבית המשפט העליון;
- קיום משפט חוזר במשפט פלילי;
- העמדת שאלה על ידי שר המשפטים;
- העברת משפט מבית משפט השלום אחד למשנהו;
- העברת עניין מבית משפט שאינו מוסמך לבית המשפט המוסמך;
- סמכויות תקינה, העברת סמכויות והוראות מעבר.
מכוחו של חוק בתי המשפט הותקנו תקנות רבות, על ידי השר הממונה על ביצועו של החוק, הבאות להסדיר את הוראות החוק בתקנות, ובעיקרן נושאות אופי של קביעת סדרי דיון בפני בתי המשפט השונים. המרכזיות שבהן הן תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
קישורים חיצוניים
חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק בתי המשפט, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- אורן חייקין, "בג"ץ בשידור חי - רקע והיסטוריה" משפט ועסקים (2014).
הערות שוליים
- ^ פורסם בספר החוקים של מדינת ישראל תשמ"ד, 195
- ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 400-409: חוק בתי המשפט, באתר דעת.
