חיל החפרים המלכותי
 | |
| גרסה מוקדמת של תג חיל החפרים המלכותי | |
| Labor omnia vincit (עבודה מנצחת הכל) | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| שיוך |
 צבא הבריטי |
| סוג | חיל הנדסה קל |
| בסיס האם | קדינגטון, צ'שייר |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
1917 (כחיל עבודה) 1993 |
חיל החפרים המלכותי היה חיל הנדסה קל בצבא הבריטי. החיל הוקם בשנת 1939, ואוחד עם חיל הלוגיסטיקה המלכותי בשנת 1993. יחידות חפרים ביצעו מגוון משימות רחב בכל זירות המלחמה, כולל נשיאות אלונקות, הנחת מסלולים בנויים מראש בחופים, וביצוע משימות לוגיסטיות שונות. תחת פיקוח חיל ההנדסה המלכותי החיל בנה שדות תעופה, כבישים וגשרים; החיל בנה את נמל מאלברי וביצע את מבצע פלוטו.
היסטוריה
התיעוד הראשון לחפרים בצבא הבריטי הוא ממגילות תשלום וגיוס משנת 1346 ממחנות צבאיים באזור קאלה המראים רישומי תשלומים לחפרים.[1] באופן מסורתי, לכל פלוגה בגדוד היה מיועד חפר, עד אשר שבשנת 1750, הוצע להקים חיל חפרים. במשך כמעט מאתיים שנים הרעיון לא מומש, עד שבמהלך מלחמת קרים בשנת 1854 הוקם חיל לביצוע עבודות צבאיות.
חיל החפרים הוקם כחיל העבודה בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה[2] והעסיק 325,000 חיילים בריטים, 98,000 סינים, 10,000 אפריקאים, ולפחות 300,000 פועלים אחרים.
בספטמבר 1939, הוקמו פלוגות עבודה מחיילי מילואים רגליים ופרשים, אשר הקימו את חיל העזר של החפרים (Auxiliary Military Pioneer Corps); הוקמה הנהלה לשליטה בכל ענייני כוחות העבודה. מספר גדול של חפרים שימש בצרפת עם חיל הסיור הבריטי. במהלך המערכה על צרפת אולתרה חטיבת חיל רגלים מכמה פלוגות חיל העזר של החפרים תחת פיקודו של לוטננט-קולונל ג'יי. בי. אייץ' דיגל (J. B. H. Diggle), החטיבה כונתה "Digforce" והפכה לחלק מאוגדת ביומן (אנ') ונלחמה בהגנה על נהרות אנדל (אנ') ובת'ון (אנ') ב-8 ביוני 1940 נגד דיוויזיות הטנקים החמישית והשביעית. חטיבת Digforce ואלפי חפרים אחרים פונו לאנגליה מבצע אריאל.[3] מספר לא ידוע של חיילי חיל העזר של החפרים נהרגו כאשר ספינת הנוסעים לנקסטריה טבעה מחוץ סן-נאזר ב-17 ביוני. מספר ההרוגים נאמד ב-3,500 עד 4,000 לפחות.[4]
ב-22 בנובמבר 1940 השם חיל העזר של החפרים שונה לחיל החפרים.[1] במרץ 1941 הוענק לג'יימס סקאלי צלב ג'ורג' היחיד שהוענק לחייל מהחיל. חיילים נוספים מהחיל זכו כ-13 מדליות ג'ורג' ועוד עיטורים בעלי חשיבות נמוכה יותר רבים.
סך של 23 פלוגות חפרים לקחו חלק בפלישה לנורמנדי.[5]
ב-28 בנובמבר 1946, כהוקרה על הביצועים שלהם במהלך מלחמת העולם השנייה, המלך ג'ורג' השישי קבע כי חיל החפרים צריך שההבחנה "מלכותי" תתווסף לכותרת שלו.
באפריל 1993, בעקבות תוכנית השינוי בצבא הבריטי (אנ'), חיל החפרים המלכותי התחבר עם חיל התחבורה המלכותי, חיל החימוש המלכותי, חיל ההסעדה, ועם שירותי הדואר ושירות השליחים של חיל ההנדסה המלכותי כדי ליצור את חיל הלוגיסטיקה המלכותי.[6]
גיוס
בחלקה הראשון של מלחמת העולם השנייה, חיל החפרים היה, ככל הנראה, היחידה הצבאית הבריטית היחידה בה זרים ממדינות אויב יכלו לשרת.[7] אלפי גרמנים ואוסטרים הצטרפו לחיל החפרים על מנת לסייע לבעלות הברית במלחמה לשחרור מולדתם. הם היו ברובם יהודים ויריבים פוליטיים של המשטר הנאצי אשר נמלטו לבריטניה, כולל מעצב הסרטים קן אדם, הסופר ג'ורג' קלייר, והמוציא לאור רוברט מקסוול.
מאוחר יותר, כמה חברים של חיל החפרים—שזכו לכינוי "נתיני האויב הנאמנים ביותר למלך"—הועברו לשרת במספר יחידות לוחמות. חלקם גויסו על ידי מנהלת המבצעים המיוחדים (SOE) לשמש כסוכנים חשאיים והיו שצנחו מעבר לקווי האויב.[8]
גרמנים ואוסטרים ששירתו בצבא הבריטי לקחו סיכון מיוחד כי במקרה של נפילה בשבי, היה סיכוי גבוה להיחשב בוגד ולהוצא להורג. עדיין, מספר היהודים ממוצא גרמני שהצטרפו לכוחות הבריטיים היה גבוה במיוחד; עד סוף המלחמה, אחד מכל שבעה פליטים יהודים מגרמניה הצטרף לכוחות הבריטיים. הידע שלהם בשפה ובמנהגים הגרמניים הוכח כשימושי במיוחד; רבים שירתו במינהל הכיבוש הבריטי הצבאי בגרמניה ואוסטריה לאחר המלחמה.[9]
בטעות נטען מספר פעמים, במקומות שונים שסרבני מצפון בריטים נשלחו לחיל החפרים על ידי בתי דין צבאיים בזמן מלחמת העולם השנייה. בפועל בתי הדין הצבאיים הורו לסרבני מצפון להתגייס ליחידות לא לוחמות, ולעיתים לחיל הרפואה המלכותי. חיל החפרים היה חיל לוחם, לכן בתי הדין לא הורו לגייס סרבנים אליו. השגיאה כנראה נוצרה כתוצאה של חוסר הבנה של שאלה שנוסחה בצורה מטעה בבית הלורדים ב-22 ביולי 1941, בתגובתו של לורד קרופט, סגן מזכיר המדינה לשעת מלחמה, הוא הזכיר "סרבני מצפון אשר סופחו לחיל החפרים", כוונתו הייתה שסרבני מצפון שהורו על ידי בתי הדין הצבאיים להתגייס ליחידות לא לוחמות, לאחר ששובצו בהן, סופחו לעיתים לחיל החפרים לתקופות מסוימות ולמשימות מסוימות.[10]
לקריאה נוספת
- Fry, H, The King's most loyal enemy aliens - Germans who fought for Britain in the second world war, 2007, מסת"ב 978-0-7509-4701-5
- Smith, L, Forgotten Voices of the Holocaust, Ebury Press, 2005, מסת"ב 0-09-189825-0
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "The Pioneer: History", Royal Pioneer Corps Association, נבדק בתאריך 18 במאי 2014
- ^ Baker, Chris. "The Labour Corps of 1917-1918". The Long, Long Trail. נבדק ב-10 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ellis, L. F. (1954) The War in France and Flanders 1939–1940. J. R. M. Butler (ed.). HMSO. London p.280-282
- ^ "The Pioneer: The Lancastria Story". Royal Pioneer Corps Association. נבדק ב-18 במאי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Pioneer: History". Royal Pioneer Corps Association. p. 3. נבדק ב-18 במאי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Royal Logistic Corps and Forming Corps". The Royal Logistic Corps Museum. נבדק ב-13 במאי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hansard, "House of Lords Questions - Aliens in the Pioneer Corps", 22 ביולי 1941
- ^ ראיון של קולין מקגרגור סטיבנס עם מייג'ור ג'ורג' ברואר
- ^ "churchills german army"
- ^ Hansard, "House of Lords question: conscientious objectors", 22 ביולי 1941
