חכירי נרשאי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חכירי נרשאי
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא , דף ס"ח עמוד א'
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, פרק ה', הלכה ט"ו
שולחן ערוך שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ד שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ב, סעיף ב'

חכירי נרשאי הוא מונח בהלכות ריבית שמשמעו שמלווה שקיבל משכון להשתמש בו לפי תנאי היתר משכנתא, משכיר אותו ללווה עצמו.

במקרה זה יש חשש איסור ריבית משום שהלווה משלם ישירות למלווה כסף נוסף מלבד ההלוואה. אמנם בתנאים מסוימים ניתן להחשיב את המשכון כקנוי למלווה לחלוטין, והשכרתו ללווה תהיה מותרת כמו השכרתו לכל אדם אחר.

משמעות הביטוי

תופעה זו של בעלי הקרקע שמשכנו את אדמתם וממשיכים לעבדה תוך כדי העלאת שכר חודשי למלווים בנוסף לקרן ההלוואה נהגה בעיר נרש שבבבל, ועל שמה נקראת הפעולה "חכירי נרשאי"[1]. אחרים מפרשים ש"נרשאי" הם עניים, שהיו רגילים להחכיר את שדותיהם בתנאים הללו[2].

דרגת איסור הריבית

לדעת רש"י[3] הדבר נחשב כריבית קצוצה משום שהרווח של המלווה הוא וודאי, ומתברר שהעמדת המשכון היתה מראש בשביל נתינת ריבית זו, כך שזו ריבית שסוכמה מראש[4]. הש"ך[5] נוקט שכך היא גם דעת השולחן ערוך[6] להלכה. לדעת הרמ"ה[7] והרא"ש[8] האיסור נחשב כאבק ריבית. לדעת הרמב"ם[9] האיסור הוא בגדר הערמת ריבית, וכן דעת הרמב"ן[10] והרשב"א[11].

צדדי ההיתר

ירד כבר לשדה

בגמרא[12] מובאת סברה להקל כאשר המלווה כבר השתמש בעצמו במשכון במשך תקופה, ולאחר מכן הוא משכיר את המשכון ללווה, מפני שכאן ניכר לעיני כל שהמשכון קנוי למלווה. למעשה הסברה נדחתה, ולהלכה הדבר אסור גם במקרה כזה.

משכנתא דסורא

דעת הרמב"ן[10] היא שאף במשכנתא דסורא אסור לחזור ולהשכיר את המשכון ללווה. אמנם לדעת הריב"ש[13], במשכנתא דסורא מותר לחזור ולהשכיר את המשכון ללווה, מפני שהוא נחשב כקנוי לגמרי למלווה. ובלבד שלא הותנה מראש שיחזור וישכיר לו את המשכון, שאז הדבר אסור גם במשכנתא דסורא[14]. בשולחן ערוך[15] הובאו שתי הדעות להלכה. וכתבו הפוסקים[16] שאף המתירים לא התירו אלא במקום שבו המלווה השתמש כבר תקופת מה במשכון לפני שהשכיר אותו ללווה.

הלוואה על ידי צד שלישי

כאשר המלווה אינו משכיר ישירות את המשכון ללווה אלא לאדם שלישי שהוא משכיר את המשכון ללווה, לדעת תלמידי הרשב"א[17] הדבר מותר בכל סוגי המשכנתא, ואף כאשר הלווה לא השתמש כלל במשכון בעצמו[18]. אך לדעת הרשב"א[19], אסור להשכיר את המשכון לאדם אחר שחוזר ומשכיר אותו ללווה בעצמו. ואף אם הדבר לא הותנה מראש, מכל מקום יש בדבר איסור מדרבנן של אבק ריבית.

מכירה גמורה על מנת להשכיר

כל האמור הוא במשכון, אבל במכירה גמורה שנעשה בה קנין המועיל[20], מותר להתנות שהקונה ישכיר את הנכס למוכר מפני שגוף הנכס שייך לגמרי לקונה ואין כאן הלוואה כלל[21].

להלכה

השולחן ערוך[22] מכריע להלכה שמותר למלווה להשכיר את המשכון ללווה, רק במידה והתקיימו שלושה תנאים:

  1. המשכון ניתן לפי תנאי משכנתא דסורא ולא במשכנתאות אחרות.
  2. רק על ידי אדם אחר שעומד ביניהם ושוכר את המשכון מהמלווה ומשכיר אותו ללווה.
  3. שלא הותנה מראש שהמלווה ישכיר את המשכון ללווה באמצעות אדם אחר[23].

לדעת הט"ז[24] ישנו תנאי נוסף שרק במקרה שהמלווה כבר השתמש תקופת מה במשכון, הדבר מותר. אך הש"ך[25] מתיר גם במקרה בו המלווה לא החזיק בנכס כלל והלווה נשאר בשדהו ומעלה שכר לאותו אדם שלישי שחוזר ומשלם למלווה, וכך מפורש גם בספר בדק הבית בשם הריטב"א[18] להיתר.

הערות שוליים

  1. ^ יוסף ריבלין, מאמר "על כלכלה והלכה – המשכנתא והמכר החוזר", בתוך כתב עת "דיני ישראל" כ-כא עמוד 357
  2. ^ פירוש חברותא לתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא , דף ס"ח עמוד א'
  3. ^ רש"י, מסכת בבא מציעא, דף ס"ח עמוד א', ד"ה אימת
  4. ^ רשב"א, מסכת בבא מציעא, דף ס"ח עמוד א'
  5. ^ בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ד, סעיף ב'
  6. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ד, סעיף א'
  7. ^ מובא בארבעה טורים, יורה דעה, סימן קע"ב
  8. ^ שו"ת הרא"ש צא,ג
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, פרק ה', הלכה ט"ו
  10. ^ 10.0 10.1 רמב"ן, מסכת בבא מציעא, דף ס"ז עמוד א'
  11. ^ רשב"א, מסכת בבא מציעא, דף ס"ח עמוד א'
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ס"ח עמוד א'
  13. ^ שו"ת הריב"ש סי' שה וסי' תסד
  14. ^ רמ"א בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ד, סעיף א'
  15. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ד, סעיף א' שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ב, סעיף ב'
  16. ^ רמ"א במפה לשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ד, סעיף א' לבושי זהב יורה דעה קסד; ש"ך בנקודות הכסף שם
  17. ^ בית יוסף, יורה דעה, סימן קס"ד
  18. ^ 18.0 18.1 ריטב"א, מסכת בבא מציעא, דף ס"ח עמוד א'
  19. ^ בתשובה שמצוטטת בבית יוסף, יורה דעה, סימן קס"ד ובשו"ת הרא"ש צה, ג
  20. ^ ט"ז יורה דעה קסד, סק"ה
  21. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ד, סעיף ג'
  22. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ד, סעיף ב'
  23. ^ ש"ך בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ב, סעיף ב' סק"כ
  24. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ד, סעיף ד'
  25. ^ בנקודות הכסף שם

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.