חלוקת העושר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חלוקת העושר היא בדיקה השוואתית של העושר של חברים או של קבוצות שונות בחברה. השוואה כזו מבליטה היבט אחד של אי שוויון כלכלי או הטרוגניות כלכלית (אנ'). בשונה מבדיקת התפלגות ההכנסות (אנ'), חלוקת העושר אינה בוחנת את ההכנסה של הנבדקים, אלא את ההתפלגות הכלכלית של הבעלות על הנכסים בחברה. על פי האגודה הבינלאומית לחקר הכנסה ועושר, "חלוקת העושר העולמית הרבה יותר לא שוויונית מזו של ההכנסה".[1]

שאלת משנה היא האם על המדינה לנסות לחלק את העושר מחדש באופן שוויוני יותר. קיימים טיעונים לכאן ולכאן, מחד, צמצום אי השוויון נתפס כסוגיה מוצדקת, בפרט כשמדובר בעושר שהגיע לידי בעליו בירושה. טענות כאלה תומכות בצדק חלוקתי. מאידך, הטלת מיסוי גבוה עשויה לפגוע בזכות הקניין וגם לייצר נסיגה בכלכלה כולה ולהבריח יזמים ומשקיעים.

הגדרת עושר

ערך מורחב – עושר

עושר של יחיד מוגדר כשווי כלכלי נקי של רכושו, והוא מבוטא כך: נכסים - התחייבויות = עושר.

הגדרה רחבה יותר של עושר, המשמשת לעיתים רחוקות למדידת אי שוויון, כוללת גם הון אנושי. לדוגמה, הגדרת האו"ם לעושר כולל (אנ') היא מדד כספי הכולל את סכום הנכסים הטבעיים, האנושיים והפיזיים.[2][3]

הקשר בין עושר, הכנסות והוצאות הוא: הכנסה - צריכה (הוצאות) = שינוי העושר = חיסכון. אם לאדם יש הכנסה גדולה אך גם הוצאות גדולות, ההשפעה נטו של הכנסה זו על עושרו יכולה להיות קטנה או אפילו שלילית, אם ההוצאות עולות על ההכנסות.

צורת החישוב

ישנן דרכים רבות בהן ניתן לנתח את חלוקת העושר. דוגמה נפוצה אחת היא השוואת כמות העושר של פרט באחוזון 99 ביחס לעושר של פרט באחוזון החציוני (או ה-50). זהו P99/P50 והוא אחד מעקומות קוזנץ הפוטנציאליות, שהוא צורת U הפוכה המציינת את הקשר בין אי השוויון להכנסה לנפש. מדד נפוץ נוסף הוא היחס בין סכום העושר הכולל ביד של נניח 1% מהתפלגות העושר, על פני סך העושר בכלכלה. בחברות רבות, עשרת האחוזים העשירים ביותר שולטים ביותר ממחצית העושר הכולל.

התפלגות פארטו שימשה לעיתים קרובות כדי לכמת מתמטית את חלוקת העושר בזנב הימני (עושרם של העשירים מאוד), תוך קביעה כי 20% העליונים מחזיקים ב-80% מהעושר, 4% העליונים מחזיקים ב-64%, 0.8% העליונים מחזיקים ב-51.2% וכן הלאה. למעשה, הזנב של חלוקת העושר, בדומה לזה של חלוקת ההכנסות, מתנהג כמו התפלגות פארטו, אך עם 'זנב' עבה יותר.

קומוניסט מושלם מול עריץ מושלם

עקומות עושר על אנשים (WOP) הן דרך משכנעת מבחינה ויזואלית כדי להמחיש את חלוקת העושר במדינה. עקומות WOP הן התפלגות שונה של עקומות עושר. הסולמות האנכיים והאופקיים מציגים כל אחד אחוזים מאפס עד מאה. אנחנו מדמיינים את כל משקי הבית במדינה כשהם ממוינים מהעשירים ביותר ועד לעניים ביותר. לאחר מכן הם מכווצים ומסודרים (כשהעשירים ביותר משמאל) לאורך הסולם האופקי. עבור כל משק בית מסוים, הנקודה שלו על העקומה מייצגת את ההשוואה בין העושר שלו (כפרופורציה) לעושר הממוצע של האחוזון העשיר ביותר.

עבור כל מדינה, העושר הממוצע של 1/100 משקי הבית העשירים ביותר הוא הנקודה העליונה בעקומה (אנשים, 1%; עושר, 100%) או (p=1, w=100) או (1, 100). בעולם האמיתי שתי נקודות על עקומת ה-WOP תמיד ידועות, עוד לפני שנאספים נתונים סטטיסטיים. אלה הן הנקודה העליונה ביותר (1, 100) בהגדרה, והנקודה הימנית ביותר (האנשים העניים ביותר, העושר הנמוך ביותר) או (p=100, w=0) או (100, 0). הנקודה הימנית המצערת הזו קבועה מכיוון שתמיד יש לפחות אחוז אחד ממשקי הבית (חולים, אסירים וכדומה) ללא עושר כלל. בהתחשב בכך שהנקודות העליונות והימניות ביותר קבועות תמיד, המבט שלנו מתמקד בצורת עקומת ה-WOP ביניהם. ישנן שתי צורות אפשריות קיצוניות של העקומה. הראשון הוא WOP 'קומוניסטי מושלם'. זהו קו ישר מהנקודה השמאלית ביותר (העושר המקסימלי) אופקית על פני סולם האנשים ל-p=99. ואז הוא יורד אנכית לנקודת האפס של האחוזון החלש (p=100, w=0).

הקיצוניות השנייה היא צורת 'העריצות המושלמת'. במקרה כזה, הקו מתחיל משמאל בעושר המקסימלי של הרודן של 100%, ולאחר מכן הוא יורד מיד לאפס, כבר ב-p=2, וממשיך בקו אופקי על פני שאר האנשים. כלומר, הרודן וחבריו (האחוזון העליון) הם הבעלים של כל העושר של האומה, ואילו כל שאר האזרחים הם צמיתים או עבדים חסרי כל. צורת ביניים ברורה היא קו ישר המחבר את הנקודה השמאלית/העליונה לנקודה הימנית/התחתונה. בחברה 'אלכסונית' כזו, משק בית באחוזון העשיר ביותר יהיה בעל עושר כפול ממשפחה באחוזון החציוני (50). למעשה, השוואה לחברה אלכסונית היא הבסיס לערכי ג'יני המשמשים כמדד לאי השוויון במקרים רבים.

גישות תאורטיות

כדי למדל היבטים של חלוקת העושר ואחזקותיו, נעשה שימוש בסוגים רבים ושונים של תיאוריות. לפני שנות ה-60 של המאה ה-20, הנתונים נאספו בעיקר מרישומי מס עושר ומס עיזבון, עם תוספת מידע שנאסף מבדיקות קטנות ולא מייצגות וממגוון מקורות אחרים. התוצאות ממקורות אלה נטו להראות שחלוקת העושר הייתה מאוד לא שוויונית, וכי לירושה היה תפקיד גדול ביצירת הבדלי עושר ובהעברת מעמד העושר מדור לדור.

הייתה גם סיבה להאמין שאי השוויון בעושר הצטמצם עם הזמן, וגם צורת ההתפלגות הדגימה סדירות סטטיסטית מסוימת שלא יכלה להיגרם על ידי צירוף מקרים. לפיכך, עבודה תאורטית מוקדמת על חלוקת העושר ניסתה להסביר את החוקיות הסטטיסטית, וגם להבין את היחס בין הכוחות הבסיסיים שיכולים להוות הסבר לריכוז העושר הגבוה ולמגמת הירידה באי השוויון לאורך זמן.

לאחרונה, המחקר על חלוקת העושר מתמקד יותר בהבדלים אינדיבידואליים באחזקת העושר. שינוי זה נגרם בין היתר משום שחשיבות החיסכון לפנסיה עלתה, והוא בא לידי ביטוי בתפקיד החיוני שניתן כיום למודל החיסכון במחזור החיים. התקדמות חשובה נוספת היא הגידול בזמינות ובדיוק של מערכי מיקרו-נתונים, המציעים לא רק הערכות של אחזקות הנכסים והחסכונות של אנשים, אלא גם מגוון מאפיינים של גודל משק בית ונתונים אישיים אחרים שיכולים לסייע להסביר את ההבדלים בעושר.

אי שוויון בעושר

אי שוויון בעושר מתייחס לחלוקה לא שוויונית של העושר בין יחידים וישויות. למרות שרוב המחקר מסתמך על מקורות כתובים, ארכאולוגים ואנתרופולוגים מתייחסים לעיתים קרובות לבתים גדולים כמאוכלסים על ידי משקי בית עשירים יותר, כשהם מנתחים אי שוויון בחברות קדומות. גישה זו נמצאת בשימוש לפחות מאז 2014 והראתה, למשל, כי פערי העושר הקדומים באירואסיה היו גדולים יותר מאלה שהיו בצפון אמריקה ובמסו-אמריקה לאחר התקופה הנאוליתית המוקדמת ביותר.[4]

סטטיסטיקות של אי שוויון גלובלי

מחקר של המכון העולמי לחקר כלכלת פיתוח (אנ') טוען כי האחוז העשיר ביותר לבדו החזיק ב-40% מהנכסים הגלובליים בשנת 2000. לעומתם, המחצית התחתונה של האוכלוסייה הבוגרת בעולם החזיקה רק ב-1% מהעושר העולמי. מחקר מ-2006 מצא ש-2% העשירים ביותר מחזיקים ביותר ממחצית מנכסי משקי הבית בעולם. התפלגות פארטו נותנת תוצאה קרובה של 52.8% מהעושר בבעלות ה-1% העשירים ביותר.

על פי ה-OECD, ב-2012 ה-0.6% העליון של אוכלוסיית העולם (המורכב ממבוגרים עם נכסים של יותר ממיליון דולר) או 42 מיליון האנשים העשירים בעולם החזיקו ב-39.3% מהעושר העולמי. 4.4% הבאים (311 מיליון איש) החזיקו ב-32.3% מהעושר העולמי. 95% התחתונים החזיקו ב-28.4% מהעושר העולמי. הפערים הגדולים של הדו"ח מגיעים לפי מדד ג'יני ל-0.893, והם גדולים יותר מהפערים באי השוויון בהכנסות הגלובליות, שנמדדו ב-2009 ב-0.38.[5] לדוגמה, ב-2012, 60% הפחות עשירים של אוכלוסיית העולם, החזיקו באותו עושר כמו חברי רשימת עשירי פורבס המורכבת מ-1,226 המיליארדרים העשירים בעולם.

דו"ח של אוקספם מ-2021 מצא כי ביחד, עשרת האנשים העשירים בעולם החזיקו יותר מהעושר המשולב של 3.1 מיליארד האנשים בתחתית הסולם, כמעט מחצית מאוכלוסיית העולם כולה. העושר המשותף שלהם הוכפל במהלך מגפת הקורונה.[6]{Cite news}[7]

פירמידת העושר של 2013 לפי קרדיט סוויס

דו"ח העושר העולמי 2021, שפורסם על ידי קרדיט סוויס, מראה עלייה עולמית משמעותית באי השוויון בעושר במהלך 2020. לפי קרדיט סוויס, פירמידת חלוקת העושר בשנת 2020 מראה כי הקבוצה העשירה ביותר של האוכלוסייה הבוגרת (1.1%) מחזיקה ב-45.8% מכלל העושר. בהשוואה לפירמידת חלוקת העושר של 2013, ניתן לראות עלייה כוללת של 4.8%. המחצית התחתונה של האוכלוסייה הבוגרת בעולם, הרבעון התחתון בפירמידה, מחזיקה רק ב-1.3% מכלל העושר. שוב, בהשוואה לפירמידת חלוקת העושר של 2013, ניתן לראות ירידה של 1.7%. לסיכום, השוואה זו מראה גידול עולמי משמעותי באי השוויון בעושר בשנים אלה.[8]

אחד ההסברים העיקריים לעלייה המתמשכת באי השוויון בעושר הם ההשלכות של מגפת הקורונה. קרדיט סוויס טוען כי ההשפעה הכלכלית של המגפה על התעסוקה וההכנסה ב-2020 עשויה להשפיע לרעה על הקבוצות הנמוכות ביותר, ולאלץ אותן להוציא יותר מחסכונותיהן או לצבור חובות גבוהים יותר. מצד שני, נראה שקבוצות העושר לא הושפעו באופן שלילי. יתר על כן, נראה שהם נהנו מההשפעה של שיעורי ריבית נמוכים יותר על מחירי המניות והבתים.[8][9]

על פי דו"ח העושר העולמי 2021 שפורסם על ידי קרדיט סוויס, היו 56 מיליון מיליונרים (בדולרים) בעולם בשנת 2020, עלייה של 5.2 מיליון משנה קודמת. המספר הגדול ביותר של מיליונרים מדווח בארצות הברית, עם 22 מיליון מיליונרים (כ-39% מכלל המיליונרים בעולם). הרבה לפני סין, שמחזיקה במקום השני, עם 9.4% מכלל המיליונרים העולמיים. את המקום השלישי תופסת כיום יפן, עם 6.6% מכלל המיליונרים העולמיים.[8]

נתונים מ-2022 של הכלכלן הסוציאליסט תומא פיקטי מצביעים על כך שהעשירון העליון מחזיק ב-76% מהעושר העולמי, לעומת מחצית מאוכלוסיית העולם שמסתפקת ב-2%.[10][11]

פירמידת חלוקת העושר

בשנת 2013, קרדיט סוויס הכין אינפוגרפיקה של פירמידת עושר. נכסים אישיים חושבו לפי שווי נקי (אנ'), כלומר העושר מקוזז על ידי חובות. ב-2013 העריך קרדיט-סוויס כי ל-3.2 מיליארד אנשים - יותר משני שלישים מהמבוגרים בעולם - יש הון בשווי של מתחת ל-10,000 דולר. מיליארד נוספים (אוכלוסייה בוגרת) נמצאים בטווח של 10,000–100,000 דולר.

הפירמידה מראה כי:

  • מחצית מהעושר הנקי בעולם שייך ל-1% העליון.[12]
  • 10% העליונים של המבוגרים מחזיקים ב-85%, בעוד ש-90% התחתונים מחזיקים ב-15% הנותרים מכלל העושר העולמי.
  • 30% העליונים של המבוגרים מחזיקים ב-97% מכלל העושר.

פירמידת חלוקת העושר ב-2020

בשנת 2020, קרדיט סוויס יצר אינפוגרפיקה מעודכנת של פירמידת עושר. האינפוגרפיקה נבנתה בדומה לפירמידה בשנת 2013, ולכן נכסים אישיים חושבו בשווי נקי. בשנת 2020, קרדיט סוויס העריך כי לכ-2.88 מיליארד אנשים (55% מהאוכלוסייה הבוגרת) יש עושר בשווי של מתחת ל-10,000 דולר. יתר על כן, ל-1.7 מיליארד אנשים (38.2% מהאוכלוסייה הבוגרת) יש עושר בטווח של 10,000–100,000 דולר ארצות הברית. ל-583 מיליון אנשים יש עושר בטווח של 100,000-1,000,000 דולר ולכ-56 מיליון אנשים (1.1% מהאוכלוסייה הבוגרת) יש עושר של יותר מ-1,000,000 דולר.[8]

השוואה בין הפירמידות של 2013 ו-2020

ניתן להבחין בהבדלים עצומים בין האינפוגרפיקה של 2013 ל-2020. ניתן לראות את ההבדל הגדול ביותר בטווח של 10,000-100,000 דולר ארצות הברית. מאז 2013 חלה עלייה של כמעט 10% מכלל האוכלוסייה הבוגרת. לפי קרדיט סוויס, מספר המבוגרים בפלח זה שילש את עצמו מאז שנת 2000. קרדיט סוויס מסביר עובדה זו בכך שהעלייה נבעה משגשוג גובר של כלכלות מתעוררות, במיוחד סין, והתרחבות של מעמד הביניים בעולם המתפתח. המגזר הבינוני העליון, עם עושר בטווח של 100,000-1,000,000 דולר ארצות הברית גדל ב-3.4%. קרדיט סוויס קובע בדו"ח כי מעמד הביניים במדינות המפותחות שייך בדרך כלל לקבוצה זו.[8]

מדד ג'יני

מדד ג'יני הוא אינדיקטור המשמש לעיתים קרובות לקביעת אי שוויון בעושר. מקדם ג'יני של 0 משקף שוויון מושלם, כאשר כל ערכי ההכנסה או העושר זהים, בעוד שמקדם ג'יני של 1 (או 100%) משקף אי שוויון מקסימלי בין ערכים, מצב שבו לאדם יחיד יש את כל ההכנסה ולכל האחרים אין. על פי דו"ח העושר העולמי 2021 של קרדיט סוויס, לברוניי היה מקדם הג'יני הגבוה ביותר בשנת 2021 (91.6%), ולכן חלוקת העושר בברוניי אינה שוויונית בעליל. לסלובקיה היה מקדם הג'יני הנמוך ביותר בשנת 2021 (50.3%), מה שהופך אותה למדינה השוויונית ביותר מבחינת חלוקת העושר. בהשוואה לדו"ח של קרדיט סוויס בשנת 2019, ניתן להבחין במגמה הולכת וגוברת של אי שוויון בעושר, כאשר העלייה הגדולה ביותר נרשמה בברזיל. מקדם ג'יני בשנת 2019 עמד על 88.2% ו-89% בשנת 2021, עם עלייה של 0.8% בתקופה זו.[13]

תפוצה גאוגרפית

העושר מחולק בצורה לא אחידה בין אזורים שונים בעולם. בסוף המאה ה-20, העושר התרכז בקרב ה-G8 והמדינות המתועשות המערביות, יחד עם כמה מדינות באסיה ומדינות אופ"ק. במאה ה-21, העושר עדיין מרוכז בקרב ה-G8, כאשר ארצות הברית מובילה עם 30.2%, יחד עם מדינות מפותחות אחרות, כמה מדינות אסיה-פסיפיק ומדינות אופ"ק.

בארצות הברית

לפי PolitiFact (אנ'), ב-2011 ל-400 האמריקאים העשירים ביותר "יש יותר עושר ממחצית מכל האמריקאים ביחד".[14][15][16][17] עושר שעובר בירושה עשוי לעזור להסביר מדוע לאמריקאים רבים שהתעשרו הייתה "התחלה משמעותית". בספטמבר 2012, על פי המכון למחקרי מדיניות (אנ'), "למעלה מ-60 אחוזים" מ-400 האמריקאים העשירים ביותר בפורבס "גדלו בפריבילגיות משמעותיות".[18]

ב-2007, האחוז העשיר ביותר באוכלוסיית ארצות הברית החזיק ב-34.6% מכלל העושר של המדינה, ו-19% הבאים החזיקו ב-50.5%. 20% העליונים של האמריקאים החזיקו ב-85% מהעושר של המדינה ו-80% התחתונים של האוכלוסייה החזיקו ב-15%. בין 1922 ל-2010, חלקו של המאיון העליון נע בין 19.7% ל-44.2%, הירידה הגדולה קשורה לירידה בשוק המניות בסוף שנות ה-70. אם נתעלם מהתקופה שבה שוק המניות היה בשפל (1976-1980) ומהתקופה שבה שוק המניות היה מוערך יתר על המידה (1929), חלקו של ה-1% העשיר ביותר נותר יציב עם כשליש מהעושר הכולל.

אי השוויון הפיננסי היה גדול יותר מאי השוויון בעושר הכולל, כאשר המאיון העליון של האוכלוסייה החזיק ב-42.7%, 19% הבאים של האמריקאים החזיקו ב-50.3% ו-80% התחתונים החזיקו ב-7%. עם זאת, לאחר המיתון הגדול שהחל ב-2007, חלקו של המאיון העליון של האוכלוסייה גדל מ-34.6% ל-37.1%, וזה שבבעלות 20% העליונים של האמריקאים גדל מ-85% ל-87.7%. המיתון הגדול גרם גם לירידה של 36.1% בעושר החציוני של משקי הבית, אך ירידה של 11.1% בלבד עבור ה-1% העליון, מה שהרחיב עוד יותר את הפער בין ה-1% לשאר ה-99%.[19]

דן אריאלי ומייקל נורטון מראים במחקר (2011) כי אזרחי ארצות הברית מכל הקשת הפוליטית ממעיטים באופן משמעותי באי השוויון הנוכחי בעושר בארצות הברית ומעדיפים חלוקה שוויונית יותר של העושר, מה שמעלה שאלות לגבי מחלוקות אידאולוגיות בנושאים כמו מיסוי ורווחה.[20] עם זאת, יש היבטים נוספים שמשליכים על דעות בנושאים הללו, כמו השפעות המיסוי על הפגיעה בחירות ובזכות הקניין.

ריכוז עושר

ריכוז עושר הוא תהליך שבו עושר שנוצר, בתנאים מסוימים, יכול להיות מרוכז על ידי יחידים או ישויות. הטיעון של ריכוז העושר מניח כי לאלה המחזיקים בעושר יש את האמצעים להשקיע במקורות ובמבנים חדשים של עושר, או למנף בדרך אחרת את צבירת העושר, ולכן הם נהנים מעושר גדול עוד יותר. עם זאת, צריך לקחת בחשבון שהם עשויים גם להשקיע את העושר באופן כושל ולאבד אותו. בנוסף, בעידן המידע, עושר עשוי להיווצר כתוצאה מכישורים טכנולוגיים שונים והמצאות, ולאו דווקא מהשקעת הון.

התנאי ההכרחי הראשון להתרחשות תופעת ריכוז העושר הוא חלוקה ראשונית לא שוויונית של העושר. התנאי השני הוא שאי שוויון ראשוני קטן חייב, עם הזמן, להתרחב לאי שוויון גדול יותר. זוהי דוגמה למשוב חיובי במערכת כלכלית. צוות מהאוניברסיטה היגלונית יצר מודל סטטיסטי של כלכלות המראה כי עיבוי עושר יכול להתרחש בין אם העושר הכולל גדל ובין אם לאו (אם לא, המשמעות היא שהעניים עלולים להפוך לעניים יותר, וההון שאיבדו הוא זה שמתווסף לעשירים יותר).[21]

ג'וזף א' פרג'יונה, קלרנס להמן וסטיבן פולסקי הוכיחו ב-2011 שמקריות לבדה, בשילוב עם ההשפעות הדטרמיניסטיות של תשואות מורכבות, יכולה להוביל לריכוז בלתי מוגבל של עושר, כך שאחוז העושר שבבעלות יזמים בודדים מתקרב בסופו של דבר ל-100%.[22][23]

בהינתן מצב ראשוני שבו העושר מחולק בצורה לא שוויונית, הוצעו מספר מנגנונים כלכליים שמובילים לתוצאה של ריכוז העושר: הראשון, העובדה שאדם עשיר יוכל להגדיל את סיכוייו להשיג תעסוקה בשכר גבוה יותר, משום שהוא יכול ללמוד מקצוע איכותי יותר ובמוסד נחשב יותר. השני, העובדה שאדם שהשיג תעסוקה בשכר גבוה, יכול להרשות לעצמו לחסוך יותר מאשר אדם אחר, וכך להגדיל את עושרו. השלישי, היכולת של הנתח העשיר יותר בחברה להשפיע על הממשלה והמערכת הפוליטית לשפר את כללי המשחק לטובתם, למשל באמצעות הנחות במיסוי או בדרכים אחרות.

גורם מאזן אפשרי לריכוז העושר כולל צורות מסוימות של מיסוי, במיוחד מס עושר, מס ירושה ומיסוי פרוגרסיבי של הכנסה. עם זאת, עושר מרוכז לא בהכרח מעכב את צמיחת השכר של עובדים רגילים עם שכר נמוך, ולכן לא בהכרח שמאבק בעושר ריכוזי הוא הכלי הנדרש כדי להיאבק בעוני.

וורן באפט, אחד האנשים העשירים בעולם,[24] הביע את דעתו כי המעמד שלו, "המעמד העשיר", מנהל מלחמת מעמדות נגד שאר החברה. ב-2005 אמר באפט ל-CNN: "זו מלחמת מעמדות, המעמד שלי מנצח, אבל הם לא צריכים".[25] בראיון לניו יורק טיימס בנובמבר 2006, באפט הצהיר כי "יש כאן מלחמת מעמדות. המעמד שלי, המעמד העשיר, הוא זה שעושה מלחמה, ואנחנו מנצחים".[26]

חלוקה מחדש

בחברות רבות נעשו ניסיונות, באמצעות חלוקה מחדש של רכוש, מיסוי או רגולציה, לחלק מחדש את העושר. דוגמאות לנוהג זה חוזרות עד הרפובליקה הרומית במאה השלישית לפני הספירה, כאשר נחקקו חוקים המגבילים את כמות העושר או האדמה שיכולה להיות בבעלות כל משפחה. המניעים להגבלות כאלה על העושר כוללים את הרצון לייצר שוויון הזדמנויות, אך גם חשש שעושר רב מוביל לשחיתות פוליטית, והאמונה שהגבלת העושר תזכה באהדה פוליטית של גוש הבוחרים, או חשש שריכוז קיצוני של עושר יביא למרד.

צורות שונות של סוציאליזם מנסות לצמצם את החלוקה הלא שוויונית של העושר ובכך את הקונפליקטים והבעיות החברתיות הנובעות ממנו, אך במקרים רבים הן עשויות לפגוע בזכויות יסוד וגם להזיק ליוזמה החופשית ולצמיחה הכלכלית בכללותה.[27]

לפי התחזית לסדר היום העולמי 2014 של הפורום הכלכלי העולמי, פערי ההכנסה המתרחבים נמצאים במקום השני ברשימת הסיכונים העולמיים.[28][29] על פי מטא-אנליזה משנת 2009 של פול ומוזר, מדינות עם אי שוויון גבוה בהכנסות והגנה גרועה מפני אבטלה חוות תוצאות של בריאות נפשית גרועה יותר בקרב מובטלים.[30]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חלוקת העושר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ Wayback Machine, www.iariw.org
  2. ↑ "The real wealth of nations". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2025-06-23.
  3. ↑ Inclusive Wealth Report - IHDP, www.ihdp.unu.edu, ‏2012-06-17 (באנגלית)
  4. ↑ Timothy A. Kohler, Michael E. Smith, Amy Bogaard, Gary M. Feinman, Christian E. Peterson, Alleen Betzenhauser, Matthew Pailes, Elizabeth C. Stone, Anna Marie Prentiss, Timothy J. Dennehy, Laura J. Ellyson, Linda M. Nicholas, Ronald K. Faulseit, Amy Styring, Jade Whitlam, Mattia Fochesato, Thomas A. Foor, Samuel Bowles, Greater post-Neolithic wealth disparities in Eurasia than in North America and Mesoamerica, Nature 551, 2017-11-30, עמ' 619–622 doi: 10.1038/nature24646
  5. ↑ The World Factbook — Central Intelligence Agency, www.cia.gov (באנגלית)
  6. ↑ Inequality kills, Oxfam International, ‏2022-05-25 (באנגלית)
  7. ↑ "Wealth of world's 10 richest men doubled in pandemic, Oxfam says" (באנגלית בריטית). 2022-01-17. נבדק ב-2025-06-23.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 Wayback Machine, publications.credit-suisse.com
  9. ↑ Global Wealth Report 2024, Global Wealth Management (באנגלית)
  10. ↑ גל רקובר, אי השוויון בעולם ב-6 גרפים: דו"ח חדש של הכלכלן תומא פיקטי, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, ‏27 בנובמבר 2022
  11. ↑ פסובסקי, אורי (2021-12-08). "מחקר חדש: העשירון העליון מחזיק ב-76% מההון בעולם". Globes. נבדק ב-2025-06-23.
  12. ↑ פישר, ישראל. "בישראל - העשירון העליון מחזיק 67% מההון; בעולם - ל-1% יש 50% מהעושר". TheMarker Online. נבדק ב-2025-06-23.
  13. ↑ Global Wealth Report 2024, Global Wealth Management (באנגלית)
  14. ↑ Tom Kertscher, Michael Moore says 400 Americans have more wealth than half of all Americans combined, @politifact (באנגלית)
  15. ↑ America Is Not Broke, HuffPost, ‏2011-03-06 (באנגלית)
  16. ↑ The Forbes 400 vs. Everybody Else | MichaelMoore.com, www.michaelmoore.com (באנגלית)
  17. ↑ Forbes 400 richest Americans list for 2010: Gates is No. 1 - Sep. 22, 2010, money.cnn.com
  18. ↑ The ‘Self-Made’ Myth: Our Hallucinating Rich, Inequality.org
  19. ↑ Deborah L. Jacobs, Occupy Wall Street And The Rhetoric of Equality, Forbes (באנגלית)
  20. ↑ Building a Better America—One Wealth Quintile at a Time - Article - Faculty & Research - Harvard Business School, www.hbs.edu (באנגלית)
  21. ↑ Z. Burda, D. Johnston, J. Jurkiewicz, M. Kamiński, M. A. Nowak, G. Papp, I. Zahed, Wealth condensation in pareto macroeconomies, Physical Review E 65, 2002-02, עמ' 026102 doi: 10.1103/PhysRevE.65.026102
  22. ↑ Joseph E. Fargione, Clarence Lehman, Stephen Polasky, Entrepreneurs, Chance, and the Deterministic Concentration of Wealth, PLOS ONE 6, 21 ביולי 2011, עמ' e20728 doi: 10.1371/journal.pone.0020728
  23. ↑ fargione.ipynb, cocalc.com, ‏2018-11-28 (באנגלית)
  24. ↑ "The World's Billionaires List - Forbes". Forbes (באנגלית). נבדק ב-2025-06-23.
  25. ↑ By Lou Dobbs CNN, CNN.com - Buffett: 'There are lots of loose nukes around the world' - May 25, 2005, edition.cnn.com (באנגלית)
  26. ↑ Stein, Ben. "In Class Warfare, Guess Which Class Is Winning" (באנגלית). נבדק ב-2025-06-23.
  27. ↑ על חלוקת העושר - תכלת, באתר tchelet.org.il
  28. ↑ Outlook on the Global Agenda 2014, weforum, ‏4.11.2013
  29. ↑ Wayback Machine, www.oxfam.org
  30. ↑
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
    פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים         {{{כותרת}}}, באתר www.apa.org
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

חלוקת העושר41292256Q1415386

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חלוקת_העושר&oldid=3018514"