חמישיית דג השמך
חמישיית דג השמך או חמישיית הטרוטה הוא הכינוי הנפוץ לחמישיית פסנתר בלה מז'ור מאת שוברט, מס' 667 ברשימת דויטש. זו אחת היצירות הפופולריות והאהובות של המלחין, במיוחד הפרק הרביעי שלה - וריאציות על השיר דג השמך. החמישייה כתובה להרכב של פסנתר, כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס (ההרכב המוכר יותר כיום, של חמישיית פסנתר להרכב של פסנתר ורביעיית מיתרים, טרם התגבש באותה תקופה). שוברט חיבר את היצירה ב-1819, כשהיה רק בן 22 (השיר "דג השמך" נכתב שנתיים קודם לכן, וזכה לפופולריות רבה), אבל היא יצאה לאור בדפוס רק לאחר מותו, ב-1829. האופי הכללי של היצירה כולה אופטימי וטוב-מזג, והיא מצטיינת בתזמור בהיר במיוחד - בעיקר בזכות הכתיבה לפסנתר, ברגיסטר גבוה מהרגיל (במקומות רבים שתי הידיים מנגנות קו מלודי יחיד באוקטבות, ללא תמיכה מרגיסטר הבאס של הפסנתר), וכן בזכות הרכב הכלים הלא שגרתי, שמפקיד את קו הבאס בידי הקונטרבס ומאפשר לצ'לו לנגן תפקיד מלודי מאד וגבוה יחסית.
היצירה נכתבה, קרוב לוודאי, בהזמנתו של סילבסטר פָּאוּמגרטנר, שהיה פטרון של מוזיקאים וצ'לן חובב בעצמו, תושב העיירה שטייר באוסטריה. שוברט כנראה החל לכתוב את החמישייה בשטייר, וסיים אותה בביתו בווינה. פאומגרטנר, קרוב לוודאי, הוא זה שהציע לשוברט לכלול ביצירה וריאציות על השיר "דג השמך".
בניגוד לרוב היצירות הקאמריות של שוברט, הכתובות בארבעה פרקים, לחמישיית דג השמך חמישה פרקים, מה שמקרב אותה לז'אנר הסרנדה או הדיברטימנטו (ז'אנרים המצטיינים גם הם בכתיבה קלילה יותר), בדומה לשמינייה שחיבר שוברט כחמש שנים מאוחר יותר. פרקי החמישייה:
- אלגרו ויוואצ'ה בצורת סונאטה. בפרק שולט מוטיב של ארפז' מהיר עולה בטריולות, שמציג הפסנתר מיד בפתח היצירה, ואשר לקוח מן הליווי לשיר המקורי. הנושא הראשון, בצלילים ארוכים, מוצג על ידי הכינור, הנושא השני, מנגינה לירית ונינוחה, מופיע תחילה בצ'לו, והנושא השלישי, שחוזר למצב רוח עליז יותר, מוצג בפסנתר. בדומה לפרקים מוקדמים אחרים של שוברט שנכתבו בצורת סונאטה, המלחין מתחיל את הרפריזה בסולם הסוב-דומיננטה, וכך אין לו צורך להכניס שינויים נוספים כדי לשוב בסוף הפרק אל הטוניקה.
- אנדנטה בפה מז'ור, הכתוב בצורת סונאטה ללא פיתוח (צורה נפוצה בפרקים איטיים). הגם שהאווירה בפרק מהורהרת יותר מאשר בפרקים האחרים, ויש בו כמה סקציות מינוריות וכרומטיות, הרי בסופו של דבר האפקט הכולל אינו של מלנכוליה אלא של רוגע ונוסטלגיה.
- סקרצו: פרסטו בלה מז'ור. פרק מהיר ועליז, שהכתיבה הכבדה לקונטרבס מוסיפה לו נפח. הטריו האמצעי (רה מז'ור) שקט יותר, ובביצועים רבים נוהגים לבצעו מעט יותר לאט, אף כי שוברט לא הורה על כך.
- אנדנטינו עם וריאציות ברה מז'ור על נושא "דג השמך". הנושא מוצג תחילה - לראשונה ביצירה - בכלי המיתר בלבד, ללא פסנתר. שש הווריאציות אינן מתרחקות יותר מדי מן הנושא, וברובן המנגינה ניתנת לזיהוי בקלות. בווריאציה הראשונה והשישית מופיע שוב מוטיב הטריולות כליווי למנגינה, השאוב היישר מן השיר המקורי (בעיקר בווריאציה השישית, שבה המוטיב מנוגן בפסנתר). בווריאציה הראשונה מנגן הפסנתר את המלודיה העיקרית, בשנייה הוויולה (עם ליווי וירטואוזי של הכינור ברגיסטר גבוה), ובשלישית כלי הבאס (צ'לו וקונטרבס). הווריאציה הרביעית היא וריאציה סוערת בסולם המינור המקביל (רה מינור), והחמישית מתחילה באופן לא צפוי בסולם סי-במול מז'ור, כשהצ'לו מנגן גרסה לירית של הנושא, הנעה בין המינור והמז'ור. קטע מעבר קצר מוליך בחזרה לסולם רה מז'ור ואל הווריאציה האחרונה, דואט בין הכינור והצ'לו.
- אלגרו ג'וסטו בלה מז'ור, הכתוב אף הוא בצורת סונאטה ללא פיתוח. פרק זה נחשב בעיני מוזיקולוגים רבים כחלש מבין החמישה, בעיקר בגלל הסטטיות הצורנית שלו - מחציתו השנייה אינה אלא חזרה על המחצית הראשונה, בשינויים קלים בלבד. זהו מבנה שיכול לעבוד בפרק איטי קצר, שבו הרמוניה עשירה וכתיבה קישוטית לכלים משמשות תחליף נאות למגוון התימטי, אבל בפרק סיום של יצירה גדולה הוא עושה רושם דל מעט.
ביצועים
אף כי היא התקבלה בביקורות מעורבות בקרב אנשי מקצוע, חמישיית דג השמך הפכה תוך זמן קצר מעת צאתה לאור לאחת היצירות הפופולריות והידועות ביותר של שוברט. ביצועים רבים שלה הוקלטו לאורך השנים, והיא שימשה גם בסיס לסרטו התיעודי של כריסטופר נופן מ-1969, המתעד ביצוע של היצירה בלונדון על ידי יצחק פרלמן בכינור, פנחס צוקרמן בוויולה, ז'קלין דו פרה בצ'לו, בעלה, דניאל ברנבוים, בפסנתר וזובין מהטה בקונטרבס. הסרט, המתעד גם ראיונות וקטעים מן החזרות, התפרסם מאד כמופת לסרט תיעודי בתחום המוזיקה הקלאסית. לקראת סוף המאה העשרים נפוצים גם ביצועים של חמישיית דג השמך בכלים אותנטיים.
קישורים חיצוניים
- תווים ברישיון חופשי של חמישיית דג השמך, באתר IMSLP.
- Recording of full quintet by The Chamber Music Society of Lincoln Center from the Isabella Stewart Gardner Museum in MP3 format
