חנינא מזרחי
חנינא מזרחי (ט"ו בשבט תרמ"ו, ינואר 1886 – אב תשל"ד, יולי 1974[1]) היה היסטוריון, מחנך, מתרגם, חוקר ואיש ציבור שכיהן כציר באספת הנבחרים הראשונה של היישוב היהודי בארץ ישראל.
ביוגרפיה
חנינא מזרחי נולד בט"ו בשבט תרמ"ו (1886) בטהרן שבפרס, בנו של ר' חיים אלעזר מזרחי, רב, משורר, והמנהיג הדתי של יהודי טהרן, ושל קמר לבית טורק. בשנת 1895 עלתה המשפחה לארץ ישראל מטהרן והתיישבה בירושלים.
חנינא למד בבית הספר למל שבעיר העתיקה בירושלים. לאחר מכן למד בישיבת תפארת ירושלים, והוכשר כמורה בבית המדרש למורים של "המזרחי" בירושלים. משנת תרס"ז (1907) היה למורה ומחנך בירושלים, ומשנת תרפ"א (1921) ניהל את תלמוד התורה הספרדי בעיר. במהלך 15 שנה היה במקביל מדריך בבית המדרש למורים "המזרחי" בירושלים וזכה להערכה רבה כמחנך.
כאיש ציבור היה פעיל במוסדות הספרדיים והלאומיים של היישוב היהודי. למשך שנים אחדות עמד בראש "הוועד הכללי של יהודי פרס" בארץ ישראל, היה חבר בוועד העדה הספרדית בירושלים, ציר באספת הנבחרים הראשונה של יהודי ארץ ישראל, חבר הוועד הלאומי, חבר בוועד העיר ירושלים ועוד.
לאורך חייו היה מזרחי חוקר פורה של יהדות פרס. הוא פרסם מאמרים רבים בכתבי עת כגון "ציון", "התור", "ההד" ואחרים. עוד הוא חיבר מספר ספרים מקיפים על ההיסטוריה והתרבות של יהודי פרס. בנוסף, עסק בתרגום לעברית: מפרסית תרגם את היצירה הגדולה "גולסתאן" של המשורר הפרסי הקלאסי סעדי (1210–1292), ומגרמנית תרגם את כתביו של אחיו, נהוראי מזרחי, הכוללים מחזות, סיפורים, מאמרי ביקורת ומחקרים. כמה מחיבוריו נותרו בכתב יד, כגון ספר על יהודי פרס במאה ה-17 וה-18 על פי יצירותיהם של באבאי בן פרהאד ובאבאי בן לוטף, וחיבורים על מנהגי יהדות פרס.[2]
חנינא מזרחי ורעייתו שרה לבית מני היו ממייסדי שכונת בית הכרם. הם נכנסו לביתם בשכונה בטו באב תרפ"ג. חנינא מזרחי היה בין מייסדי בית הכנסת הראשון בשכונה.[3][4] במשך שנים היה הגבאי הראשי של בית הכנסת והיה בין ההוגים והיוזמים לבנית בית הכנסת הגדול בשכונה[5] חנינא מזרחי היה ראש ועד שכונת בית הכרם בשנות החמישים. בתקופתו סופחה בית הכרם לעיר ירושלים.
בשנת 1966 קיבל את תואר "יקיר ירושלים".[6]
בשנת 1911 נשא לאישה את שרה, בת רבי שלום יחזקאל מני, ולזוג נולדו שני בנים ובת.
פרסומיו
- חנינא מזרחי, מנהל ת"ת הספרדים (עורך), קובץ ליובל השבעים וחמש של ת"ת הספרדים על הר ציון בירושלים, ירושלים: אגף החנוך – המרכז העולמי של המזרחי – וועד העדה הספרדית, תש"י.[7]
- יהודי פרס, תל אביב: דביר ('ספרית דביר לעם'), תשי"ט.
- תולדות יהודי פרס ומשורריהם, ירושלים: ר' מס, 1966.
- בישישים חכמה: ארבעים סיפורי עם מפי יהודי פרס; ערך והוסיף הערות: דב נוי, חיפה: המוסיאון לאתנולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע"י), תשכ"ז.
ממאמריו:
- 'חיי אבי מולא חיים אלעזר', רשומות (הוצאת "דביר"), תש"ו.
לקריאה נוספת
- חנינא מזרחי, 'תולדות חיי', בספרו בישישים חכמה: ארבעים סיפורי עם מפי יהודי פרס (חיפה תשכ"ז), עמ' 10–16.
- Amnon Netzer, "Hanina Mizrahi, A Cultural Personality," in: Padyavand: Judeo-Iranian and Jewish Studies Series V. 3, Costa Mesa 1999, pp. 361-370.
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של חנינא מזרחי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת המאמרים של חנינא מזרחי באתר רמב"י
- דוד תדהר (עורך), "חנינא מזרחי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יג (1963), עמ' 4308
- משה דוד גאון, חנינא ב"ר חיים אלעזר מזרחי, יהודי המזרח בארץ ישראל בעבר ובהוה, כרך ב, ירושלים: מ"ד גאון, תרצ"ח 1937, עמ' 391, באתר היברובוקס
- Orly R. Rahimiyan. "Ḥanina Mizrahi." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014
- מהווי ירושלים | הזהרו בבני עניים, הצופה, 26 בדצמבר 1945
הערות שוליים
- ^ חנינא מזרחי, דבר, מודעת אבל, 29 ביולי 1974.
- ^ משה דוד גאון, חנינא ב"ר חיים אלעזר מזרחי, יהודי המזרח בארץ ישראל בעבר ובהוה, כרך ב, ירושלים: מ"ד גאון, תרצ"ח 1937, עמ' 391, באתר היברובוקס
- ^ חנינא מזרחי, בית הכנסת בבית הכרם, בתוך: שרגא קדרי (עורך), בית הכרם בת הארבעים תרפ"ג-תשכ"ג, ירושלים תשכ"ו, עמוד 146
- ^ שאול ספיר, בית כנסת בשכונת מורים, פקידים, סופרים ופועלים - השנים הראשונות, שנות העשרים לבית הכנסת המרכזי בית הכרם תש"ם-תש"ס, עורך: שאול ספיר, הוצאת בית הכנסת המרכזי בית הכרם, דפוס "אחוה", ירושלים 2001, עמוד 16
- ^ דוד שיפמן. אלה תולדות בית הכנסת, בתוך: שנת העשרים לבית הכנסת המרכזי בית הכרם תש"ם-תש"ס, עורך: ד"ר שאול ספיר, הוצאת בית הכנסת המרכזי בית הכרם, דפוס "אחוה", תשס"א-2001, עמוד 19
- ^ יקירי ירושלים קיבלו תעודות כבוד, דבר, 14 בדצמבר 1966
- ^ א. ב., קובץ לת"ת הספרדים בירושלים, הד-המזרח, 24 בנובמבר 1950.
