חניתן תניני
 חניתן תניני
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | מקריני סנפיר |
| סדרה: | חניתאים |
| משפחה: | שפודניים |
| שם מדעי | |
 Tylosurus crocodilus
| |
חניתן תניני או שפודני תניני.[1] (שם מדעי: Tylosurus crocodilus) הוא מין של דג ממשפחת השפודניים והוא הדג הגדול ביותר במשפחתו וגם בסדרתו.
תיאור
לחניתן התניני גוף קטן וחסר עמוד שדרה, ולמרות זאת בסנפיר הגב שלו קיימים 25-21 קרניים ובסנפיר האנאלי 22-19 קרניים. לדג זה יש כ86-80 חוליות. ההבדל העיקרי בין החניתן התניני לבין מיני חניתאים אחרים הוא בהבדל בשיניהם. שיני החניתן התניני נוטות קדימה בזמן שהוא צעיר, לעומת זאת שיני כל המינים האחרים ישרות בכל הגילאים. לחניתן התניני יש גוף עבה, גלילי יותר וראשו קצר יותר מאשר שפודניים אחרים. גבו כחול כהה, צדדיו כסופים-לבנים ואזור בטנו לבן. גודלו של החניתן התניני הארוך ביותר הרשום הוא כ-150 סנטימטרים, והמשקל הרשום הגבוה ביותר הוא 6.35 קילוגרם.
תפוצה ומקום מחיה
מינים שונים של חניתן תניני נמצאים באוקיינוס ההודי, האוקיינוס השקט, הים האדום, מהחוף של אפריקה הדרומית עד לפולינזיה הצרפתית, בצפון יפן ובצפון ניו סאות' ויילס שבאוסטרליה. באוקיינוס האטלנטי, בדרום- החניתן התניני ידוע מניו ג'רזי ועד לברזיל, ובצפון הוא ידוע מביוקו, קמרון, וליבריה לאסנשן. החניתן התניני יכול להימצא גם בקרבה לגינאה, סנגל וכף ורדה. מפני שהחניתן התניני הוא חיה שחיה בים הפתוח, הוא יכול להימצא גם מעל לגונות ושוניות אלמוגים, גם כבודדים וגם בקבוצות קטנות. החניתן התניני מטיל ביצים הנצמדות לעצמים במים בכוחות עצמן באמצעות קנוקנות הממוקמות על פני השטח של כל ביצה.
יחסים לבני אדם
דגים את החניתן לצורך ציד פנאי. ניתן לתפוס אותו באמצעות אורות מלאכותיים, בדומה לשפודניים אחרים. על אף שהוא נחשב דג למאכל, בני האדם לא מרבים לצוד אותו מכיוון שתפיסתו נחשבת למסוכנת בגלל גודלו ובגלל נטייתו לזנק מהמים ולגרום לפצעי נקב בעזרת המקור שלו, כאשר הוא מבוהל או נמשך לאורות המשמשים לתפיסתו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ קראו בכותר - לקסיקון החי והצומח של ארץ-ישראל - החי במים, כרך 3, באתר www.kotar.co.il
