חריט דאו

חריט דאו
	דיוקן עצמי (בסביבות 1665), מוזיאון לאמנות יפה, בוסטון
לידה	7 באפריל 1613; ליידן, הרפובליקה ההולנדית
פטירה	9 בפברואר 1675 (בגיל 61); ליידן, הרפובליקה ההולנדית
השפעה מ	רמברנדט

חריט דאו (בהולנדית: Gerrit Dou; נכתב לעיתים גם Gerard Douw או Dow;‏ 7 באפריל 1613 – 9 בפברואר 1675) היה צייר הולנדי בתקופת תור הזהב של הולנד, שהתמחה בציורים קטנים ודקדקניים במיוחד, האופייניים לאסכולת הפיינשילדרים מליידן. נודע בציורי ז'אנר, ציורים המדמים גומחות בטכניקת טרומפ-לויל, וסצנות ליליות לאור נר, המאופיינות בשימוש מובהק בקיארוסקורו. היה תלמידו של רמברנדט.^[1]^[2]^[3]

ביוגרפיה

דאו נולד בליידן והתגלה כבר בגיל צעיר ככישרון יוצא דופן. בין השנים 1628–1631 היה לתלמידו של רמברנדט, אז רק בן 15, וניכר כי ספג ממנו יסודות ברישום ובשימוש באור וצל (קיארוסקורו). בניגוד לרוב תלמידי רמברנדט, דאו לא עזב לאמסטרדם אלא נשאר בליידן כל חייו, שם הקים לעצמו קריירה עצמאית ומצליחה.

פריצת הדרך שלו הגיעה זמן קצר לאחר עזיבתו של רמברנדט את העיר, והעדרם של ציירים גדולים כמו רמברנדט ויאן ליוונס יצר עבור דאו הזדמנות להפוך לדמות המרכזית בזירת האמנות המקומית. סגנונו התבסס על תשומת לב קיצונית לפרטים, טכניקה מוקפדת, והעדפה לקומפוזיציות אינטימיות – לעיתים קרובות בהן מופיעים דמויות ליד חלון, מאחורי וילונות, או באור נר עדין. עבודותיו זכו להערכה בזכות האשליה הריאליסטית שיצר, לעיתים במשטחים שאינם גדולים מכף יד.

דאו זכה להוקרה ניכרת עוד בחייו. כבר ב-1641 כינה אותו יאן אורלרס, ראש העיר העיר ליידן, "אמן מצוין, במיוחד בדברים קטנים, עדינים ומורכבים". ב-1642 הילל אותו גם הצייר והסופר פיליפס אנחל, שקבע כי יש לחקות את סגנונו וללמוד ממנו. אחד הגורמים המרכזיים להצלחתו המוקדמת היה הסכם יוצא דופן עם פייטר ספירינג, דיפלומט והנציג של הכתר השוודי בהאג. ספירינג העניק לדאו סכום שנתי של 500 גילדן בתמורה ל"זכות הסירוב הראשונה" – זכות בלעדית לרכוש כל יצירה חדשה של דאו לפני שזו תוצע לאחרים. בכך זכה דאו בביטחון כלכלי נדיר לאמן בזמנו. הסכם זה התקיים ככל הנראה בין 1634 (חזרתו של ספירינג להולנד) ועד מותו ב-1652, ובמסגרתו רכש ספירינג לפחות 13 מיצירותיו.

מחירי יצירותיו של דאו היו מהגבוהים ביותר בתקופתו. הביוגרף יואכים פון סנדרארט דיווח כי יצירה בודדת של דאו עשויה הייתה לעלות בין 600 ל־1,000 גילדן – סכום עתק בעידן שבו פועל מיומן השתכר גילדן אחד ליום. ציורו "האם הצעירה" שנמסר במתנה לצ'ארלס השני, מלך אנגליה בשנת 1660 נרכש על ידי מדינת הולנד ב-4,000 גילדן – סכום חסר תקדים. דאו נודע בקפדנותו – עד כדי כך שנזקק לשלושה ימי עבודה לציור מקל טאטוא בגודל ציפורן, או חמישה ימים לציור כף ידה של דוגמנית.

לאחר מותו של ספירינג, המשיכו לאסוף את יצירותיו פטרונים בולטים כמו יוהאן דה ביי – אספן אמנות עשיר מליידן, שבשנת 1665 הציג 27 מציוריו של דאו בתערוכה פתוחה לקהל – וכן פרנסיסקוס דה לה בו סילביוס, רופא ואיש אקדמיה שהחזיק לפחות 11 מעבודותיו.

דאו זכה להוקרה גם מחוץ לגבולות הולנד. יצירותיו נרכשו על ידי לאופולד וילהלם, ארכידוכס אוסטריה, והיו בין המתנות שניתנו לצ'ארלס השני כחלק מ"המתנה ההולנדית" של 1660, מהלך דיפלומטי שנועד לחזק את הקשרים עם אנגליה. המלך האנגלי התפעל כל כך מהציורים, עד שהזמין את דאו לבקר בחצרו – הזמנה שדאו סירב לה.

אף שהפיק גוף עבודות מצומצם יחסית, עבודותיו נחשבו לנחשקות ביותר גם לאחר מותו. ב-1676 נדרש שליחו של הדוכס הגדול של טוסקנה לשלם סכום גבוה במיוחד בעבור דיוקן עצמי של האמן, ששכן כעת בגלריית אופיצי. במהלך המאה ה-18 שמר דאו על מעמדו כצייר-על באירופה, אך בעידן הרומנטיקה ואחר כך האימפרסיוניזם דעך מקומו – עד לתחייה מחודשת במאה ה-20 ותחילת המאה ה-21.^[3]