חרמאן סוארס פלמריץ'
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. חרמאן סוארס פלמריץ' (בספרדית: Germán Suárez Flamerich; 10 באפריל 1907 - 24 ביוני 1990) היה נשיא ונצואלה בשנים 1950–1952.
ביוגרפיה
סוארס פלמריץ' למד באוניברסיטה המרכזית של ונצואלה (אנ'). בשנת 1928 הוא השתתף בהפגנות נגד הדיקטטור חואן ויסנטה גומס (אנ') ובעקבות זאת נכלא מאוקטובר 1928 עד נובמבר 1929. בשנת 1931 הוא קיבל דוקטורט במדעי המדינה ומשפטים ובשנת 1936 החל ללמד משפט אזרחי באוניברסיטה. הוא התפטר בשנת 1937 במחאה על כניסת המשטרה לקמפוס. בשנים 1939–1940 הוא כיהן כנשיא מועצת עיריית קראקס. בשנת 1941 הוא שב למשרתו כמרצה למשפט אזרחי ובשנים 1945–1947 היה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה. בעקבות ההפיכה בסוף 1948 (אנ'), הוא מונה ליועץ לחונטה ובין ספטמבר 1949 לפברואר 1950 כיהן כשר החוץ בעת ששר החוץ לואיס אמיליו גומס רואיס (ספ') היה בחופשת מחלה. בין יוני 1950 לנובמבר 1950 הוא כיהן כשגריר בפרו. בעקבות הרצחו של נשיא החונטה קרלוס דלגדו צ'לבו (אנ') בנובמבר 1950, צורף סוארס פלמריץ' לחונטה כנציג אזרחי ומונה לנשיא. נטען שמרקוס פרס חימנס, שאף הואשם בחיסולו של דלגדו צ'לבו מחשש שיחזיר את השלטון לשליט נבחר, חיפש אזרח שיסכים לשמש כנשיא בובה, ולאחר סירוב של מועמד אחר, סוארס פלמריץ' הסכים[1].
כתב העיתון חרות תיאר את התנהלות החונטה[2]:
- "עד הבחירות של נובמבר 1952 הייתה השלישייה, החונטה, צמודה אחד לרעהו, הם לא נפרדו אפילו לרגע כתאומי סיאם ... בכל הופעה ציבורית, פתיחת וחניכת בי"ס חדש, או כביש חדש, התנהל הכל לפי אותו הסדר ... פלמריץ' באמצע והקולונלים לצדו."
בעיתונות נטען שהכוח השלטוני האמיתי היה בידי שר ההגנה מרקוס פרס חימנס. בעקבות הבחירות בנובמבר 1952, בהן היה נראה שהאופוזיציה תנצח, ביטלה החונטה את הבחירות ומינתה את חימנס לנשיא. סוארס פלמריץ' עזב את המדינה לאירופה עד תחילת 1954. משחזר לוונצואלה, עבד כעורך דין והתרחק מפעילות ציבורית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Tad Szulc, Twilight of the tyrants', 1959, pages 284-289
- ^ יצחק המאירי, ארץ זבת נפט, שוחד, מעילות ומהפכות, חרות, 6 במרץ 1953
