חשום
חַשוּם (גם חַשוּ; בחתית: חַשֻוַה) הייתה עיר מדינה חורית עתיקה ששכנה באזור דרום טורקיה של היום. מיקומה המשוער הוא ממערב לנהר הפרת, מצפון לכרכמיש.[1]
היסטוריה
העיר חשום הייתה עיר וסאלית של אבלה. העיר הופיעה בלוחות בארכיון אבלה בשם חזואן ונשלטה על ידי מלך. העיר נכנסה לתחום השפעתה של מארי לתקופה קצרה במאה ה-24 לפנה"ס, עד שהמלך האבלאי אירכאב-דמו החזיר את חשום לתחום השפעתה של אבלה. העיר הצליחה לשרוד את הכיבוש של האימפריה האכדית בשנת 2240 לפנה"ס, ופרחה כמרכז סחר במחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס.
בתחילת המאה ה-18 לפנה"ס, נכנסה חשום לברית עם ימחד כנגד יחדונלים (אנ') מלך מארי, ובהמשך סייעה לימחד במלחמתה כנגד ממלכה באזור זַלמַקוּם (אזור ביצתי בין הפרת ואזור מוצא הבליח שחרן במרכזו). לאחר מכן היא שינתה את בריתה ונכנסה לברית עם שמשי-אדד הראשון מלך אשור.[2] במאבק שניהל סומו-אפוח כנגד מלך קטנה, הבטיח שמשי-אדד הראשון לאישי-אדו מלך קטנה, שלאחר שיסיים את המלחמה באזור הדיאלא הוא יבוא לסייע לו יחד עם בני בריתו, מלכי אורשו, חשום וכרכמיש.[3] בטקסטים מופיעה משלחת ששלחה חשום למארי לרגל חגיגות חג הקורבן לאלה אישתר, שהתקיים בשנת 1777/8 לפנה"ס. לאותן חגיגות הגיעו משלחות מערים נוספות שהיו בתחום השפעתו של שמשי-אדד הראשון: קטנה, כרכמיש ונזאלה (היום העיר אל-קריתין בסוריה Al-Qaryatayn (אנ')).[4]
לאחר עלותו של ירים-לים הראשון למלוכה בימחד, הוא הכניס את חשום לתחום ההשפעה של ממלכתו, והיא נשארה בתחום השפעתה של ממלכת ימחד, עד לכיבוש החתי.
הכיבוש החתי
המלך החתי חתושיליש הראשון, שמלך במחצית השנייה של המאה ה-17 לפנה"ס, תקף את חשום בשנת מלכותו החמישית, במהלך מלחמתו כנגד ימחד. לאחר שכבש את אללח' ואורשו הוא פנה מערבה ונלחם כנגד ארוזה. לאחר מכן חזר מזרחה לכבוש את חשום. ירים-לים השלישי מלך ימחד שלח כוחות צבא לעזרת העיר. הקרב התנהל בהר אָטָלוּר (הרי אטלור שוכנים מצפון לחלב, לא רחוק מהרי נור, כנראה הרי כּוּרד (אנ') בצפון מערב סוריה על גבול טורקיה), חתושיליש ניצח בקרב ופנה לעיר כדי לבזוז ולהרוס אותה. תושבי העיר הצליחו להתאושש ולקבץ את כוח הצבא שלהם, ונלחמו שלוש פעמים כנגד החתים. אבל חתושיליש הראשון בזז את העיר, לקח את פסלי האליל תֱשוּבּ, אשתו האלילה חבת וזוג שוורים עשויים מכסף שהיו השוורים של האליל תשוב.[5] הוא העבירם למקדש ארינה, שהיה מרכז פולחן לאלילת השמש ארינה החתית.
כיבושה של חשום (ששמה אצל החתים חַשֻוַה) מתואר באנלים של חתושיליש הראשון, שם הוא מתייחס לסיוע שניתן על ידי ממלכת ימחד:
בשנה הבאה הלכתי לארץ זרנה והרסתי את זרנה, הלכתי לחשוה ואנשי חשוה יצאו נגדי לקרב. צבאות ארץ חַלפַּה (חלב) עמדו לצידם כחיל עזר. הם יצאו נגדי לקרב והבסתי אותם. תוך ימים ספורים חציתי את הנהר פּוּרוּנַה[6] ואת ארץ חשוה כמו אריה שסעתי ברגלי. כאשר תקפתי אותה ערמתי עליה עפר. לקחתי ממנה את כל [רכושה] ומילאתי [בו] את חתושה
— האנלים של חתושיליש הראשון (CTH 4)[7]
מלך חשום נשבה בקרב והושפל. הוא נקשר לאחת העגלות שהובילו את השלל שנלקח מהעיר לחתושש.[8] תיאור דומה של המלך נרתם לעגלה במטרה להשפילו מופיע גם בתיאור הכיבוש של העיר החורית חחום. כמאה שנה לאחר מכן, המלך החתי תלפינוש (1500-1525 לפנה"ס) הזכיר את העיר חשום כאויבת ראשית ואת הריסתו את העיר.[1]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 The Routledge Handbook of the Peoples and Places of Ancient Western Asia, הוצאת Routledge, 2009, עמ' 295
- ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 7
- ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 10
- ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 13
- ^ The early history of Israel, מאת Roland de Vaux,עמ' 66
- ^ כנראה נהר אפרין (Afrin River). ראו: Ebla and Its Archives: Texts, History, and Society מאת Alfonso Archi, הוצאת Walter de Gruyter GmbH & Co KG, 2015, עמ' 64
- ^ איתמר זינגר, החתים ותרבותם, בסדרה ספריית האנציקלופדיה המקראית (בעריכת שמואל אחיטוב), מוסד ביאליק, ירושלים, 2009. עמ' 29
- ^ The Kingdom of the Hittites, מאת Trevor Bryce, הוצאת Oxford University Press, 1999, עמ' 83
