אורשו
אוּרשוּ (וגם אורשום, אֻרסֻם ובחתית: וַרשֻוַה) הייתה עיר מדינה חורית-אמורית עתיקה, ששכנה באזור דרום טורקיה של היום. מיקומה המשוער הוא על הגדה המערבית של נהר הפרת, מצפון לכרכמיש, כנראה ליד העיר המודרנית גזיאנטפ.
היסטוריה
באלף השלישי לפנה"ס, אורשו הייתה אחת מהמרכזים הפוליטיים החזקים בצפון סוריה. המידע עליה מתקופה זאת מקורו בארכיון אבלה ובטקסטים שנמצאו בדרום מסופוטמיה מתקופת השושלת השלישית של אור. היא הייתה עיר מסחר ומקום מושבם של הכוהן הבכיר והשר שלו (שכינויו בטקסטים בדלום). אורשו הייתה בת בריתה של אבלה ומופיעה בלוחות שנמצאו בה בשם "אורשום". בשנים הקרובות לחורבן אבלה, היו לשתי הערים גבול משותף, שררו ביניהן יחסי ידידות והן היו קשורות בברית. אורשו נהגה לשלוח משלוחי כסף לאבלה, וקיבלה ממנה בגדים שיועדו למלך ולזקני העיר. כמויות הבגדים שנשלחו מצביעות על חשיבותה של אורשו בברית הערים שתמכו באבלה. בטקסטים מופיע פעמים רבות "בדלום" מאורשו בשם כון-תיסו, בנו הפך בהמשך להיות עוזרו של מלך אבלה. בטקסטים המתוארכים לתקופה מאוחרת יותר מופיע "בדלום" בשם זימיסו, שהשתתף במסע מלחמה של אבלה כנגד איבאל. הטקסטים מאבלה מציינים ברורות שלאורשו היה תפקיד פוליטי וגאוגרפי נכבד, והיא מילאה תפקיד מרכזי באזור צפון סוריה במהלך המאה ה-24 לפנה"ס.[1]
בטקסטים של השושלת השלישית של אור, מוזכרת אורשו כעיר חשובה בסוריה יחד עם מארי, אבלה ותותול. הטקסטים עוסקים בעיקר בתרומות של אורשו לטקסים ופסטיבלים הקשורים במקדשים, שמהם אפשר להניח שלאורשו היה נציג קבוע בחצר המלוכה של אור. לחלק מהנציגים היו שמות אכדיים ולחלק שמות חוריים, עובדה היכולה אולי להצביע על אוכלוסייה מעורבת בעיר. הטקסטים המתייחסים למארי, אבלה ואורשו, מצביעים על חשיבותה של אורשו בסחר האשורי עם אנטוליה שהתקיים בתקופה זאת. ואולי זו הסיבה לכך שהסוחרים האשורים בחרו להקים התיישבות סוחרים באורשו ולא במאמה, ששכנה כנראה מצפונה.[2]
אורשו מוזכרת בכתובת של המלך גודאה מלך לגש, שמלך במאה ה-22 לפנה"ס בשומר, כעיר שממנה הוא רכש שרפי עץ.[3] טקסט אשורי המתוארך למאה ה-19 לפנה"ס, מציין את קיומו של מקדש לאל אשור, שהיה האל הפטרון של העיר אשור, ומציאת מקדש לאל זה בעיר אחרת, הוא נדיר.[4]
בתחילת המאה ה-18 לפנה"ס, אורשו הפכה להיות בת בריתה של ימחד במאבקה כנגד יחדונלים (אנ') מלך מארי. יחסיה של אורשו עם אשור היו מתוחים, ואנשי אורשו הוזמנו על ידי יפח-אדד ואנשי החבירו שלו לתקוף את ארצו של שמשי-אדד הראשון מלך אשור. בטקסטים ממארי יש התייחסות לקבלת ושליחת בדיל מהעיר ואליה. באותה עת, הסחר בבדיל היה מונופול של אשור.[5]
לאחר מכן הפכה אורשו ליריבה של ימחד. היא נכנסה לברית עם קטנה ושמשי-אדד הראשון במטרה לתקוף את סומו-אפוח מלך ימחד (1780-1810 לפנה"ס). במאבק שניהל סומו-אפוח כנגד מלך קטנה, הבטיח שמשי-אדד הראשון לאישי-אדו מלך קטנה, שלאחר שיסיים את המלחמה באזור הדיאלא הוא יבוא לסייע לו יחד עם בני בריתו, מלכי אורשו, חשום וכרכמיש.[6] בלוחות מארי מתקופת מלוכתו שם של ישמח-אדד, בנו של שמשי-אדד הראשון, נמצאו עדויות לביקור מלכי אורשו וחשום בחודש ניסן בשנת 1777 לפנה"ס, כנראה כדי לחזק את הברית בניהם.[7] בטקסט אחר מצוין ששמשי-אדד הראשון שלח 2,000 אנשים לעזרת אורשו, כמות היכולה להוות אינדיקציה לגודלה הפוטנציאלי והצבאי של העיר. טקסט אחר ממארי, מציין שהיה מתח בין אורשו וכרכמיש, כאשר אנשי שבטים תקפו את אורשו דרך שטחה של כרכמיש, שלא עשתה דבר. התקפות אלה הביאו את אורשו לתקוף יחידות צבאיות ואזרחים שנעו לאורך הגדה של הפרת. מידע זה מצביע על הקרבה הגאוגרפית בין שתי הערים.[2]
מותו של שמשי-אדד הראשון והעלייה בכוחו של ירים-לים הראשון מימחד, הביאו לסיום היריבות ביניהן. ימחד עלתה למעמד של ממלכה גדולה, והיא אכפה את שלטונה על אזורים ממערבה, צפונה ומזרחה של סוריה. אורשו נכנסה לתחום השפעתה של ימחד, בלי שהיא סופחה אליה. הלוחות שנמצאו במארי מציינים מספר שמות מלכי אורשו שמלכו בתקופה זאת, ובהם שֶנַם ואַתרוּ-סיפתי, שביקרו במארי בשנה ה-12 למלוכתו של זימרילים.
הכיבוש החתי
המלך החתי חתושיליש הראשון, שמלך במחצית השנייה של המאה ה-17 לפנה"ס, תקף את אורשו בשנת מלכותו השנייה, וצר על העיר במשך ששה חודשים.[8] לצורך כיבוש העיר נבנתה סוללה והביאו איל ניגוח מההרים ליד העיר חשום. צבאו כלל 80 מרכבות. את מבצע הכיבוש הוא ניהל מהעיר לוזנתיה, ששכנה באזור של מחוז אלביסטן של היום, לרגלי הרי הטאורוס במזרח קיליקיה. למרות שקיבלה סיוע מימחד וכרכמיש, אורשו נכבשה, נשרפה ונהרסה. אדמתה נחרשה, והשלל מהעיר נלקח לחתושש בירת הממלכה החתית.
אזכור נוסף של העיר מופיע במאה ה-15 לפנה"ס בלוחות בכתב יתדות שנמצאו באללח'. היא מופיעה שם בשמות "אוריס" או "אורסי". היא מופיעה בשם "אורוסה" בכתב הברית בין המלך החתי תודחליאש השני וסונסורה השני מלך כיזוואתנה כחלק משטחה, כנראה כדי לשמש כתחנת סחר קדמית. העיר חזרה להיות חלק מהאימפריה החתית והאזכור האחרון שלה בטקסטים מתוארך לתקופה האחרונה של האימפריה החתית.[9]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ A Historical Geography of Anatolia in the Old Assyrian Colony Period, מאת Gojko Barjamovic, הוצאת Museum Tusculanum Press,, 2011, עמ' 200–201
- ^ 2.0 2.1 A Historical Geography of Anatolia in the Old Assyrian Colony Period, מאת Gojko Barjamovic, הוצאת Museum Tusculanum Press,, 2011, עמ' 201
- ^ The Cambridge Ancient History, נערך על ידי I. E. S. Edwards,C. J. Gadd,N. G. L., הוצאת Cambridge University Press, 1971, עמ' 559
- ^ The Babylonian World, נערך על ידי Gwendolyn Leick, הוצאת Gwendolyn Leick, 2009, עמ' 537
- ^ A Historical Geography of Anatolia in the Old Assyrian Colony Period, מאת Gojko Barjamovic, הוצאת Museum Tusculanum Press,, 2011, עמ' 202
- ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 10
- ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 13
- ^ Hittite Warrior מאת Trevor Bryce, הוצאת Osprey Publishing, 2007, עמ' 44
- ^ A Historical Geography of Anatolia in the Old Assyrian Colony Period, מאת Gojko Barjamovic, הוצאת Museum Tusculanum Press,, 2011, עמ' 203
