טיוטה:כסף החוזר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כסף החוזר הוא יסוד שנוסד באחרונים[1] לפיו קניין כסף מועיל רק אם נוצר תמורה מחמת הכסף שניתן במקח וממכר, אך באם לא נוצר חיוב תמורה אין הקניין פועל.

רקע

בענייני מקח וממכר ישנו כלל ידוע לפיו כאשר ביד המוכר חפץ אשר אותו הוא רוצה להעביר לרשות הלוקח בתנאי שהלוקח יביא לו מעות, החלות של השינוי רשות מאחד לשני הוא כאשר הלוקח נותן למוכר את הכסף ועל ידי זה נהיה קניין שהופך את החפץ להיות ביד הלוקח.

ביאור יסוד כסף החוזר והגדרתו

האחרונים מייסדים יסוד לפיו מה שפועל את הקניין על החפץ שעד כה היה ברשות המוכר להיות ברשות הלוקח, הוא לא זה שהלוקח נתן למוכר כסף, אלא עצם חיוב התמורה מהכסף אותו נתן הלוקח למוכר בעד החפץ אותו הוא מכר לו, ואימתי אין חיוב תמורה על החפץ יהיה פטור המוכר לתת את החפץ ללוקח, כפי שיתבאר להלן.ולפי זה מתבאר שמה שפועל את הקניין הוא דווקא החיוב שנוצר למוכר מכאן ולהבא להביא משהו ללוקח בעד המעות שנתן לו הלוקח.

מקור ליסוד כסף החוזר

המקור העיקרי ליסוד כסף החוזר הוא מהגמרא בבבא קמא:

הגמרא בבבא קמא[2] אומרת שהגונב שה ומוכרו בשבת פטור מארבעה וחמישה[3]. רב פפא העמיד את דברי הברייתא שהגונב ומוכר בשבת פטור דווקא במקרה שאמר הלוקח למוכר הגנב לעבור על חילול שבת, כגון שיקטוף תאנה משדותיו של הלוקח, שעל ידי זה יתווצר הקניין, אך במקרה שלא עבר בזה על חילול שבת יחול הקניין. ונמצא שאיסור שבת ואיסור מכירה באים כאחד על הגנב וקם ליה בדרבה מיניה לכן אין כאן דין מכירה שכשם שלא חלים שום חיובים על האדם בשעה שמתחייב בנפשו כך לא חל בו תורת מכירה ולא קנה הלוקח כלום, ובסוף הסוגייה רבא דוחה סברה זו מפני שאפילו אם מתחייב בנפשו עדיין חייב הוא בדיני שמיים. מכל מקום מוכח שהקניין נוצר על ידי החיוב ולא על ידי הכסף, שאם נוצר על ידי הכסף מדוע זה קם ליה בדרבה מיניה, הלא הקניין נוצר על ידי משיכת הבהמה ולא על ידי החילול שבת.

טעמי ההלכה של כסף החוזר

בטעם ההלכה שצריך את חיוב התמורה של הדמים, ואין מספיק עצם חיוב המעות יש מספר דרכים באחרונים[4]:

  • שאין כלל צורך במעות ויש רק צורך בחוב שיווצר שיאפשר למוכר לתת את החפץ ללוקח והמעות הם רק תחבולה כדי ליצור את החוב.
  • עיקר קניין כסף אינו בקבלת הדמים אלא החוב בעצמו הוא מה שעושה את החלות של הקניין, אך עדיין צריך את המעות שיעשו את הקניין ביחד עם החוב.
  • בעיקרון נתינת המעות הם מה שעושים את החלות, רק קבעו את היסוד של כסף החוזר בשביל שיהיה למוכר וללוקח גמירות דעת בקניין...

מקרים הכלולים ביסוד

הדוגמה הכי מפורסמת היא במקרה בו אדם גנב לחברו שה בשבת והלך לאדם אחר על מנת למכור את השה. בעוד הם מנהלים את המקח וממכר, שם לב הלוקח שאין לו מאיפה לשלם על השה הגנוב, והוא אומר לגנב ''עקוץ תאנה ותקנה גניבתי'', ועל ידי זה יווצר הקניין. כיוון שאירע בסיפור זה קם ליה בדרביה מיניה, שחילול שבת שעל ידיו אירע הקניין הוא מעשה יותר חמור מהגזל, הדין הוא שהגנב לא צריך לשלם ארבעה וחמישה לנגזל, כיוון שכבר עתיד להיענש על חילול שבת שנוצר על ידו, וממילא לא נוצר שום חיוב באותו רגע, ובאופן כזה לא חל הקניין על ידי הכסף, ואין לו חיוב החזרת דמים.

להלכה

להלכה[דרוש מקור] נפסק באחרונים את יסוד כסף החוזר.

ראו גם

קישורים חיצונים

הערות שוליים

  1. ^ הגר"ש שקאפ חידושי הגרש"ש סי' ב שערי יושר שער א פרק י ד"ה ומש"כ אפיקי ים ח"א סי' טז אות ב חידושי הגרנ"ט סי' צ חזון איש ב"ק סי' טז אבן האזל אישות פ"ה הט"ז וקהלות יעקב סי' ח
  2. ^ בבא קמא ע' ע:
  3. ^ כפי שמובא במסכת בבא קמא
  4. ^ ואמנם באמת היה אפשר ללמוד ממקורות אילו אך אף על פי כן צריך טעמים לדבר מדוע זה פועל על ידי התמורה ולא על ידי הכסף

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.