קם ליה בדרבה מיניה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קם ליה בדרבה מיניה (קלב"מ) הוא ביטוי הלכתי (פירוש מילולי מארמית בבלית - עומד לו בגדול ממנו) שמשמעותו: כאשר מגיעים לאדם שני עונשים או חיובים על מעשה אחד, או על שני מעשים שנעשו בו זמנית, הוא מתחייב רק בחמור מביניהם.

מקור

בתורה מופיעים מספר מקורות מהם נלמד דין זה. הראשון נמצא בספר שמות, בפרשת משפטים[1]: "וכי ינצו אנשים, ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון, ענש יענש ... ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש" כלומר, אם האשה מתה, הרי אין המכה משלם לאב את דמי הולדות, מכיוון שהוא מחויב מיתה על אותו מעשה של הכאת האשה. אך אם האשה לא מתה, הרי שהוא מחויב לשלם.

מקור שני, גם הוא בפרשת משפטים, נמצא בפרשת "בא במחתרת"[2]: "אם במחתרת יימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים. אם זרחה עליו השמש דמים לו, שלם ישלם..." כלומר, גנב שבא במחתרת פטור מלשלם, מכיוון שהיה מותר להרגו בזמן הפריצה. אך במצב שאין לו דין מוות, עליו לשלם.

מקור שלישי מתייחס למקרה שבו אדם מחויב עונש מלקות וממון, ששם כתוב[3]: "והפלו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר" ודרשו חז"ל[4]: "על רשעה אחת אתה מחייבו, ואין אתה מחייבו משום שתי רשעיות" כלומר, אם הוא חייב גם ממון הרי הוא לוקה ואינו צריך לשלם. לכלל זה יש יוצא מן הכלל יחיד - הדין של מוציא שם רע שייחודי בכך שהאיש שמוציא לאשתו שם רע מחויב גם בקנס כספי וגם במלקות.

דיני קלב"מ מרוכזים בתלמוד הבבלי בפרק שלישי של מסכת כתובות, "אלו נערות". אך יש סוגיות נוספות בש"ס שעוסקות בכלל זה, למשל - במסכת סנהדרין דף עב, וכן בבבא-קמא, בפרק שני ובפרק שביעי.

יישומים

כאשר שני העונשים המוטלים עליו הם מיתה ומלקות נחלקו התנאים[5] האם אומרים קם ליה בדרבה מיניה או לא, לדעת רבי עקיבא הכלל חל ולא ילקה, ואילו לדעת רבי ישמעאל ילקה מאחר שהמלקות יכולות להיות חלק מההמתה ולא עונש "אחר".

המיתה שפוטרת מתשלום היא רק מיתה בידי אדם, כלומר מיתת בית דין או מקרה שבו אפשר להמית את האדם ללא בית דין, כגון רודף או בא במחתרת. אם דין המוות הוא בידי שמים, כמו בדוגמת המשנה לגבי אדם ששרף חפץ של חבירו ביום הכיפורים (שחייב כרת) לדעת רבי נחוניא בן הקנה[6] גם בזה יש קלב"מ, אך להלכה לא נפסק כמותו. למרות זאת, רש"י[7] מביא את דעת הגאונים, שבמקרה זה יוכל הניזק לתפוס בכח את דמי נזקו מממונו של המזיק, למרות שבית דין לא יחייב אותו. ראשונים אחרים חולקים וסבורים שהניזק אינו יכול לתפוס, למרות הסכמתם העקרונית בדבר חיוב המזיק בדיני שמיים, ויש אומרים שאינו חייב אף בדיני שמיים.

כשמתחייב מלקות וממון, להלכה ילקה ולא ישלם, למעט שני מקרים - עדים זוממים שזממו לחייב אדם ממון שלא כדין, והרי הם מתחייבים ממון מדין "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" ומלקות בגלל הלאו "לא תענה", והכלל הוא שחיוב הזוממין חזק יותר מחיובם כלפי שמים וישלמו- "כל המשלם אינו לוקה". וכן חובל בחבירו, שחייב מלקות על שהכה את חבירו - "לא יוסיף", וכן ממון - פיצוי על הנזק, מכיוון שחסה התורה על ממונו של הנחבל (על פי : מכות דף ד, כתובות דף לב) גם כאשר אדם אחד מחויב בבי"ד שתי סוגי מיתות, נותנים לו את המיתה החמורה מדין קים לה בדרבה מינה[8], אמנם לפי שיטת רבי יוסי, נותנים לו בכזה מקרה את העונש הראשון שהתחייב בו ולא משנה מה חמור יותר.

דין נוסף חודש בגמרא, והוא "חייבי מיתות שוגגין", כלומר, דין זה של קלב"מ נאמר לא רק במקרה שיש חיוב מיתה בפועל, אלא גם במקרה שאדם, למשל, שרף את בית חבירו בשבת, אך לא ידע שהיום שבת, שהדין הוא שאין הוא מחויב מיתה על עבירה זו שנעשתה בשגגה, הרי הוא פטור מלשלם.

דין זה קיים במיתה, אך אין הוא קיים במלקות. כלומר אם אדם עשה בשגגה עבירה שהוא חייב עליה מלקות, ובו זמנית חויב לשלם לחבירו כסף, דבר זה שנוי במחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש, ולהלכה אין קלב"מ במקרה זה וחייב לשלם.

לקריאה נוספת

  • קצות החושן סימן כח ס"ק א, וראו גם סימן פז ס"ק כג וסימן תי ס"ק ד

הערות שוליים

  1. שמות כא, כב-כג
  2. שמות כב, א-ב
  3. דברים כה, ב
  4. בבלי, מכות ד, ב
  5. מכות יג
  6. כתובות ל, א
  7. בבא קמא ע, א ד"ה "לא מפקינן מיניה"
  8. יבמות לב, א

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0