טירת ניאסוויז'
 | |
| מראה הטירה | |
| מדינה |
 בלארוס |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 2, 6, 4 | |
 | |
טירת ניאסוויז (בלארוסית Нясьві́скі за́мак; רוסית Несвижский замок; ליטאית Nesvyžius) הוא מתחם אדריכלי ותרבותי ששימש כמקום מגוריה של משפחת רדזיוויל בעיר ניאסוויז' שבמרכז בלארוס. שושלת רדזיוויל שבנתה והחזיקה במתחם מהמאה ה-16 ועד לשנת 1939 הייתה אחת המשפחות החשובות בתולדות אירופה ובתרבותה. המתחם והכנסייה הסמוכה השפיעו עם השנים על הסביבה האמנותית והאדריכלית של מרכז אירופה.
היסטוריה
לאורך השנים הייתה בלארוס צומת חשוב בהיסטוריה של אירופה. השטח היה חלק מרוס של קייב, נסיכויות רוסיות של ימי הביניים, הדוכסות הגדולה של ליטא, פולין, האימפריה הרוסית, ברית המועצות ומאז 1991 היא שוכנת ברפובליקה העצמאית של בלארוס. כתוצאה מכך, המקום שכן במרכז הדרכים בין מזרח לבין מערב מההיבט ההיסטורי, התרבותי, הפוליטי, הצבאי והדתי.
משנת 1523 ועד לשנת 1939 שלטה במתחם משפחת רדזיוויל שהייתה אחת ממשפחות האצילים של אירופה החל מהמאה ה-15. הם שלטו בשטחים שונים בליטא ופולין ומשנת 1518 היו נסיכי האימפריה הרומית ה"קדושה". המקום היה למעונה הרשמי של המשפחה החל משנת 1513. לפני הטירה, היה במקום בית-אחוזה שבו התגורר הנסיך מיקולאי רדזיוויל שהיה קנצלר ליטא ווויווד וילנה. הנסיך היה פרוטסטנטטי ולכן המתחם נחשב למרכז פרוטסטנטי חשוב בתקופת הרפורמציה. בשנים 1582-1604 החלה בניית הטירה, ובציור משנת 1604 ניתן לראות את הטירה והביצורים סביבה. הטירה שרדה עד היום בצורתה המקורית, ומבנים נוספים נוספו סביבה, כאשר בשנת 1650 התווספו הגלריות. בשנת 1706 נכבדה הטירה בידי השוודים שהרסו את הביצורים. בשנים 1732-1758 שוקם האזור על ידי אדריכלים מקומיים ומאירופה המערבית. במאה ה-19 לא הייתה הטירה מאוכלסת עד שהבעלות בה עברה לאנטוני רדזיוויל ואשתו. הם חידשו את החלקים הפנימיים של הטירה במהלך 1881-1886 והוסיפו מרפסת בסגנון נאו-גותי. הם גם תכננו ובנו פארק סביב הטירה. ב-1939 השתלטה הממשלה הסובייטית על הטירה, ובמהלך מלחמת העולם השנייה הקימו הנאצים בית חולים צבאי במתחם. החל משנת 1945 ועד לשנת 2001 פעל במקום בית-הבראה.
תיאור המתחם
המתחם כולל את טירת מגורים ואת כנסיית הקבורה "קורפוס קריסטי" (Corpus Christy - "גוף המשיח"). הטירה כוללת עשרה בניינים קשורים שביניהם ארמון, גלריות, בית מגורים וארסנל, ואשר נבנו סביב חצר משושה. כל הבניינים קשורים זה לזה על ידי גלריות, והם שוכנים בינות לשרידי הביצורים מהמאה ה-16 שכוללים ארבעה מגדלי שמירה, חומות מגן וחפיר. הטירה מחוברת לכנסיית קורפוס קריסטי השוכנת בשטח העיר ניאסוויז' באמצעות סוללה.
- הטירה נבנתה ממערב למזרח. הכניסה אליה היא מכיוון מערב דרך פורטיקו, שחלקו התחתון משולב בביצורים. מגדל הכניסה הוא דו-קומתי בצורת משושה ובסיסו נבנה במאה ה-16. הקומה השנייה והמגדל נוספו במאה ה-18.
- הבניין הראשי במתחם הוא הארמון הממוקם במרכז חלקה המזרחי של החצר הפנימית. הוא נבנה במאה ה-16 והורחב באופן משמעותי במאה ה-18. לבניין שצורתו כשל ריבוע שלוש קומות ובפינותיו ארבעה מגדלים מתומנים. החזית מעוטרת בקישוטי סטוקו. בקומת הקרקע שכן חדר האוצר והיא מקורה בקשתות מהמאה ה-16. הכניסה הראשית כוללת עיטורים מהמאה ה-18.
- בצידה הדרומי של החצר ניצב בניין מגורים תלת-קומתי מהמאה ה-16, ולו צמוד מגדל.
- בצד הצפוני של החצר שוכן בניין הארסנל ושכנה בו בעבר קפלה. החל משנת 1576 פעל במקום מפעל לייצור תותחים. המפעל פעל עד למאה ה-18.
כנסיית קורפוס קריסטי שוכנת בחלקה המזרחי של העיר. המבנה בנוי בצורת צלב לטיני שבצדדיו שתי קפלות רוחביות בנות חמש צלעות כל אחת הנושאות כיפות. בכנסייה שוכן קברו של קשישטוף רדזיוויל (1607) ומתחתיה נבנתה קריפטה ובה ארונותיהם של 72 מבני משפחת רדזיוויל שהוטמנו במקום בין המאה ה-16 למאה ה-20. ראויים לציון מזבח הצלב הקדוש (1583) שנבנה על ידי פסלים מוונציה, והפרסקות בכיפות הכנסייה שצויירו בשנים 1852-1853. חזית המבנה כולל עיטורים שונים. הגלריות הצדדיות מבוססות על עמודים אלכסוניים המשקפים את הקרע הדתי של המשפחה. העמודים נתמכים על ידי מלאכים המסמלים את הישועים שהחזירו את מיקולאי רדזיוויל לדת הקתולית. במרכז הכנסייה הוצב פסל של מיקולאי רדזיוויל, המתואר כאיש פשוט.
יהודים בניאסוויז'
קיימות עדויות לכך שיהודים התגוררו בעיר שבסביבת מתחם הטירה כבר במאה ה-16. ליהודים היו זכויות זהות לאלה של יתר תושבי העיר, אך מבחינה משפטית הם היו כפופים למשפחת רדזיוויל. בשנת 1589 פרסם רדזיוויל הנחיות שביניהן הוראה כי על היהודים להתגורר במתחם מיוחד (גטו) ולסגור את שעריו בלילות. בשנת 1688 בהתאם להחלטת המלך יאן סובייסקי נאסר על היהודים לשאת משרות ציבוריות ולכבות מיסים בזמן הירידים. הקהילה הייתה בין העשירות בקהילות ליטא, ובשנת 1897 התגוררו במקום 4,687 יהודים - יותר ממחצית האוכלוסייה שמנתה 8,459 תושבים. ב-30 באוקטובר 1941 נרצחו כ-4,000 יהודי העיר והנותרים רוכזו בגטו. ב-22 ביולי 1942 התקוממו היהודים ורובם נהרגו. הנותרים ברחו ליערות והמשיכו בפעילות נגד הנאצים.
קישורים חיצוניים
  | |
|---|---|
|
