טרוויזיו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טרוויזיו
Tarvisio
כנסיית פריש
כנסיית פריש
מדינה איטליהאיטליה איטליה
מחוז פריולי-ונציה ג'וליהפריולי-ונציה ג'וליה פריולי-ונציה ג'וליה
נפה אודינה
שטח 205 קמ"ר
גובה 754 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 5,001 (2004)
 ‑ צפיפות 25 נפש לקמ"ר (2004)
קואורדינטות 46°30′N 13°34′E / 46.500°N 13.567°E / 46.500; 13.567
אזור זמן UTC +1
http://www.comuneditarvisio.com

טַרְוויזיואיטלקית: Tarvisio, בגרמנית: Tarvis, בסלובנית: Trbiž) היא עיירה בפרובינציית אודינה (Udine) שבמחוז פריולי-ונציה ג'וליה בצפון-מזרח איטליה, סמוך למפגש הגבולות של איטליה, אוסטריה וסלובניה. אוכלוסיית המחוז רובה "פריולים" שאבותיהם סלובנים, והוא מוגדר לפיכך כאוטונומיה עצמאית מיוחדת באיטליה, בעלת זכויות חוקתיות נתונות, בעיקר בתחומי הלשון, החינוך והתרבות. בסוף שנת 2005 היו בעיר כ-5,000 תושבים. עד שנת 1918 היו מרבית תושבי העיר סלובנים. כיום דוברי הגרמנית וסלובנים הם מיעוט בעיר ומספרם נאמד, לפי מפקד משנת 1971, ב-9.4% בלבד.

העובדה כי העיר, המהווה תחנת גבול בין שלוש מדינות, הייתה בשליטת הבריגדה היהודית בסיום מלחמת העולם השנייה הפכה אותה למרכז קליטה של פליטים יהודים ממזרח אירופה בדרכם לארץ ישראל. פעילות ענפה זו נמשכה חודשים אחדים, עד אשר הצבא הבריטי העביר את החיילים היהודים לגרמניה.

מיקום גאוגרפי

העיר טרוויזיו שוכנת בעמק קנלה (Val Canale), כ-750 מטר מעל פני הים. מבחינה גאוגרפית העיר אינה בחצי האי האפניני אלא שוכנת במורדות הרי האלפים, הפונים לאוסטריה ולסלובניה ומצויה באגן היקוות של הדנובה והים השחור. הנהר העובר בעיר, "סליצה" (Slizza, או בגרמנית: Gailitz), מוצאו מהרי אוסטריה הדרומיים: "גאייל" (Gail) ו"ארנולדשטיין" (Arnoldstein).

היסטוריה

ההתיישבות במקום החלה כנראה בעת העתיקה, עת התקיים במקום יישוב של בני שבט קלטי בשם "טאוריסקי" (Taurisci) ומכאן נובע שמה של העיר (Tarvisio). מאז 976 היא נכללה באימפריה הרומית ה"קדושה" במסגרת "דוכסות קארינתיה", שתחומה היה בדרום אוסטריה ובצפון סלובניה. במאה ה-16 הייתה זמן מה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. עם כיבושי נפוליאון, בשנת 1806 חדל שלטון בית הבסבורג על הדוכסות והיא עברה לשלטון האוסטרי. אחרי מלחמת העולם הראשונה בשנת 1919 צורפה העיר טרוויזיו לאיטליה, מאז היא זכתה לתנופת פיתוח עקב הימצאותה בדרך הראשית בין וינה וארצות מזרח אירופה לבין טריאסטה וונציה, הנמלים בהים האדריאטי, אשר מהם הייתה תחבורה סדירה לעולם הרחב.

כלכלה

העיר נהנית כלכלית ממבקרים אשר באים מאוסטריה ומיוגוסלביה לעריכת קניות. היום התיירות וספורט החורף מהווים את מקורות ההכנסה החשובים של העיר. מקומות הנופש הידועים הם :"האלפים הקארניקיים" (the Carnic Alps ), "האלפים היוליאנים" (the Julian Alps) וה"קאראונקה" (Karavanke). בעבר נוצלו מיכרות ברזל שהיו בסביבת העיר. העיר מהווה מוקד של בתי ספר ללימוד סקי וגלישה, הפעיל בעיקר בתחילת עונת החורץ האולימפי. בשנת 2007 היא נבחרה לאתר מועדף על ידי the Women's FIS Nordic Ski.

תרבות

עד לשנת 1919 הייתה אוכלוסיית העיר ברובה אוסטרית וסלובנית. גם כיום מקובלים בעיר שמות המשפחה ממקור זה, כמו : Kravanja, Pivk, Vuerich. גם במנהגים המקומיים עדיין מורגשת המורשה של "מלכות בית הבסבורג". החגיגה העממית הנפוצה בקרב האוכלוסייה של "סאן ניקולו", אף היא ממסורת "טארויסיאנה".

מעמדה בתנועת ההתנגדות נגד הכובש הגרמני

מעטים שותפים לדעה כי תנועת ההתנגדות לכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה החלה בטרוויזיו. לאחר שאיטליה חתמה על הסכם שביתת הנשק עם בעלות הברית, משמר הגבול האיטלקי, בהרכב מופחת של 300 חיילים, ניסה למנוע את פלישת הצבא הגרמני לאיטליה. הוא ניצב במערכה נגד הגרמנים בלילה שבין 8 ל-9 ספטמבר 1943. אחרי הפגזה כבדה, נכנעו האיטלקים: היו להם 25 הרוגים ו-300 פצועים. לגרמנים היו 80 הרוגים. החיילים האיטלקים נשבו והועברו למחנות בגרמניה.

הבריגדה היהודית

ראו דוכסות קארינתייה מספר

במלחמת העולם השנייה חנתה הבריגדה היהודית (החי"ל) בטרוויזיו. לאחר התמוטטות החזית הגרמנית באיטליה, המשטרה הצבאית של החי"ל תפשה את נקודות הביקורת בגבול האיטלקי-אוסטרי, ולמעשה שלטה באזור טרוויזו.

בפונטבה, עיירה ליד טרוויזיו, היה מחנה צבאי נטוש. החי"ל אימץ אותו והפך אותו למקום קליטת פליטים יהודים, שהועלו לבסוף לישראל. בטרוויזיו הייתה תחנת רכבת, שדרכה הגיעו לעיר פליטים יהודיים רבים.

הצבא הבריטי, אשר שלט צבאית באזור, הכיר בעובדה כי תחנת הגבול הפכה למרכז עלייה לארץ ישראל ממרכז אירופה ומזרחה ומיוגוסלביה, ולכן החליט להעביר את החיילים היהודים לבווריה שבגרמניה ומשם לבלגיה עד תום המלחמה.

גלריית תמונות

ראו גם


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0