טשרנה רייס
| לידה | 1890 |
|---|---|
| פטירה | 4 באפריל 1965 (בגיל 75 בערך) |
| ענף מדעי | ביולוגיה, בוטניקה |
| מקום מגורים | רוסיה, רומניה, ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| חקר פטריות בישראל | |
טשרנה רייס (ברומנית: Tscharna Rayss; 1890–4 באפריל1965) הייתה בוטנאית רומנית-ישראלית. היא למדה בשווייץ שם התחילה לעסוק בחקר פטריות. כשחזרה לרומניה פרסמה שם מספר עבודות על מחלות צמחים. נחשבת למומחית בנושא חקר פטריות בישראל.
ביוגרפיה
נולדה ב-1890 לרחל ושמואל רייס בויניצה, רוסיה (באוקראינה של ימינו), במשפחה בת שני ילדים. לאחר שסיימה בהצלחה את לימודיה התיכוניים למדה באוניברסיטת ז'נבה. סיימה בהצלחה בגיל 25 את הדוקטורט בתחום חקר האצות (אלגולוגיה) הדרכתו של הבוטניקאי וחוקר האצות השווייצרי פרופ' רוברט שודא. במהלך מלחמת העולם הראשונה הקימה וניהלה בית ספר לילדי פליטים בעיר חוטין שבבסרביה.
בין השנים 1918–1929 הייתה רייס אחראית על מחלקת הבוטניקה באוניברסיטאות אודסה ובוקרשט, וכן סגנית מחלקת פתולוגיה במחלקה למחקר חקלאי ברומניה.[1]
כציונית, עלתה לישראל ב-1934 ונקלטה באוניברסיטה העברית, שם הקימה את המעבדה לצמחים חסרי פרחים. עסקה בעיקר בפטריות אך גם באצות. רייס ארגנה לאחייניתה, רחל זלצר-רייס, סרטיפיקט בשנת 1942 ועם עלייתה קלטה אותה בביתה בירושלים. שלוש שנים אחר כך התחילה רחל ללמוד מדעי הטבע באוניברסיטה העברית. אחותה הצעירה ואמה של רחל, עדה, ששרדה את השואה עלתה אף היא לארץ ישראל, שכרה דירה בירושלים והתפרנסה מאריגה ותפירה.
בשנת 1951 מונתה לפרופסורית חברה באוניברסיטה העברית. במהלך שנותיה שם טיפחה פרופ' רייס קשרים עם חוקרים בעולם ונעזרה בהם לצורך הגדרה של מינים שנצפו בארץ ישראל. באותן שנים, רייס הייתה אחת מארבע הנשים היחידות שקיבלו את התואר פרופסור חבר, יחד עם נעמי פיינברון-דותן, אלישבע גולדשמידט וחנה רוזן.[2]
לאור דרישת האוניברסיטה כי המרצים יעבירו את שיעוריהם בעברית, ביקשה רייס מאפרים קציר שיעזור לה ויתרגם לה את הרצאותיה. ותיארה בפניו את פרטי מחקרה על תכונות הפלנקטון. מחקרה של ד"ר רייס השפיע על מחקריו העתידיים של קציר עצמו.[3]
בשנת 1949 יזמה פרופ' רייס הענקת מלגה על שם אחייניתה, רחל, לסטודנטים מצטיינים בבוטניקה או זואולוגיה. המלגה הוענקה במשך שנים מדי שנה בחג העצמאות.
טשרנה רייס נפטרה ערירית בירושלים ב-1965 ונטמנה בבית העלמין בסנהדריה.
משפחתה
אחייניתה, רחל זלצר רייס, נהרגה בו' באייר תש"ח, בהתקפת לוחמי חירות ישראל על גג מבנה מנזר האחיות המתקנות, הוא קרב 'גג המוות', שהיה צמוד לשער החדש. אחותה, עדה זלצר רייס, לא יכלה לשאת את אובדן בתה ושמה קץ לחייה ב-23 באוגוסט 1948, ביום ה-100 לנפילתה של רחל.[4]
מחקרה
החשיבות הרבה של העבודות שלה היא ביצירה של תעוד, לעיתים קרובות ראשוני, של אצות ופטריות ארץ ישראליות. היא עסקה בפטריות הפוגעות בגידולי צמחים ביחד עם אנשי הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית ברחובות וגם בפטריות כובע. פרסמה ביחד עם י. ריכרט ספרון שנושאו "כמהין ופטריות" מלווה בציוריה של רות קופל. עיקר ההתמחות שלה הייתה בפטריות והיא עסקה גם באצות ים, ופרסמה ספרון על אצות בבריכות הדגים,[5] שהוביל למחקרי הכנרת ושימש כבסיס הידע להפעלת השאיבה מהכנרת במסגרת המוביל הארצי. עזרה לטפח את העשבייה של האוניברסיטה העברית, וספריית צמחי חסרי זרע באוניברסיטה.[1]
הנחתה את טוביה קושניר בפיטופתולוגיה של מיני האירוס בארץ ישראל למחלות ספטוריה והטרוספוריום תוך כדי גילוי שונות בין-מינית ותוך-מינית הן בטבע והן בהדבקה מלאכותית במעבדה בתגובה למחלות. מחקר זה התפרסם בכתב-העת לבוטניקה של ארץ ישראל.[6]
פרסומים
- טשרנה רייס, י. ריכרט "כמהין ופטריות", איורים: רות קופל, הוצאת תרשיש, ירושלים תשי"ב, 1951.
- Rayss T. 1941. Sur les caulerpes de la cote Palestinienne. Palestine Journal of Botany Jerusalem Series. 2: 103-124.
- Rayss T. 1955. Les Algues marines des cotes Palestiniennes. I. Chlorophyceae. Bull. Fish. Res. Stn, Haifa. 9: 1-36.
- Rayss T. 1963. Sur la présence dans la Mediterranée orientale des algues tropicales de la famille des Solieriacées. p. 91-106. Lucr. Grad. Bot. Buc 1961-1962.
- Rayss T.1954. Les algues tropicales de la Méditerranée orientale et leur origine probable. 8th. Internationale Botanical Congress, Paris, Rapports et Communications, Section 17, 148-149.
הנצחה
תלמידתה אדית רמון הקדישה לזכרה את האצה ציסטנית רייס (שם מדעי: Cystoseira rayssiae) שהתגלתה בהדרכתה בחופי ישראל.
קישורים חיצוניים
- על אודות טשרנה רייס באתר ה-Jewish virtual library
- שרון גבע, פרופסור חלוצה באוניברסיטה העברית: בעקבות חוקרת עולם הצמחים פרופ' טשרנה רייס, בבלוג אל מדף ספרי ההיסטוריה
שרון גבע, שלוש הנשים שנעלמו מדפי ההיסטוריה, באתר הארץ, 10 במאי 2019
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 טשרנה רייס באתר Jewish virtual library
- ^ אודות נעמי פיינברון דותן באתר Jewish women's archive
- ^ קורות חייו של אפרים קציר, הנשיא הרביעי אתר משרד ראש הממשלה, המועצה להנצחת זכרם ופועלם של נשיאי ישראל וראשי ממשלה
- ^ [1]
- ^ בעברית משנת תש"ח, מודפס במכונת כתיבה בהוצאת האוניברסיטה העברית ומלווה בציורים של אצות פלנקטוניות
- ^ אורי קושניר, לזכרו של טוביה קושניר, באתר "הידען", פברואר 2011
