יבגני מראווינסקי
 | |
| כלי נגינה | ניצוח, פסנתר |
|---|---|
| פטירה | לנינגרד (כיום סנקט פטרבורג) (ברית המועצות) |
יבגני מראווינסקי (ברוסית: Евгений Александрович Мравинский; 4 ביוני 1903 - 19 בינואר 1988) היה מנצח רוסי.
חיים וקריירה
מראווינסקי נולד בסנקט פטרבורג. לאחר מות אביו בשנת 1918 החל לעבוד מאחורי הקלעים של תיאטרון מארינסקי. תחילה למד ביולוגיה באוניברסיטה בלנינגרד, אך עבר ללימודי מוזיקה בקונסרבטוריון של לנינגרד. משנת 1923 עד 1931 עבד כעוזר מנצח לבלט. הופעתו הפומבית הראשונה כמנצח הייתה ב-1929. בשנות השלושים ניצח על בלט קירוב והבולשוי אופרה. בספטמבר 1938 זכה בתחרות של איגוד המנצחים הארצי במוסקבה.
באוקטובר 1938 התמנה מראווינסקי למשרה, שבה יחזיק עד 1988: מנצח ראשי של הפילהרמונית של לנינגרד, שעמה הופיע לראשונה כמנצח ב-1931. בהנהגת מראווינסקי עלתה קרנה של הפילהרמונית של לנינגרד, בייחוד במוזיקה רוסית, של צ'ייקובסקי ושוסטקוביץ', למשל. בשנות מלחמת העולם השנייה פונתה התזמורת עם מנצחה לסיביר.
מראווינסקי ניצח בביצועי בכורה עולמיים על שש מן הסימפוניות של שוסטקוביץ: 5, 6, 8 (עם הקדשת המלחין למנצח), 9, 10 ו-12. כן ניצח על ביצוע הבכורה לסימפוניה השישית של סרגיי פרוקופייב בלנינגרד בשנת חיבורה (1947).
מראווינסקי הקליט הקלטות אולפן מסחריות משנת 1938 עד 1961. הקלטותיו שיצאו לאור משנת 1961 ואילך נעשו בקונצרטים חיים. הקלטתו האחרונה הייתה מהופעה חיה באפריל 1984, לסימפוניה ה-12 של שוסטקוביץ'.
מראווינסקי לקח את התזמורת לסיור ראשון לפסטיבל האביב בפראג. ביוני 1956 יצאה התזמורת לגרמניה המערבית והמזרחית, לאוסטריה ולשווייץ. הסיור היחיד של התזמורת בבריטניה חל בספטמבר 1960, לפסטיבל אדינבורו ולרויאל פסטיבל הול. הסיור הראשון ביפן היה במאי 1973. לסיור האחרון שלה עם מראווינסקי מחוץ לגבולות רוסיה יצאה התזמורת בשנת 1984, אל גרמניה המערבית.
הקונצרט האחרון של מראווינסקי היה ב-6 במרץ 1987 (השמינית של שוברט והרביעית של ברהמס. יבגני מראווינסקי מת בלנינגרד בשנת 1988.
סגנון ניצוח
מן ההקלטות אפשר להסיק, כי למראווינסקי הייתה שליטה טכנית יוצאת מן הכלל בתזמורת, בייחוד בכל הנוגע לדינמיקה. כמו כן, היה מנצח מלהיב מאוד, שהרבה בשינויי קצב כדי להעצים את הרושם המוזיקלי ששאף להשיג. בהקלטות וידאו שעודן זמינות נראה מראווינסקי מפוכח וכבד-ראש על הדוכן, מנצח בתנועות פשוטות אך ברורות מאוד, ללא שרביט.
המבקר דייוויד פאנינג תיאר, במילים הנחרטות בזיכרון, את ביצועי צ'ייקובסקי של מראווינסקי:
הפילהרמונית של לנינגרד מנגנת כסוס פראי, שרק כוח הרצון של רוכבו מצליח בקושי לרסן אותו. בכל תנועה קלה שבקלות עצורה יוהרה עזה; בכל רגע היא עלולה לפרוץ בדהרת טירוף כזאת, שאינך יודע מה להרגיש - התעלות או אימה.
הערות
קשר כזה, הנמשך חמישים שנה בין מנצח לתזמורת גדולה, איננו דבר שכיח. כמוהו, או קרובים אליו, היו רק רוברט קאיאנוס עם הפילהרמונית של הלסינקי, וילם מנגלברג עם תזמורת הקונצרטחבאו, ארנסט אנסרמה עם תזמורת שווייץ המערבית ויוג'ין אורמנדי עם תזמורת פילדלפיה.
לקריאה נוספת
- Tassie, Gregor, "A Truly Noble Conductor". Gramophone (US Edition), May 2002, pp. 36-37
קישורים חיצוניים
| הקודם: פריץ שטידרי |
מנצחים ראשיים, הפילהרמונית של לנינגרד
1938-1988 |
הבא: יורי טמירקאנוב |
