יהודה יונוביץ
ד"ר יהודה יונוביץ (ט' באייר ה'תרל"ח, 12 במאי 1878 - ד' בשבט ה'תש"ח, 15 בינואר 1948) היה ממייסדי החברה למשפט עברי, מו"ל של הספרייה המשפטית והספרייה הפילוסופית בשנות ה-20 של המאה ה-20 בארץ ישראל.
ביוגרפיה
יונוביץ נולד בנבהרדק לשמואל ואסתר יונוביץ, וגדל בסבסטופול, שאביו היה לרבה. הוא למד תורה ולימודי חול תיכוניים ובאוניברסיטת שטרסבורג למד לשונות המזרח והוכתר בתואר דוקטור. בשנת 1905 חזר לרוסיה ולמד בישיבה של רב צעיר באודסה[1].
לאחר מכן היה רב מטעם בוואראנעזש, שם עסק בפעילות ציונית לאומית[2]. הוא השתתף בוועידת ציוני רוסיה בהמבורג בדצמבר 1909, שם דרש להגביר את התעמולה בשפה הרוסית.
באוקטובר 1910 נבחר להיות רב מטעם בויטבסק[3], אך המינוי לא יצא אל הפועל בהתנגדות הממשלה בגלל שהיה ציוני. בשנת 1913, מיד לאחר שהשתתף בהקונגרס הציוני בווינה, עלה לארץ ישראל והשתתף במלחמת השפות בסידור בתי ספר חלופיים עבריים[4] ובהוראה בסמינר המורים שהקים דוד ילין[5]. בתחילת 1914 מילא את מקומו של דוד ילין בניהול סמינר המורים כשהלה נסע לחוץ לארץ בשליחות בתי הספר העבריים[6]. בעקבות הצטרפות האימפריה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה גורש מארץ ישראל. תחילה שהה באלכסנדריה ובהמשך חזר לרוסיה[1], שם השתתף ביוני 1917 באספה ציונית[7]. בשנת 1918 יסד במוסקבה יחד עם הרב יעקב מזא"ה, יהודה ליב אשר גולאק, ד"ר שמואל אייזנשטדט ויוסף ושושנה פרסיץ את חברת "המשפט העברי"[8][9] והיה לסגן יו"ר החברה[10]. בנוסף יסד במוסקבה, באותה שנה, את חברת רענניה.
בתחילת 1919 פרסם מאמר בו קרא לתחיית הפילוסופיה העברית, במסגרת שאיפתו לתחיית המדע העברי, והתווה תוכנית לחברה פילוסופית עברית[11].
בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל
בשנת 1920 היה ראשון מנהלי חברת המשפט העברי שעלה לארץ ישראל. הוא התיישב בירושלים, מול בית החולים האיטלקי[12]. בירושלים היה יונוביץ מיוזמי חברת המשפט העברי בארץ ישראל[13]. הוא הרצה על תוכנית החברה באספה לקידום הקמת החברה שהתקיימה באוקטובר 1920 בנוכחות הרב קוק, מנחם אוסישקין, ארתור רופין, גד פרומקין ונכבדים אחרים[10]. הוא שב וכינס אספה של החברה במרץ 1922 במטרה להתניע את פעילותה[14].
בנוסף, הצטרף יונוביץ לוועד של אגודת שפתנו[15] ולוועד העיר ירושלים[16], והיה מנהל משרד ועד העיר[17]. כן היה בשנת 1921 בהנהלה של חברת רענניה, ומנהל משרדה. בנוסף, עסק בשיווק שכונות תלפיות ורחביה[12].
יונוביץ הקים שתי הוצאות לקידום מטרותיו: ספרייה משפטית, וספריה פילוסופית[18].
על מניעיו בהקמת הספרייה המשפטית הוא כתב[19]:
- "בין השאלות הכי גדולות של תחיתנו הלאומית תופסת מקום חשוב גם פרובלימת המשפט העברי. ... פרובלימה זו, שרק לפני שנים אחדות הייתה עוד "הלכתא למשיחא" ... נעשתה בימינו אלה לשאלת חיים התובעת מאתנו את פתרונה. מספר המתעניינים בה הולך הלך וגדול ומסביבה כבר נתלקחה מלחמת הדעות ... מצד אחד הרבנות עם חשן המשפט ונושאי כליו בתור ratio scripta שאין לערער עליה ... ולעמת זה באים מהצד השני בעלי המשפט "החלוני" עם "משפט השלום" שלהם, ... שכלם חייבים בכבודו ומוכרחים לציית לו, ואם לא מכריזים על זה כעל השתמטות ממשפט עברי ... למרות שאין לה שום שרש בעבר שלנו ... התחיה של עמנו זוהי מציאת הסינתיסה בין הישן והחדש, בין תורת אבותינו והאידיאות המוסריות הגדולות של האנושיות התרבותית. ... לשם זה מוכרחים אנו ראשית כל לדעת מה שיש אצלנו ומה שחסר לנו, וכן מה שיש אצל זולתנו."
בשנת 1923 היה שותף ליסוד חברה להוצאת ספרים מדעיים בעברית[20]. בספרייה המשפטית הוציא יונוביץ ששה ספרים, ומספר דומה הוצא בספרייה הפילוסופית. בנוסף הוא הוציא ספר אחד בספריה היסטורית-פילולוגית. היה זה הוצאה מחודשת של ספרו של יוסף קלוזנר, "הרעיון המשיחי בישראל"[21]. על הספרים שהוציא נכתב בדואר היום בשנת 1925[22]:
- "ביחוד ראוי ד"ר יונוביץ לתהילה רבה על השתדלותו לתת לשתי ספריותיו צורה נאה. הספרים מופיעים על ניר משובח באותיות נהדרות וקריאות, והנם נעימים לעין ולשימוש."
בסוף שנות ה-20 היה יונוביץ פעיל בארגון המוציאים לאור ומוכרי הספרים[23].
בתחילת שנות ה-30 שקע יונוביץ בחובות[24][25]. בקשותיו לסיוע מגורמים שונים ובמיוחד מהאוניברסיטה העברית לא נענו[26]. יונוביץ פרסם בתחילת 1931 קריאה לדמוקרטיזציה של האוניברסיטה העברית, אותה האשים בהסתגרות במגדל שן עם מעט תלמידים והתעלמות מהמדע העברי[27]. בשנת 1931 יונוביץ נסע להולנד וביוני 1932 הגיע לארצות הברית לחפש סיוע כספי לספריה המשפטית[28]. דרכו לא צלחה ובסיועו של רב צעיר הוא קיבל עבודה באחד המכונים לחכמת ישראל בארצות הברית. הוא שב לאמסטרדם ולירושלים באמצע שנות ה-30, וניסה להתניע מחדש את הוצאת הספרים. הוא הפיץ שוב למכירה את "חכמי יוון" של תיאודור גומפרץ שהודפס בשנת 1931[29] והקים את החברה לתנ"ך ולתלמוד בסיוע מוסד הרב קוק[30]. יוזמות אלו נקטעו ויונוביץ חזר לארצות הברית באוקטובר 1939. בשנת 1946 הוא שב לארץ ישראל, ובה נפטר ב-15 בינואר 1948[1].
ספרים שהוציא לאור
הספרייה המשפטית
- הרב שמחה אסף, העונשין אחרי חתימת התלמוד, ירושלים, תרפ"ב, באתר היברובוקס[31]
- י' פוקרובסקי, הפרובלימות היסודיות של המשפט האזרחי. תרגם א' ליטאי, בעריכת י' יונוביץ. ירושלים, תרפ"ג. 278 עמ'[32]
- בתי הדין וסדריהם אחרי חתימת התלמוד, דפוס הפועלים, ירושלים, תרפ"ד[33]
- י' פוקרובסקי, תולדות המשפט הרומאי. תרגם א' ליטאי, בעריכת י' יונוביץ. ירושלים, תרפ"ה. 435 עמ'.
- יהודה ליב אשר גולאק, אוצר השטרות הנהוגים בישראל, ירושלים תרפ"ו, 1926, באתר היברובוקס[34]
- ש. אוסישקין, פרקים במשפט הקונסטיטציוני האנגלי, ירושלים, תרפ"ז[35]
- יהודה ליב אשר גולאק, לחקר תולדות המשפט העברי בתקופת התלמוד, ירושלים תרפ"ט.
הספרייה הפילוסופית
- עמנואל קאנט, ביקורת הבינה הטהורה, חוברת ראשונה, תרגם יהודה יונוביץ[36]
- קונו פישר, מבוא לתולדות הפילוסופיה החדשה, תרגום: ד"ר משה יוסף גליקסון[37]
- עמנואל קאנט, השלום הנצחי: מסה פילוסופית; תרגם בצירוף מבוא על עמנואל קאנט ועל רעיון השלום ותנועת השלום ובהוספת לִקוטים בדבר השלום הנצחי מתוך כתבי קאנט האחרים: יהודה יונוביץ, ירושלים: (דפוס סיני), תרפ"ו[38].
- מקור חיים, ד"ר יעקב בלובשטיין תרגם בפעם הראשונה מרומית, ערך: ד"ר אברהם צפרוני, ירושלים: י’ יונוביץ, ה'תרפ"ו, 1926, באתר היברובוקס
- חובת הלבבות, אבן בקודה, ירושלים: י. יונוביץ, ה'תרפ"ח, 1928
- אפלטון מתורגם מיוונית לעברית בשנים עשר כרכים, כרך ראשון, ירושלים: י’ יונוביץ, תרפ"ט, 1929. יועד להיות חלק מסדרה של השנים עשר כרכים, אולם בסופו של דבר פורסם רק הכרך הראשון.
- "כתבי פילון האלכסנדרוני": מתורגמים מיוונית לעברית, כרך א: "על בריאת העולם"; תרגם: יצחק מן; ערך בצירוף מבוא והוספות: משה שובה, ירושלים: י’ יונוביץ (ספריה פילוסופית), תרצ"א.
- משה בן מימון - יונוביץ, יהודה, מורה נבוכים (ערבית) - דלאלה אלחאירין, ירושלים, תרצ"א, באתר היברובוקס
- תיאודור גוֹמְפֶּרְץ, חכמי יוון, כרך א', תל אביב: תרצ"א. תורגם לעברית על ידי שרגא פייבל פרנקל ובעריכת משה יוסף גליקסון[39]. שווק רק בשנת 1934[40].
קישורים חיצוניים
- אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ', הרהורי ספרות, הארץ, 15 באוגוסט 1930
- יהודה יונוביץ ז"ל, הצופה, 3 בפברואר 1948
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 ד"ר יהודה יונוביץ ז"ל, הארץ, 19 בינואר 1948
- ^ הועידה החמישית של ציוני רוסיה בהמבורג, ישיבה שלישית, העולם, 5 בינואר 1910
- ^ בממלכה, מוויטבסק, הצפירה, 6 בנובמבר 1910
- ^ הד"ר יהודה יונוביץ, החרות, 11 בפברואר 1914
- ^ המאורעות בירושלים, הצפירה, 31 בדצמבר 1913
- ^ צירי א"י לישיבת הועה"פ בברלין, החרות, 10 בפברואר 1914
מלואים, החרות, 13 בפברואר 1914 - ^ מן הקונפרנציה הציונית ברוסיה, הצפירה, 12 ביולי 1917
- ^ המשפט העברי, העברי, 20 בנובמבר 1918
- ^ דוד תדהר (עורך), "פלטיאל (פייטל) דיקשטיין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1434
- ^ 10.0 10.1 בארץ ישראל, העולם, 22 באוקטובר 1920
- ^ ד"ר יהודה יונוביץ, חברה פילוספית עברית, השילוח 5
- ^ 12.0 12.1 לבוני בתים, דואר היום, 16 ביוני 1922
- ^ הועידה הראשונה של המשפט העברי, דבר, 16 באוקטובר 1925
- ^ בחברת המשפט העברי, דואר היום, 6 במרץ 1922
- ^ באגודת "שפתנו", הארץ, 17 בנובמבר 1920
- ^ אספה בדבר בתי המשפט הדתיים, דואר היום, 28 בנובמבר 1920
לסדור בתי המשפט הדתיים, הצפירה, 14 בדצמבר 1920 - ^ ירושלים יום יום בועד העיר, דואר היום, 23 במרץ 1921
- ^ ספרים חדשים, חובת הלבבות, דואר היום, 10 בפברואר 1928
- ^ הקדמה של יהודה ינוביץ לספר הרב שמחה אסף, העונשין אחרי חתימת התלמוד, ירושלים, תרפ"ב, באתר היברובוקס
- ^ מדע, דואר היום, 26 במרץ 1923
מארץ ישראל, מדע, העולם, 20 באפריל 1923
הד"ר קלוזנר ביפו, דואר היום, 26 באפריל 1923 - ^ בספרות ובאמנות, דבר, 1 ביולי 1927
- ^ מבצע ספרותי נפלא, דואר היום, 21 בספטמבר 1925
- ^ ועידת המו"לים והמו"סים, דואר היום, 17 בפברואר 1928
- ^ הזמנה למשפט, דבר, 14 בנובמבר 1933
- ^ צבי קרול, ספר גזול ממחבריו, דבר, 5 במרץ 1941
- ^ צבי קרול, כתבי פילון האלכסנדרוני, דואר היום, 21 באוגוסט 1931
- ^ דמוקרטיזציה של האוניברסיטה, דבר, 30 בינואר 1931
נתקבלו למערכת, דואר היום, 11 בפברואר 1931 - ^ שמואל י. בן ציון, על עבודתו של הד"ר יונוביץ, דואר היום, 27 באוגוסט 1931
- ^ בספרות ובאמנות, דבר, 24 ביוני 1938, אך ראו: חברת מסדה, ידיעות עיריית תל אביב, 15 באפריל 1934
- ^ בספרות ובאמנות, דבר, 22 ביולי 1938
- ^ י.ש. צורי, התפתחות משפט העונשין, דואר היום, 29 באוקטובר 1922
- ^ פ. דיקשטיין, רשימות משפטיות, הארץ, 20 באפריל 1923
- ^ ביבליוגרפיה, העולם, 21 בנובמבר 1924
- ^ ביבליוגרפיה, העולם, 17 בדצמבר 1926
- ^ בעולם הספרות, פרקים במשפט הקונסטיטציוני האנגלי, דואר היום, 28 באוקטובר 1927
פ. דיקשטין, סדרי המדינה באנגליה, דבר, 6 בינואר 1928 - ^ ירושלים יום יום, דואר היום, 17 ביולי 1923
- ^ הוגו ברגמן, קונו פישר בעברית, העולם, 13 בנובמבר 1925
- ^ נגד שרידי הקודמים, דואר היום, 26 בפברואר 1926
- ^ תיאודור גומפרץ, חכמי יון: תולדות הפילוסופיה העתיקה, ירושלים: ה'תרצ"א, באתר הספריה הלאומית – ישראל
- ^ חכמי יון, הארץ, 22 באפריל 1934
