יהודים למען שימור הבעלות על כלי ירייה
יהודים למען שימור הבעלות על כלי ירייה (אנגלית: Jews for the Preservation of Firearms Ownership (JPFO)) הוא ארגון אמריקאי שמטרתו הבטחת שימור הזכות לבעלות אזרחית על כלי ירייה בארצות הברית באמצעות "עידוד המודעות והגנה על מגילת הזכויות בשלמותה על ידי האמריקאים לטובת הכלל". הארגון נוסד ב-1986 על ידי אהרון זלמן, מומחה לנשקות בעל מוניטין, עם דגש על התיקון השני לחוקה האמריקאית, אותו הוא מפרש כ"זכות טבעית וקדמונית" של אזרחי ארצות הברית להחזיק ולשאת נשק.
ה-JPFO ידוע במסעות הפרסום שלו, הכוללים מבחר רב של מסמכים, פוסטרים, עלונים, מדבקות, שילוט וכו', כשהמוטיב העיקרי בהם הוא השוואת מדיניות צמצום נשק לחקיקה הפאשיסטית בנושא זה. אחת מססמאותיו המפורסמות, "כל מי שבעד הגבלות נשק שירים את ידו, הימנית", הוא רמז מפורש להצדעה במועל יד.[1] טיעון נוסף הוא שהשמדות עם עולות בקנה אחד עם מדיניות הגבלת נשק אזרחי, ומביא דוגמאות לכך מההיסטוריה המודרנית.[2]
חשוב לציין שה-JPFO, על אף שמו, אינו מגביל את החברות בו ליהודים בלבד. הדרישה היחידה לחברים היא "שיכבדו את מגילת הזכויות".[3] בנוסף, אין לבלבל בין ארגון זה לארגון אחר הנושא את אותן ראשי תיבות, ה- Jewish People's Fraternal Order, שהייתה תנועה פרו-קומוניסטית במסדר העובדים הבינלאומי במהלך שנות הארבעים של המאה העשרים.
עמדות פוליטיות
אולי אחת העמדות המוכרות ביותר של ה-JPFO היא הטענה, שחוק הגבלת כלי ירייה של 1968, אשר אושר תחת ניצוחו של הסנטור תומאס דוד (Thomas Dodd), לקוח במלואו מהחקיקה הנאצית.[4] The German Weapons Law חוק כלי הירייה הגרמני שהיה קיים לפני עליית הנאצים לשלטון ב-1933, אומץ על ידי השלטון הנאצי ב-1938. הבסיס לטענת JPFO הוא שבחוק האמריקאי מ-68' הוכנס לראשונה "תבחין הוכחה לשימוש ספורטיבי" בכלי ירייה, שהיה קיים באותו שם בחקיקה הגרמנית. תומאס דוד היה אחד מהתובעים במשפטי נירנברג והתוודע לחוקי גרמניה הנאצית על בוריין.
על פי ברנרד הארקורט (Bernard E. Harcourt) מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת שיקגו, החוק הגרמני החל מראשית 1919, כמו גם זה שבא בעקבותיו באוגוסט 1920 ואשר כונה "חוק פירוק הציבור מנשק" נשאר בתוקף עד 1928, שנה שבה הוכנס לראשונה המושג "רישיון כלי ירייה" לחוק הגרמני.[5] לטענת הארקורט, הנאצים ניצלו את החוק הקיים בהקשר של מדיניותם להשמדת היהודים, שכן ב-16 בדצמבר 1935 הגסטאפו הורה על איסור הנפקת רישיונות ליהודים. יש הרואים באיסור זה ניסיון של השלטונות למנוע התנגדות מכל סוג שהוא של היהודים בעתיד. עם זאת, יש לציין שחוק כלי הירייה לא היה מוטיב מרכזי בהחלת השואה.
סטפן האלברוק (Stephen Halbrook), במאמרו "חוק כלי היריה הנאצי ופרוק יהדות גרמניה מנשקה", שיצא לאור במרץ 2000 במגזין משפטי של מדינת אריזונה (Arizona Journal of International and Comparative Law), טוען שמדיניות הנשק הגרמנית בתחילת המאה העשרים היה יחסית מרוככת, אפילו לאחר החלתו של החוק מ-1920, שכן החרמות הנשקים שבאו בעקבותיו הוגבלו לרימוני יד ורובים אוטומטיים, כשיתר כלי הנשק הקלים הושארו בידי הציבור. ואולם, החוק של 28' שהכניס מדיניות רישוי קפדנית, אף כי לכאורה אמור היה להקל (כבר לא דובר בפרוק מסיבי של הציבור מנשקו) היווה את הבסיס החוקי למה שהנאצים ישתמשו בו בעתיד על פי תפיסתם. על פי האלברוק, מבחינה היסטורית חוקי הגבלת בעלות על כלי ירייה נתפסים כפרוגרסיביים, אולם הנאצים ניצלו את אותו חוק בה בעת שליבו את ההיסטריה כלפי בעלי נשק יהודים.[6] דוגמה לכך, המובאת במאמר של הניו יורק טיימס במהדורתו מ-21 במרץ 1933, היא החיפוש שערכה המשטרה הגרמנית בביתו של אלברט איינשטיין, במהלכו נמצאו (והוחרמו) סכיני מטבח בלבד.[7]
ה-JPFO גם נוהג לבקר את החוסר בתקינה אחידה של הבדיקות הנערכות על ידי הלשכה לאלכוהול, טבק, כלי נשק וחומרי נפץ (ATF), והשפעתה על בעלי הנשקים.
ביקורת כלפי ה-NRA
במהלך שנות קיומו, ה-JPFO ביקר את איגוד הרובאים הלאומי (NRA) פעמים לא מעטות,[8] כשהאחרונה (נכון למרץ 2012)[9] מתייחסת למכתב שנשלח לנשיא ברק אובמה במרץ 2011.[10] הסיבה העיקרית לביקורת היא ש-JPFO מחשיב את יחס איגוד הרובאים לממשל כמרוכך מדי, ואף ותרני. לכן, ובהיות שניהם ארגוני זכויות נשק, קיימים יחסי "אהבה-שנאה" בין שני הארגונים ומפעם לפעם חילופי דברים בין ראשיהם.[11] עם זאת, מבקרי מדיניות זו של ה-JPFO טוענים, שהיות איגוד הרובאים לובי פוליטי בעל תקציב ענק המבוסס בעיקרו על תרומות, עליו לקחת בחשבון הבטים שארגונים קטנים יותר פטורים מהם. טענה נוספת היא שמקור הביקורת הוא בעובדה ששני הארגונים מתחרים על לב אותו נתח אוכלוסייה.
חילוקי דעות עם הליגה נגד השמצה
קיים עימות מתמשך בין ה-JPFO לליגה נגד השמצה סביב עמדות הארגון. ה-JPFO מאשים את הליגה בהתערבות ב"אותם ענייני הקהילה היהודית שאינם נוגעים להם",[12] ואילו מצידו, מנכ"ל הליגה, אברהם פוקסמן, מתח ביקורת על הארגון במספר הזדמנויות לגבי מה שהוא מכנה "ניצול האנטישמיות לקידום האג'נדה החימושית שלו."[13]
ארגונים מקבילים לפי מדינה
קישורים חיצוניים
- אתר הבית של NPFO (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Hitler sticker on sale in the JPFO store
- ^ Genocide citations
- ^ JPFO membership requirements
- ^ [1]
- ^ http://www.law.uchicago.edu/faculty/harcourt/harcourt_fordham.pdf
- ^ http://www.stephenhalbrook.com/article-nazilaw.pdf
- ^ Stephen Halbrook, "Nazism, the Second Amendment, and the NRA", 11 Texas Rev. Law & Politics 113 (2006).
- ^ With friends like that
- ^ Comments on the NRA's letter to Obama
- ^ NRA's Letter to President Obama
- ^ JPFO asks questions
- ^ Editors (1997-1999) "JPFO Facts vs. ADL Lies." JPFO.org.
- ^ Foxman, Abraham H. (May 21, 1995) "N.R.A. Doesn't Represent George Bush or Even Most Members; Jewish Pro-Gun Group." New York Times.
