יהודי בוכאן

יהודי בּוּכָּאן (בפרסית: یهودیان بوکان) הם יהודים שחיו בעיר בוכאן (אנ') שבמערב איראן. על פי מסמכים מתקופת השושלת הקאג'ארית, ראשית נוכחותם בעיר הייתה בתקופת שלטונו של המושל של בוכאן, עזיז ח'אן מוקרי (אנ'), שהיה בעל אחוזות רבות באזור אזרבייג'ן וסייע בקליטת היהודים בעיר. לקהילה היהודית היה בית כנסת בעיר וכן בכפרים סמוכים כמו תורג'אן (אנ').

יהודי האזור שלטו בשפה הפרסית, בכורדית ובטורקית האזרית. בתקופתו של מוחמד חוסיין ח'אן מכּרי, בשנת 1901, מנתה אוכלוסיית בוכאן כ-400 נפש,^[1] כולל היהודים. על פי דיווחי ארכיון המדינה של איראן, בשנת 1947 חיו בעיר כ-80 משפחות יהודיות מתוך כ-400 משפחות. הם התגוררו בשכונה שנקראה "שכונת היהודים" ובית הכנסת היה בשכונה זו.

עם הקמת מדינת ישראל, עזבו יהודי בוכאן את העיר ועלו לישראל, בדומה לקהילות יהודיות אחרות באיראן ואלו שנותרו בעיר, התאסלמו בהמשך. בית הכנסת נהרס ועל האדמה השתלט אחד מאנשי העיר.

מכתב ממחלקת הווקף בנוגע לבית הכנסת של יהודי בוכאן, בשנת 1961–1962.
דו"ח ובקשות של עמראן כֹּהן (נציג היהודים של בוכאן) בשנת 1949 לארגון היהודים בטהראן.
מכתב מאחד מבעלי הקרקעות בבוכאן בשנת 1949 המכחיש את קיומו של בית הכנסת ואת נוכחות היהודים ביישוב
כתר תורה, מבית הכנסת בבוכאן, שמור במוזיאון ישראל בירושלים
רשימה של שמות יהודים [כלימים] שהסיומת "בוכאני" מצוינת כשם משפחתם.