יהושע ורבין
יהושע ורבין (1911 – 1994) היה ראש הממשל הצבאי על ערביי ישראל בשנים 1962–1966.
ביוגרפיה
ורבין נולד ברוסיה ליוסף ורבין[1] בשנת 1911. הוא עלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1913.
בשנת 1929 הוא סיים את לימודיו במקוה ישראל והצטרף להגנה. במאורעות תרפ"ט עלה לדרגת מפקד כיתה. בשנת 1936 הצטרף למנגנון הקבע של ההגנה, ועסק בהדרכת מתנדבי ההגנה באזור ראשון לציון, באר יעקב ורחובות.
בשנת 1940 נתמנה למפקד אזור בן שמן, ובשנת 1941 למפקד אזור רחובות.[2] במרץ 1947 הוא השתתף בהורדת מעפילי שבתאי לוז'ינסקי אל חוף ניצנים. בניגוד לאחרים, ורבין זוהה על ידי הבריטים כארץ ישראלי, ולכן לא גורש עם המעפילים למחנות המעצר בקפריסין.[3]
במהלך מלחמת העצמאות היה סגן מפקד חטיבת גבעתי.[4] בדצמבר 1949 הוא מונה למושל הצבאי של מגדל גד (אשקלון),[5] בתפקידו זה הוא ניהל מוניציפלית את העיר, עודד את ההתיישבות היהודית בה.[6] במקביל הוא פעל לעזיבת התושבים הערבים לרצועת עזה, תוצאה שהוא ראה בה את אחד השיאים המרגשים של פעילותו. לקראת סוף יולי 1950 הוא העביר את העיר להנהלה האזרחית.[7]
ורבין עבר לכהן כמושל הצבאי של המשולש,[8] בו נטל חלק בהקמת מועצות מקומיות בטייבה ובאקה אל-גרבייה.[9] בתחילת 1954 היה מושלו הצבאי של הנגב.[10][11] במהלך 1956 עבר לכהן כמושל הצבאי של הגליל.[12][13] החל מ-1 בינואר 1962 היה ראש הממשל הצבאי על ערביי ישראל.[14] והועלה לדרגת אלוף-משנה[15] במאי 1966 הוא סיים את תפקידו והוחלף על ידי אליעזר ליף.[16] ורבין התנגד לביטול הממשל הצבאי וטען שרבים מהערבים לא השלימו עם קיומה של מדינת ישראל.[17] בסוף 1966 פרש מצה"ל. במלחמת ששת הימים הוא גויס למילואים כסגנו של חיים הרצוג, ועסק בהקמת הממשל הצבאי הישראלי בשטחים במשך מספר חודשים. בתחילת 1968 ארגן פגישה בין מתנחלי חברון, בראשות הרב משה לוינגר, ואלוף הפיקוד עוזי נרקיס, ועודד את המתנחלים לקיים את ליל הסדר בחברון.[18]
במאי 1968 החל לעבוד כעוזר אישי לראש עיריית באר שבע,[19] כדי לרכוש ניסיון לקראת התמודדות על ראשות עיריית רחובות.[4] במקביל עסק בפעילות ציבורית ברחובות, בין השאר כחבר ועדה להקמת תחנה של מד"א ברחובות.[20]
ב-23 בספטמבר 1969 נבחר על ידי סניף מפלגת העבודה ברחובות למועמדה לראשות העיר.[21][22] בבחירות זכה המערך בשישה נציגים מתוך 15 במועצת העירייה. שמואל רכטמן, נציג גח"ל, שזכתה בחמישה נציגים, הצליח לארגן קואליציה עם המפד"ל, אגודת ישראל ונציג של התימנים, ונבחר לראשות העיר.[23] ורבין חזר לעבודתו בבאר שבע כמנכ"ל החברה לפיתוח של העיר,[24] עד סגירת החברה בשנת 1974.[25] במקביל עמד בראש האופוזיציה בעירית רחובות.[26] לקראת הבחירות בסוף 1973 לא התמודד שוב ואף איחל הצלחה לרכטמן.[27]
הערות שוליים
- ^ יוסף ורבין, דבר, 19 במאי 1949
- ^ תוקם יד זכרון לחללי רחובות, הארץ, 4 במאי 1949
- ^ מאירה (כרמלי) אופיר, האנייה "סוזנה"— "שושנה"— שבתאי לוז'ינסקי, 2018
- ^ 4.0 4.1 שלמה גבעון, מראשות העיירה הערבית מגדל למועמדות לראש עיריית רחובות, מעריב, 8 באוקטובר 1969
- ^ מגדל גד, רב סרן יהושע ורבין, הבוקר, 15 בדצמבר 1949
- ^ יהודה הגדרתי, למגדל גד חסרים אנשי יזמה, הבוקר, 25 בינואר 1950
- ^ מגדל גד - עיר, הבוקר, 27 ביולי 1950
- ^ ש. שחורי, בכפרי הערבים במשולש הישראלי, דבר, 17 באוגוסט 1951
- ^ הוקמו 2 מועצות מקומיות ערביות במשולש, דבר, 9 במאי 1952
- ^ תנועה חופשית לבידואים בבאר שבע, דבר, 19 בפברואר 1954
- ^ אלה בינשטוק, ההולנדים היו מבסוטים, דבר, 20 בינואר 1956
- ^ מים ממקורות למעיליה שבגליל, הארץ, 14 בספטמבר 1956
- ^ הפגנות אחד במאי בנצרת, חרות, 2 במאי 1961
- ^ אלוף מ. עמית - ראש אג"ם, למרחב, 31 בדצמבר 1961
- ^ ס/א ורבין הועלה לדרגת אלוף משנה, הבוקר, 2 בינואר 1962
- ^ סא"ל א. ליף ראש מחלקת הממשל הצבאי, דבר, 6 במאי 1966
- ^ פרלמנט הנוער הדתי בירושלים דן בביטול המימשל הצבאי, הצופה, 3 בינואר 1967
- ^ שמואל נפתלי, כך התנחלנו בחברון, דבר, 5 בספטמבר 1975
- ^ עשרות מועמדים-לשלושה תפקידים בעירית באר־שבע, מעריב, 4 בספטמבר 1968
- ^ בית מ.ד.א. ברחובות יוקם עד הסתיו הבא, מעריב, 10 באוקטובר 1968
- ^ מועצת סניף מפלגת העבודה ברחובות, מעריב, 24 בספטמבר 1969
- ^ אריה אגוזי, הנהלה יעילה לעירית רחובות, למרחב, 23 באוקטובר 1969
- ^ ראשות עיריית רחובות — לגח"ל, על המשמר, 1 בדצמבר 1969
- ^ שלמה גבעון, "החברה לפיתוח באר שבע" "פיתחה" מנהלים ונצטוותה להתפרק, מעריב, 14 במרץ 1971
- ^ מנכ"ל החברה לפיתוח ב"ש קיבל פיצויים מוגדלים, דבר, 15 בספטמבר 1974
- ^ אהרן פריאל, המערך בעירית רחובות דורש להדיח את עו"ד צנעני, מעריב, 7 בפברואר 1972
- ^ אהרן פריאל, ג'נטלמניות ברחובות, מעריב, 28 בדצמבר 1973
