יהושע מאיר רייכמן
יהושע מאיר רייכמן (כ"ט בכסלו ה'תרכ"ב, 2 בדצמבר 1861 - ח' בניסן ה'תש"ב, 23 במרץ 1942) היה עסקן ציבור ושד"ר, מראשי העדה האשכנזית בירושלים. שימש כמנהל משרד תלמוד תורה עץ חיים ובית חולים ביקור חולים, חבר הוועד הכללי כנסת ישראל, ועד העיר ליהודי ירושלים הראשון, אספת הנבחרים הראשונה, ומוסדות נוספים. ממייסדי הרבנות הראשית וגופים נוספים.
ביוגרפיה
נולד בביאליסטוק לאביו נתן, בנו של רבי שלמה רייכמן שהיה אדמו"ר בוורשה, ולאמו אסתר בת הרב יצחק בריקר, דיין בוורשה. אמו נפטרה בילדותו. בגיל 12 עלה לארץ ישראל עם משפחתו, שהתיישבה בירושלים. למד בתלמוד תורה וישיבת עץ חיים אצל הרב משה נחמיה כהניו ובישיבתו של הרב מאיר אוירבך.
בגיל 19 התחתן עם הדסה פייגא מרים הריסון, ובהשפעת אחיה הפך למנקר, ובמקביל לימד ילדי עשירים. הוא קבע את ביתו בשכונת בית ישראל שהחלה אז להיבנות, והיה גבאי, חזן ומגיד שיעור בבית הכנסת בשכונה. היה חבר ועד השכונה ובמשך כמה שנים גם יו"ר הוועד[1].
בשנת ה'תרנ"ד (1894 לערך) יצא לשליחות דרבנן בארצות הברית מטעם חברת "דגל תורה" (חברה שגייסה כספים לתמיכה בלומדי תורה על ידי מכירת כרטיסי הגרלה). זמן קצר לאחר הגעתו לארצות הברית קרסה החברה, והוא נשאר בארצות הברית למשך כשנתיים, ואף שקל להיענות להצעה לקבל משרת רבנות שם, אלא שאביו הזהירו לא להשתקע בארצות הברית, ולכן הוא שב לארץ ישראל. בשל קשיים כלכליים נסע שוב לארצות הברית, שם הוסמך כשוחט וסייע ליעקב משה ברוידא, השד"ר מטעם תלמוד תורה עץ חיים ובית החולים ביקור חולים. לאחר כשנתיים חזר ארצה, עתה כנתין אמריקני. הוא התמנה למזכיר וסופר של משרד תלמוד תורה עץ חיים וביקור חולים, ובשנת ה'תרנ"ח (1898 לערך) יצא שוב לשליחות בדרום אפריקה. לאחר כשנתיים בדרום אפריקה שב לארץ ישראל לצמיתות, והתמנה למנהל הכללי של תלמוד תורה עץ חיים וביקור חולים, תפקיד בולט במוסדות העדה האשכנזית בעיר. במסגרת תפקיד זה, היה נציג מוסד "עץ חיים" ו"ביקור חולים" ב"וועד הכללי - כנסת ישראל" והיה שותף בהנהלת ארגונים רבים של העדה: ועד השחיטה, ועד העדה האשכנזית[2], חבר ועד עיתון מוריה[3], ממונה "כולל הורדנא" ועוד[4]. כמו כן, היה חבר "בני ברית" וממייסדי סניף המזרחי בירושלים.
בשנת 1912 נפצע בראשו בעת שניסה להגן על יהודי שהותקף על ידי שודדים ערבים[5].
בתקופת מלחמת העולם הראשונה ניצל את נתינותו האמריקנית וסייע ליהודי העיר. לאחר המלחמה נבחר כחבר בוועד העיר ליהודי ירושלים וכציר באספת הנבחרים הראשונה.
הוא נודע כאיש חסד, והמוניטין שלו הביאו לכך שפעמים רבות נבחר להיות בורר בסכסוכים ולנהל אפוטרופוסויות.
היה היוזם להבאת הרב אברהם יצחק הכהן קוק לכהן כרב בירושלים, ולאחר פטירת הרב קוק היה חבר ב"ועד הארבעה עשר" שבחר ברב צבי פסח פרנק ליורשו ברבנות ירושלים[6]. היה ממקימי הרבנות הראשית, המועצה הדתית בירושלים, שבה גם היה חבר[7], וחברה קדישא האחידה "קהילת ירושלים".
נפטר בירושלים ב-26 במרץ 1942 (ח' בניסן ה'תש"ב)[8] ונקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים. על שמו נקרא רחוב בירושלים בשכונת בית ישראל[9].
נכדו הוא הפרופסור לפילוסופיה יוסף אגסי.
לקריאה נוספת
- דב נתן ברינקר (עורך), "ספר יהושע: זיכרון לרבי יהושע מאיר ברבי נתן רייכמאן, מאישי ירושלים ומעסקניה המבורכים", ירושלים תש"ב-תש"ג.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "יהושע מאיר רייכמאן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 709
- כרטיס הקבר של יהושע מאיר רייכמאן, אתר הר הזיתים.
- ד.נ. ברינסר, העסקן המבורך, הצופה, 24 באפריל 1942
הערות שוליים
- ^ ירושלים יום יום, דואר היום, 16 במרץ 1921
- ^ שליחי הצבור, החרות, 19 במאי 1911
- ^ ראו מודעת מזל טוב, מוריה, 8 ביוני 1914
- ^ ראו למשל חברותו בוועד שדאג לאספקת חיטה למצות בזמן מלחמת העולם הראשונה: להקהל היהודי הירושלמי, החרות, 11 בפברואר 1917; וכן בוועדה למניעת קרטל בשוק הבשר הכשר: בירושלים, הארץ, 29 בספטמבר 1919.
- ^ ירושלים יום יום, הצבי, 24 בנובמבר 1912
- ^ לשאלת הרבנות בירושלים, הארץ, 7 בפברואר 1936
- ^ המועצה הדתית השלישית בירושלים, הצופה, 1 בינואר 1939
- ^ ירושלים, הצופה, 27 במרץ 1942
- ^ רחוב רייכמן, אתר עיריית ירושלים.
