רבי יואל משה לנדא מיאברוב
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות רבנית ריקה.
רבי יואל משה סג"ל לנדא מיאברוב (ה'תקע"ז, 1816 - ג' בטבת ה'תרנ"ד, 1893) היה אדמו"ר ורב בערים ליז'ענסק מאגרוב ויאברוב, תלמיד אביו רבי מרדכי זיסקינד מסטריא ורבי שלום רוקח מבלז.
ביוגרפיה
רבי יואל משה נולד בשנת ה'תקע"ז לאביו רבי מרדכי זיסקינד סג"ל לנדא מסטריא, בנעוריו קנה תורה בצל אביו, בהגיעו לפרקו נישא לבת אחד מרבני העיר זאלקווא ועבר לגור שם, שם נשא ונתן בדברי תורה עם רבי שלמה קלוגר[1], ועם רב העיר רבי צבי הירש חיות.
בתחילה כיהן ברבנות העיר מאגרוב, בשנת תרכ"ה עבר לכהן ברבנות ליז'ענסק, ובשנת תרל"ה נתמנה לרב ואדמו"ר בעיר יאברוב, בעיר זו תיקן הרבה פרצות של השכלה ושאר גדרים בענייני הדת, כן מינה לראשי הקהל את הרב מנחם מענדל זינגר, הרב שאול ברז"ם, והרב מאיר פליעגער אשר היו מעורים בין העם ומתריעים בפניו על כל הצריך תיקון, עד בואו לעיר היו מתפללים בכל בתי הכנסת בנוסח אשכנז, והוא הנהיג להתפלל בנוסח ספרד. כאביו המשיך אף הוא להילחם בעוז נגד המשכילים, חתם על קול קורא נגד הרפורמה וההשכלה יחד עם גדולי גליציה, כמו כן פרסם מכתב הקורא להתרחק מעליהם[2].
בעת אשר החלו משתמשים בטכנולוגיות המבוססות על חשמל, נוצרה מחלוקת עזה בין גדולי ישראל האם ההכנסה למכונה חשמלית נחשבת כעשייה 'לשמה' או לא, נידון זה היה בעיקר לגבי מצות מכונה וטויית ציצית לשמה, רבי יחזקאל משינוואה אשר נשא ונתן בעניין שלח את דעתו לאביו רבי חיים מצאנז, אביו שלח את השאלה לרבי יואל משה אשר הכריע לאיסור, ומכח זה פסק רבי חיים מצאנז בספרו שו"ת דברי חיים כך[3].
היה לומד תורה בקדושה עד כי היה יודע על חידושי תורה שנאמרו לפניו אם המחדש חידוש זה הוא יהודי ירא שמים אם לאו, אף שאותו אדם לא היה נמצא בפניו[4].
נסתלק יום שלישי פרשת ויגש מוצאי חנוכה ג' בטבת תרנ"ד, נטמן בבית החיים העתיק בעיר יאברוב, בנו רבי נפתלי הירץ סג"ל לנדא מסטרעליסק הספידו הספד מר.
משפחתו
- בנו, רבי נפתלי הירץ סג"ל לנדא מסטרעליסק מחבר הספרים אהבת ציון וחקר הלכה.
- חתנו, רבי דוד מנחם מאניש באב"ד רבה של טרונופול מחבר שו"ת חבצלת השרון.
- חתנו, רבי משה הורשובסקי.
- חתנו, רבי דוד רוטמן.
הערות שוליים
