יובל אלוני
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: פרסומי, ארוך וחסר מקורות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: פרסומי, ארוך וחסר מקורות. |
יובל אלוני (נולד כנראה ב-19 בנובמבר 1941) הוא איש ציבור וחינוך, פעיל חברתי ויועץ ממשל ישראלי. ממייסדי המועצה האזורית מטה-יהודה וראש-המועצה השני שלה. יועץ לענייני חברה ורווחה לסגן ראש-הממשלה ושר החינוך יצחק נבון, יועץ לענייני חברה וממשל לסגן ראש-הממשלה ושר התחבורה ישראל קיסר. שליח ההסתדרות לקהילות יהודיות באמריקה הלטינית. ממייסדי תוכנית מיכא"ל – מיצוי כישורים אישיים למצוינות. ובהקמת מקור מחיה לעניים במדינת קניה.
ביוגרפיה
יובל אלוני נולד בתימן בשם סַעֵדּ, אך בהיעדר רשומות לידה בתימן נרשם על ידי רשויות העלייה לישראל ב-1 בינואר 1939 בשם סעדיה, בן בכור מבין שמונת ילדיהם של יעיש בן ישראל ומזל לבית אבו סעוד סמוך לעיר תעז במחוז שרעאב שבדרום תימן.
בשנת 1949 עלה לישראל עם הוריו ובני-משפחתו במסגרת מבצע "על כנפי נשרים". למעברת פרדסיה, משם עברו לייסד את מושב עמקה שבגליל המערבי. ב-1953 הצטרפה משפחתו למייסדי מושב העובדים בקוע. ברוח מדיניות כור ההיתוך עִברתה המשפחה את שמה ל"אלוני" ואת השם סעדיה ל"יובל".
יובל התחנך במסגרת החינוכית של עליית הנוער בבית הספר החקלאי התיכון בנחלת יהודה וסיים את לימודיו בגיל 16 לאחר ש"הוקפץ" שתי כיתות. למרות גילו הצעיר נשלח בשנת 1957 על ידי המחלקה לצעירים במפא"י לסמינר למדריכי נוער בבית-ברל. שירת כמדריך נוער אזורי לחבל לכיש במחלקת ההדרכה של חטיבת בני-המושבים בתנועת הנוער העובד והלומד.
בשנת 1959 התגייס לשירות-החובה בצה"ל. מילא את שירותו הצבאי בפלוגה מ' של גדוד 52 חטיבה 7 של חיל השריון, פלוגת הטנקים הסדירה הראשונה במערך הצה"לי. סיים את שירותו הסדיר כנסיין שדרוג טנק הסופר-שרמן לטנק הישראלי M51, השתחרר מהמילואים בדרגת סגן.
עם שחרורו מהשירות הצבאי נשלח שוב על ידי אגף הצעירים במפא"י ללמוד בתוכנית ההכשרה הגבוהה למנהיגות של תנועת "העבודה" במכון להשכלה ולמחקר בית-ברל. יובל סיים תוכנית זו כבוגר לימודי פילוסופיה וכלכלה.
מאז ייסודה של המועצה האזורית מטה יהודה ביוני 1964, כיהן יובל כחבר הנהלה, סגן ראש-המועצה ומנהל המחלקה לתרבות, נוער וספורט. בשנת 1978 נבחר לכהן כראש-המועצה השני של מטה-יהודה.
בין השנים 85–1984 נשלח מטעם תנועת המושבים לשמש יושב-ראש המחלקה לשילוב אזורי בהסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל במטרה להביא לשילוב חברתי בין ערי-הפיתוח לבין המושבים והקיבוצים ברחבי הארץ על בסיס אזורי.
משם, נקרא על ידי סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות יצחק נבון לשמש כיועץ לענייני חברה ורווחה כחבר הנהלת המשרד ולנהל את אגף הרווחה במשרד בין השנים 1986–1989.
בין השנים 1989–1992 שימש שליח ההסתדרות הכללית לקהילות ספרדיות בארגנטינה וכיועץ משלחת ההסתדרות לאמריקה הלטינית. עם סיום שליחותו בשנת 1993, נתבקש על ידי סגן ראש הממשלה ושר התחבורה ישראל קיסר לשמש יועץ חיצוני לענייני חברה וממשל. בשנים 1993–1994 גויס כמנכ"ל האגודה לטיפוח חברה ותרבות בישראל להרחבה ולהעמקת פעילותה. נענה לבקשת שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני לשמש בשנים 1994–1996 מנכ"ל תיאטרון מחול ענבל, בעקבות קריסתו.
בין השנים 1994 ו-2015 חבר יחד עם מנחם ברזילאי ממכללת הפנתרים כדי להקים את מיכא"ל, מפעל חינוכי למיצוי כישורים אישיים למצוינות, כדי לפעול בקרב תלמידי "ישראל השנייה" במערכת החינוך לצמצום הפערים החברתיים בישראל.
בשנת 2014 חבר ליהודה סולמי בביצוע ניסוי חברתי ברוח חתן פרס נובל לשלום מוחמד יונוס כדי לסייע לעניים בקניה באמצעות מערך הלוואות זעירות להקמת עסק עצמאי.
שירות ציבורי
אלוני החל את דרכו בשירות הציבור בשנת 1958, כמדריך קהילה ונוער בחבל לכיש, ובהמשך, בין השנים 63–1962, כרכז תוכניות הדרכה "חטיבת בני המושבים" בפרוזדור ירושלים.
בתחילת שנות ה-60 פעל כנציג מושב בקוע וכפעיל תנועת המושבים יחד עם קבוצת פעילים בראשות יחזקאל זכאי, רכז אזורי של תנועת המושבים ויהודה דקל מהמחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית, בהקמת "מבואות ירושלים", ארגון קניות אזורי לתשומות המשק החקלאי העצמאי כמו ההתיישבות המושבית והקיבוצית הוותיקה. זאת במקום "המשביר לעולה" שנתן את השירות הזה למושבי העולים. תוך כדי מהלך זה ולאחריו השתתף בדרבון היישובים השונים באזור, תנועות ההתיישבות הפוליטיות-אידאולוגיות ואת ארבע המועצות האזוריות הקיימות (הרי-יהודה, האלה, אבן-העזר וגיזו) לבקש ממשרד הפנים לאחד את ארבעתן לרשות אזורית אחת.
ואכן בחודש יוני 1964 הכריז משרד הפנים על הקמתה של המועצה האזורית מטה-יהודה, שהייתה רשות מקומית-אזורית חדשה שאיחדה למעשה את כל המרחב ההתיישבותי במחוז ונעשתה בכך למועצה האזורית הגדולה בישראל (לפי מספר היישובים הכלולים בה).
מיום כינון המועצה החדשה,-1964-1976- נמנה יובל על הנהלתה ואף נבחר לכהן כסגן ראש-המועצה בתפקיד ביצועי מלא.
יובל הקים, פיתח וניהל את המחלקה לתרבות לנוער ולספורט לצד שותפות בפיתוחם של יתר השירותים, במיוחד בשירותים החברתיים (חינוך, סעד, דת, רווחה, טיפול באוכלוסיות מיעוטים ודת). כמו כן, היה מעורב בהקמת אגפים ומחלקות שהעניקו שירותים ישירים ליישובים כקהילה, זאת שונה מהמקובל או הנהוג עד אז בו המועצות האזוריות העניקו שירותים באמצעות ועדי היישובים המקומיים. הוא ליווה את הכנת תוכנית בניין-ערים למועצה, שהייתה התוכנית הראשונה שנערכה בקרב המועצות האזוריות בישראל (תב"ע מ.י. 200).
לאורך עבודתו במערכות התרבות והחינוך, פעל לקידום האינטגרציה החברתית והתרבותית של הקהילות והעדות השונות שהתכנסו תחת כנפי המועצה החדשה. יובל הקים מרכזי-נוער אזוריים (גיזו, האלה, עדולם, ההר ובית-שמש), וכן נבחרות ספורט, מקהלות, להקות מחול, תנועה ופולקלור, וכן את המדרשה בעין כרם ואת תוכנית הלימודים האישיים במכללת מטה יהודה. בין יוזמותיו הבולטות ניכרו, למשל, הקמת שירות ספריה ניידת, הסעות ציבוריות המוניות לבתי-תיאטרון, .למופעי מחול ולאירועי בידור המוניים וכדומה .
בין השנים 1971 ל-1981 ייסד את המכללה הקהילתית ”מטה יהודה“ הראשונה בישראל שהעניקה תואר בוגר (BA) . ושימש יו"ר הנהלתה.
במפעל זה נפתחה בפני תושבי המועצה (והאזור) הזדמנות ללמוד במסלולי לימוד אישיים .כל סטודנט מסכם יחד עם מנטור תוכנית לימודים אישית על בסיס ניסיון החיים אשר צבר ותחומי העניין שלו. הלמידה בעיקרה עצמית מונחת טיוטורים וחלקה בכיתות ללימודי ליבה, אנגלית, השכלה כללית כתיבת עבודות אקדמיות וכו' - התוכנית בשיתוף "אמפייר סטייט קולג'" של אוניברסיטת מדינת ניו-יורק (SUNY), שם החלה שיטה הלימודים האישיים לפעול לראשונה. השיטה עובדה בידי קבוצת פרופסורים מהאוניברסיטאות העברית ותל אביב בראשות פרופסור יעקב מלכין, הותאמה לתנאים, לאופני הלימוד בישראל ולדרישות הייחודיות לסטודנטים בהתיישבות העובדת.
איש ציבור פוליטי חברתי
יובל איש ההתיישבות העובדת בעל רקע ציוני סוציאליסטי. החל דרכו כפעיל מפאי במושב כשליח המושב למוסדות התנועה והמפלגה. היה חבר מרכז מפלגת פועלי ארץ ישראל - מפא"י . 1965 פרש עם צעירי מפא" י יחד עם בן-גוריון להקמת רפ"י (רשימת פועלי ישראל) לאחר מלחמת ששת הימים 1968 חזרה למפלגת העבודה. פעל בעיקר בנושאי התיישבות חברה וקידום בני עדות המזרח חבר מזכירות מחוז המושבים, המשמרת הצעירה, הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית.
בנוסף, היה פעיל במסגרות פוליטיות ומוסדיות נוספות ושירת בעשרות גופים חברתיים ציבוריים בישראל ומחוצה לה, משעה שהוצב בארגנטינה כשליח המחלקה לקהילות ספרדיות בהסתדרות הציונית העולמית יועץ למשלחת ההסתדרות באמריקה הלטינית (בין השנים. בין היתר יועץ להקמת מפעלי תעשייה בהתיישבות העובדת, כיהן חבר בהנהלות של מוסדות-ציבור ושל מפעלי שירות ותעשייה דוגמת מזכירות תנועת המושבים, ארגון קניות מבואות-ירושלים, המשחטה האזורית עוף ירושלים, תנובה, קופ"ח כללית, הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, הסתדרות הפועלים החקלאיים, האגודה לטיפוח חברה ותרבות מורשת תימן ועוד. כמו כן, היה שותף להקמת עמותת "אעלה בתמר" ויו"ר הוועדה הציבורית לציון 30 שנים לעליית "על כנפי נשרים". בהקשר זה, יובל אף נקרא לשמש בין השנים 96–1994 כמנכ"ל-משקם תיאטרון המחול "ענבל" בעקבות התמוטטות כללית של המוסד התרבותי. במהלך פועלו וניהולו, שיפץ ושכלל יובל את בית הלהקה הריהוט התאורה והציוד המודרני לבמה, ייצב את הרכב הלהקה והעובדים, השיב את האמנית מרגלית עובד שיצרה בלוס-אנג'לס כדי שתשמש מנהלת האמנותית של הלהקה, איזן וייצב את התקציב את מערך ההפעלה והשיווק,
בין היתר פעל במזכירות תנועת המושבים, במזכירות המרכז החקלאי, בתנועת העבודה, חבר הוועד.
הפועל של ההסתדרות, יו"ר הוועדה הציבורית לציון 30 לעליה על "כנפי נשרים", אמנות לעם, ממקימי בתיה"ס האזוריים האינטגרטיביים ופעיל במגוון אגודות למען אינטגרציה חברתית ותרבותית בחינוך בישראל, חבר דירקטוריון מרכז אקדמי כרמל .
ראש המועצה האזורית מטה יהודה (1978-81)
בשנת 1978, נבחר יובל לכהן כראש-המועצה.
כהונתו התאפיינה בהמשך תרומתו החדשנית רבת השנים במועצה,, בשמירה על גבולות המועצה, בניית מערך ניהול יעיל ושקוף בשיתוף המכון לפריון העבודה והייצור, העלאת איכות החיים של התושבים, פיתוח הכלכלה וענף הקיט, טיפוח מערכת החינוך האזורית, . בהכשרה מקצועית מתמדת של עובדי המועצה ונותני השירותים. ובתכנון רב מערכתי צופה עתיד. כך, למשל, חויבו עובדי המועצה ללמוד מנהל ציבורי במכללה לצד סטודנטים עובדי ציבור מכל האזור.
בתקופת כהונתו, גדלה המועצה ונוספו לה שלושה יישובים נווה שלום .יד השמונה ועין נקובה כך שבתום כהונת המועצה הרביעית נמנו בתחומי המועצה 52 יישובים המיוצגים במוסדות המועצה (ובראשם, המליאה). בנוסף ליישובים אלה, נכללו בתחומי המועצה 9 "נקודות" נוספות, חלקן יישובים של ממש וחלקם מוסדות לחינוך ולבריאות שאין להם מעמד רשמי של ישוב כמו שריגים, אבן העזר וגיזו. במהלך כהונתו של יובל, גדלה אוכלוסיית המועצה בכחמישית: מ-21 אלף תושבים ל-25., כמו כן, תחת הנהגתו הוסדרו סופית גבולותיה המוניציפליים של המועצה ביחס לאלה (המערביים) של ירושלים, שטחים שעד אז ניטשו במחלוקת גאוגרפית-מנהלית. כך, למשל, הסתיים הטיפול בגבולות המושבים אורה ועמינדב לטובת קהילות התושבים, וכן נערך הסדר משפטי-מנהלי נוסף באזור רמות. בנוסף, כל האדמות החקלאיות בﬠמק הארזים ﬠובדו על ידי מתיישבי המועצה באין מפריע, וכן תוקן הגבול בין הבירה לבין קיבוץ רמת-רחל ללא נגיסה באדמות החקלאיות של הקיבוץ. בכדי לשמור על אופי המועצה האזורית כאגד של ההתיישבות העובדת, התנגדה המועצה בראשותו של יובל ללחצו העיקש של שר הפנים, יוסף בורג, להקמת קרית-טלזסטון על קרקע פרטית בגבול היישוב אבו גוש. המועצה התנתה את הסכמתה לכך שהישוב החדש (בעל המאפיינים העירוניים) יהיה מחוץ לתחום המועצה והסכימה לגרוע את תחומו משטח הרשות, כפי שאכן נעשה בסופו של דבר.
המועצה בראשותו העמיקה את הטיפול והטיפוח בכפרי המיעוטים בתחומה (הכפרים עין-רפא ועין-נקובא) ואבו גוש. קידמה תוך כדי את ארגון מנהל עצמי מקומי מסודר.
בתחום החינוך, חלו שינויים מהותיים ועמוקים בעקבות הכרעת בג"ץ באשר למפת הרישום לבית-הספר "הרי-יהודה", שהביאה למעשה לכדי סיום את מאבקו העיקש של יובל למען בתי-ספר אזוריים אינטגרטיביים המתנהלים לפי אזורי רישום המאוכלסות בתלמידים מכל זרמי המושבים והקיבוצים. זאת על פני המצב הקיים עד אז, בו מסגרות החינוך התנהלו ברחבי המועצה לפי חלוקות של זרמים אידאולוגיים-תנועתיים, עדתיים והתיישבותיים ממודרים. בצדו פשה הנגע לאפשר למיוחסים לרשום ילדיהם מחוץ לאזור.
בתחום הכלכלה, בנוסף למאמץ השמירה על החקלאות והטיפול השתדלני למען השגת מכסות ייצור חקלאיות, הוחלט לעודד ולאשר עסקים למתיישבים שיפתחו בתי-מלאכה ועסקים להשלמת פרנסתם, זאת בתנאי שלא יהוו מטרד תברואתי ואקולוגי.
באשר לסוגיות 'דור ההמשך', פעלה המועצה לקדם את צורכיהם של צעירי היישובים לקראת פרק חייהם המשפחתיים או הבוגרים בתחומי היישובים. לשם כך, גובשה תוכנית "בנה-ביתך" לבנים שאינם בנים ממשיכים במשק ההורים. צעירים אלה הופנו אל המרכזים האזוריים של המועצה (בגיזו, שריגים ובצור- הדסה), אשר הוקמו במקור לספק מגורים לעובדי ציבור ואנשי מקצוע נותני שירותים באזור. גולת הכותרת בתחום זה הייתה בארגון ובגיבוש גרעין של בני-המושבים אשר נועד להתיישב בעמק איילון ולהקים מושב עובדים חדש, הוא כפר-רות.
בתחום הבינוי והפיתוח, ולמרות האינפלציה המשתוללת ברמת המאקרו הארצית, ההכבדה בתנאי מימון וגיוס משאבים וצווי ההקפאה הממשלתיים, בוצעו בין השנים 81–1978, בוצעו ברחבי יישובי המועצה עבודות פיתוח ובינוי בהיקף ניכר, דוגמת הקמתם של 33 כיתות, 4 מעונות-יום, 4 בתי-עם וכן 2 אולמות ספורט חדשים, וזאת לצד התקנתן של מערכות-חימום בבתי-ספר ביישובי ההר הגבוה, דוגמת כמו אורה, עמינדב, קריית ענבים וכו'. . בהקשר זה, במהלך כהונתו של יובל נערכה תוכנית להקמת המרכז האזורי במתחם אזור התעשייה בהר טוב שבו ירוכזו כל שירותי המועצה בתחום החינוך על-תיכוני, התרבות ומערך ההסעות לצד מפעלים אזוריים כמו משחטה עוף ירושלים, מכון תערובת, בתי קירור, בית אריזה, מרכז הובלות ועוד.
הלימודים במכללה האקדמית הורחבו ונכללו בו 39 מסלולי השכלה, הדרכה, חינוך, הוראה והשתלמות מקצועית, ובכלל זה הוראת שפות, תהיל"ה -תוכנית הכשרה ייחודית ללומד המבוגר.
המדרשה הלא אקדמאית האופיינית בהתיישבות כללה לימודי יסוד, שפות, מלאכה, אומנות, זמרה וכו' וכן השתלמויות של מיומנויות מקצועיות למיניהם,
איש חינוך ותרבות
החל דרכו כמדריך נוער. הוסמך כמדריך נוער ספורט וגדנ"ע ומורה כפרי בבית ברל החל דרכו כמדריך אזורי בחבל לכיש המשיך כרכז הדרכה אזורי של חטיבת בני המושבים בפרוזדור ירושלים עם התמנותו לטיפול בנוער במועצה, החליף את מסורת מחנות הקיץ התנועתי המתקיים ביערות ואת תוכניהם במפעל בקייטנות לחוף הים ואת מיומנויות הצופים בחוגים ובפעילות אומנותית וספורטיבית. נאבק למען חינוך ממלכתי אינטגרטיבי בבתי ספר אזוריים, הרחיב את תמיכת המועצה בהוראה מעבר לתקני משרד החינוך. הקדים את לימודי האנגלית והמתמטיקה בבתי הספר היסודיים וסיפק רכב ותנאי עבודה משופרים למנהלים ולמורים מצטיינים. הקים עמותות של הורים וישובים להיות בעלים של בית הספר בו מתחנכים ילדיהם. הוא עצמו שימש כיור העמותה בית הספר האזורי השחר. פעל למען הקמת מתנסים בישראל ואף השתתף בתוכנית-הפיילוט- ההכשרה הראשונה של משרד החינוך והתרבות למנהלי מתנסים שנת לימודים והתנסות בחיפה . שם העירייה הקדימה בהקמת מרכזי תרבות
ב-1994 התגייס יובל לפתח את תוכנית מיכא"ל – מיצוי כישורים אישיים למצוינות. התוכנית נועדה להתמודד עם הפער העדתי באמצעות שיפור הישגי החינוך בפריפריה החברתית של מדינת ישראל. התוכנית מורכבת משלושה מרכיבים ראשיים : הראשון -העצמה אישית לחיזוק אמונת התלמיד בעצמו ומכאן ביכולותיו ללמוד ולהשיג. השני - חשיפה רוחבית תמציתית ומעניינת בקשת רחבה מאוד של תחומי הדעת והאמנות כדי לעורר סקרנות, אהבת ידע וגילוי תחומי עניין אישים. המרכיב השלישי - לספק מגוון כלים מעשיים ללמידה יעילה כגון קריאה מהירה. זיכרון. אנגלית מתמטיקה ועוד .
מיכא"ל החלה להיות מיושמת במערכת החינוך בימי כהונתו של פרופ' אמנון רובינשטיין כשר החינוך וד"ר שמשון שושני כמנכ"ל המשרד ככלי לניתוק ההתאמה בין מעמד סוציו-אקונומי לבין מוצא עדתי בכל הנוגע להישגי תלמידים במערכת החינוך. שיטת מיכא"ל מיושמת כיום בישראל בבתי-ספר שונים, בעיקר בערי-פיתוח ובשכונות-מצוקה.
יובל הקים מסגרות תרבותיות שונות כמו מקהלות להקות זמר להקות מחול ישראלי. תימני. כורדי קוצ'יני. מרוקאי ערבי ושלל גדול של פעילות תרבותית בחגי ישראל לאורך השנה ושלבים לאורך חיי האדם לכל רוחב החברה הישראלית בכדי ליצור לפי אמונתו אינטגרציה חברתית בה כל חלק מהעם מכל תפוצות ישראל יחוש כי הוא תורם להתהוות החברה הישראלית המתחדשת במדינת ישראל.
חיים אישיים
ב-1964 נישא לימימה, לזוג נולדו שלושה ילדים. ב-1969 עברה המשפחה למושב טל שחר.
קישורים חיצוניים
ראשי מועצה אזורית מטה יהודה 
| ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
