יום ראשון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום ראשון הוא היום הראשון בשבוע למניין הימים מן השבת. זהו יום קדוש כמעט בכל העדות הנוצריות ויום מנוחה במדינות אירופה ואמריקה. לפיכך, בחלק ממדינות העולם, ועל פי תקן ISO-8601, זהו היום השביעי בשבוע וחלק מימי סוף השבוע. מקובל לקשור את יום ראשון לשמש, ולכן הוא מכונה בלשונות רבות "יום השמש", למשל באנגלית "Sunday", ובגרמנית "זונטאג". כמו כן, בהשפעה נוצרית, הוא מכונה "יום האדון" בלשונות אחרות, למשל בספרדית "Domingo"[1].

יום ראשון בעם ישראל

בספר בראשית כתוב כי ביום זה החלה בריאת העולם. יום זה נקרא "יום אחד" ובו נבדלו האור והחושך:

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹקִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלִֹים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.

קישורים חיצוניים


  1. ^ על-פי הברית החדשה והאמונה הנוצרית, ביום ראשון קם אותו האיש לתחייה. כל עוד היו רוב הנוצרים יהודים, היה "יום האלקים" (יום התפילה הנוצרי) מצוין בשבת, ורק במאה השנייה לספירה, כאשר המתנצרים מקרב האוכלוסייה האלילית באימפריה הרומית הפכו לרוב, עברו ההתכנסות והתפילה ליום ראשון. העדות הראשונה למעבר יום התפילה הנוצרי משבת לראשון היא בכתביו של איגנטיוס מאנטיוכיה (תלמידו של יוחנן כותב הבשורה) מתחילת המאה השנייה (שנת 110), אשר מנומקת בתחייתו של המשיח ובשאיפה להיבדל מהיהודים שלא קיבלו את בשורתו של ישו:

    אם גם כיום נחיה כיהודים, נעיד בכך שלא קיבלנו את החסד. מי שהלכו פעם בדרכים הישנות זכו בתקווה חדשה. לא עוד שומרים את השבת אלא מתאימים את חייהם ליום אדוננו... מחריד הדבר לדבר על אותו האיש ולשמור על היהדות.

    [1] איגנטיוס מכתב למגנזים (to the Magnesians) פרק 9
    ייתכן כי שמו של היום המזוהה עם השמש (dies Solis בלטינית או Sunday באנגלית) התאים יותר להיות "יום האלקים" בתרבות הרומית יותר מיום השבת שזוהה עם האל סטורנוס, שסירס את אביו אוראנוס ואכל את בניו. בשנת 321 הפך קונסטנטינוס, הקיסר הנוצרי הראשון, את יום ראשון ליום המנוחה הרשמי. אין בצו כל התייחסות לשבת, לדיבר השלישי או לתחייתו של אותו האיש אלא דווקא ליומה של השמש:

    ביום הנכבד של השמש ינוחו כל תושבי הערים ויסגרו כל מקומות העבודה. בכפרים, לעומת זאת, יכולים חקלאים להמשיך בעבודתם כי לעיתים קרובות ימים אחרים אינם מתאימים לזריעה או נטיעה.

    Codex Justinianus lib. 3, tit. 12, 3
    בימינו, הכללים לציון יום ראשון בנצרות משתנים מעדה לעדה. בכל העדות הנוצריות מתקיימת ביום זה תפילה חגיגית בכנסייה ותמיד חל ביום ראשון טקס המיסה או טקס ליטורגי דומה, ומקובל להפחית מהעבודה הרגילה. בניגוד לשמירת השבת ביהדות, ברוב העדות הנוצריות אין איסור גורף על עבודה ביום ראשון, אולם יש קהילות פרוטסטנטיות בהולנד, בדרום אפריקה, בבריטניה ובארצות הברית המזהות את יום ראשון עם השבת המוזכרת בעשרת הדיברות, ולפיכך קיים בהן איסור מוחלט על עבודה במהלך יום ראשון.

    עם זאת, היו מספר קהילות וזרמים נוצריים שומרי שבת לאורך ההיסטוריה, חלקם קיימים גם כיום.