יונה סאלק
 | |
| לידה | 28 באוקטובר 1914 |
|---|---|
| פטירה | 23 ביוני 1995 (בגיל 80) |
| ענף מדעי | וירולוגיה |
| מקום מגורים | ניו יורק, קליפורניה |
| פרסים והוקרה | מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני, פרס לסקר, הפרס על שם ג'ווהרלל נהרו, מדליית החירות הנשיאותית |
| תרומות עיקריות | |
| ממציא החיסון נגד פוליו | |
יונה אדוארד סאלק (באנגלית: Jonas Edward Salk- ג'ונאס סוֹלק ; 28 באוקטובר 1914 - 23 ביוני 1995) היה רופא ווירולוג יהודי-אמריקאי, אשר פיתח את החיסון המוצלח הראשון כנגד שיתוק ילדים (פוליו).
תחילת חייו
יונה אדוארד סאלק נולד בניו יורק ב-28 באוקטובר 1914. הוריו, דניאל ודורה סאלק, היו מהגרים יהודים מפולין. היו לו שני אחים צעירים, הרמן ולי. כשהיה סאלק בן 13, החל ללמוד בתיכון טאונסנד האריס, בית ספר ציבורי לתלמידים מחוננים. לכשסיים את התיכון בגיל 15, למד סאלק בסיטי קולג' של ניו יורק, ובשנת 1934 קיבל את התואר שלו בכימיה. כילד לא התעניין סאלק ברפואה ואף חשב לפתח קריירה כעורך דין, אך בעידודה של אימו פנה ללמוד רפואה. בקולג' פגש את אשתו לעתיד, דונה לינדסי קאלפין, לה נישא ב-9 ביוני 1939. לזוג נולדו שלושה ילדים: פיטר, דארל וג'ונתן.
לאחר סיום הלימודים בקולג', סאלק נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת ניו יורק. במהלך שנות לימודיו שם הוא עבד כטכנאי מעבדה, ובחופשות הקיץ עבד כמדריך במחנה. במהלך שהותו באוניברסיטה, החליט סאלק שהוא אינו רוצה לעסוק ברפואה, אלא להתעמק במחקר. הוא החל ללמוד ביוכימיה ובקטרולוגיה. לדבריו, הוא רצה לעזור לאנושות בכלל, ולא רק למטופלים מזדמנים.
לאחר שסיים את לימודיו עבד סאלק בבית הספר לרפואה "מאונט סיני" שבעיר ניו יורק. לאחר שסיים את ההתמחות שלו שם, ניסה סאלק להשיג משרת מחקר קבועה, אך גילה שמקומות עבודה רבים נסגרו בפניו בשל זהותו היהודית. הוא גם לא התקבל לעבודה במאונט סיני, בשל המדיניות ששררה שם שלא להעסיק מתמחים מהמקום. כמוצא אחרון, פנה אל ידידו ד"ר תומאס פרנסיס, וזה הזמין את סאלק לעבוד איתו באוניברסיטת מישיגן, שם השניים פיתחו חיסון כנגד שפעת.
בשנת 1947, סאלק קיבל הצעת עבודה מאוניברסיטת פיטסבורג. סאלק עבר לשם והמשיך במחקרו על חיסונים כנגד שפעת.
מחקר הפוליו
בתחילת המאה העשרים, התפרצו בארצות הברית מגיפות פוליו, וילדים רבים נלקחו להסגר מחשש שהם מדבקים. קרובי משפחתם של אותם ילדים לא הורשו ללכת ללוויות שלהם במקרה ומתו בבית החולים. המחלה הלכה והתפשטה, ופגעה בעשרות אלפי בני אדם מדי שנה. בשנת 1938, הנשיא פרנקלין רוזוולט, שאובחן כנכה בשל פוליו ייסד את הקרן הלאומית לשיתוק ילדים, שמימנה פיתוח חיסון כנגד המחלה.[1] הפחד הציבורי מפוליו סייע לקרן להשיג תרומת נרחבות לצורך מחקרי חיסון, אך המחקרים הובילו למבוי סתום. הניסויים היו מסוכנים וחסרי תועלת מעשית מחלת הפוליו בלבלה חוקרים רבים במשך שנים רבות. לקח זמן רב לגלות כיצד הנגיף חודר לגוף והיכן הוא מתמקם.
בשנת 1948 פנה הארי וויבר, מנהל מחקר בקרן הלאומית לשיתוק ילדים, ליונה סאלק, וביקש ממנו להצטרף למאבק נגד פוליו ולהוביל מחקר שיאשר את מספר סוגי הפוליו הקיימים. באותו הזמן היו שלושה סוגים של פוליו ידועים למדע, והקרן רצתה לקבוע את המספר המדויק. אף על פי שהמחקר היה צפוי להיות משעמם וטרחני, הוצעה לסאלק מעבדה גדולה יותר מזאת שהייתה ברשותו, יחד עם הבטחה שכל המתקנים יישארו אצלו לאחר סיום המחקר. סאלק ענה להצעה בחיוב.
סאלק הצליח לפתח חיסון נגד מחלת שיתוק ילדים. זריקת החיסון שפיתח סאלק נוסתה לראשונה בקופים ולאחר מכן בחולים במכון ווטסון שכבר לקו בשיתוק כתוצאה מפוליו. לאחר מכן ניתן התרכיב למתנדבים בריאים, לרבות סאלק, אנשי צוות המעבדה, אשתו וילדיהם. המתנדבים פיתחו נוגדנים כנגד הפוליו ואיש מהם לא סבל מתגובה שלילית לחיסון. על מנת לזכות באמון הציבור, הכריז סאלק כי אשתו ושלושת בניו היו מבין המתנדבים הראשונים לניסוי, וכי הוא אישית יהיה אחראי על כל תוצאה של הניסוי. במהלך השנים 1952 עד 1955 בדק סאלק את החיסון על כמיליון ילדים. כל משתתפי הניסוי פיתחו נוגדנים כנגד פוליו, ואיש מהם לא פיתח תסמינים מסוכנים. החיסון הוכרז כבטוח לשימוש ב-12 באפריל 1955, יום השנה למותו של רוזוולט.
החדשות על החיסון הוכרזו בחגיגיות בערוצי הרדיו והטלוויזיה, וברחבי ארצות הברית פרצו חגיגות ספונטניות. כבר למחרת היום פוליטיקאים רבים שגרו לסאלק מדליות וכרטיסי ברכה והזמינו אותו לטקסי הוקרה. סאלק זכה במספר רב של כיבודים, תארים ומדליות, ואוניברסיטת ניו יורק יצרה על שמו מלגה לסטודנטים לרפואה. אולפני הסרטים נלחמו על זכויות ליצירת סרט קולנוע על חייו של סאלק. סאלק עצמו סלד מהפרסום הרב לו זכה, וניסה לשמור על פרטיותו.
סאלק החליט שלא לרשום פטנט על החיסון שלו אלא לשחרר אותו לנחלת הכלל. כאשר נשאל בבעלות מי הפטנט לחיסון, השיב: "אין פטנט. אפשר לרשום פטנט על השמש?" סאלק ערך קמפיין עבור הפיכת החיסון לחיסון חובה, בטענתו כי בריאות הציבור היא עניין של "מחויבות מוסרית". והחיסון הופץ במהירות ברחבי ארצות הברית ולאחר מכן ברחבי העולם כולו. במהלך העשורים הבאים, מוגרה מחלת הפוליו בשיטתיות ברחבי העולם, למעט מספר מדינות שהתנגדו לחיסון, כגון ניגריה והודו.
שנותיו המאוחרות
ב-1962 עזב סאלק את אוניברסיטת פיטסבורג ופתח את מכון סאלק למחקרים ביולוגיים בלה הויה, קליפורניה. הנושא העיקרי של המחקר במכון היה ביולוגיה מולקולרית וגנטיקה. הצוות הראשון הכיל חברים מכובדים רבים כמו יעקב ברנובסקי ופרנסיס קריק. סאלק ניהל את המכון עד לפרישתו.
ב-1968 התגרש מאשתו הראשונה, וב-1970 נשא לאישה את פרנסואז גילו (Françoise Gilot) שבעברה הייתה פילגשו של פיקאסו. הוא מת מאי ספיקת לב בגיל 80.
במהלך חייו זכה סאלק לפרסים רבים ביניהם: מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני (1956), פרס לסקר (1956), הפרס על שם ג'ווהרלל נהרו (1975) ומדליית החירות הנשיאותית (1977). אף נקרא על שמו רחוב באשדוד.
ב-28 באוקטובר 2014 הושק לרגל יום הולדתו ה-100 גוגל דודל.[2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- אבי בליזובסקי, מאה שנה להולדתו של יונה סאלק, הרופא שהביס את וירוס הפוליו, באתר "הידען", 28 באוקטובר 2014
- שרבוט גוגל ציינו את יום הולדתו ה-100 של סאלק, 28 באוקטובר 2014
תקווה לקרבנות הפוליו, בארכיון הסרטונים של Associated Press, אפריל 1955
הערות שוליים
- ^ פירוט תרומתו של רוזוולט למלחמה בפוליו (שיתוק ילדים) מופיע בסרט התיעודי "A Paralyzing Fear: The Story of Polio in America" מ-1998 A Paralyzing Fear: The Story of Polio in America, נבדק ב-2019-04-04.
- ^ הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-100 של סאלק, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
