יונה בר יהודה הספרדי
רבי יונה ב"ר יהודה הספרדי, היה שד"ר ירושלמי במחצית השנייה של המאה ה-10. הוא השד"ר הראשון, מאז תקופת התלמוד, ששמו וזהותו ידועים ואיגרת שליחותו נשתמרה בשלמותה[1]. למידע אודות שליחותו תרומה רבה לחקר מוסד השד"רות ומאפייניה עוד מתקופתו.
זיהויו
אברהם יערי סבור שהשליח היה מיהודי ספרד שעלו באותה תקופה והתיישבו בירושלים או רמלה. בנוסף, קיימת אגרת של רב שלמה בן יהודה גאון (שהיה ראש ישיבת גאון יעקב בירושלים בשנים 1025–1051) המאזכרת את אזהר הספרדי ב"ר יונה. שמחה אסף[2] מזהה אותו כבנו של רבי יונה ב"ר יהודה.
על שליחותו
לאור אריכות התיאורים שבאיגרת סובר יערי שהשליח נשלח למדינות רחוקות מאחר שהקהילות במדינות הסמוכות לארץ ישראל שמרו על קשר וידעו הנעשה בירושלים. ואף באיגרת עצמה נאמר "ומרוב כובד החוב והריבית הוצרכנו לכתוב אל המקומות הרחוקות".
מאחר שידוע שבאותה תקופה, קהילות יהודי ספרד היו בין התורמים באופן קבוע ליהודים שבירושלים כפי שמוזכר למשל אודות ר' שמואל הנגיד, ומאחר ולשליח היה כנראה היכרות עם הקהילות שבספרד, סבור יערי שאחת מהארצות אליהם הגיע רבי יונה בשליחותו הייתה לספרד הרחוקה. ומשום כך אין מן הנמנע שהגיע באותה מידה לארצות רחוקות אחרות ב-צרפת, אשכנז, צפון אפריקה ואף לממלכת הכוזרים אשר ידוע כבר אז על השפעה של היישוב היהודי בירושלים גם בארצות אלה. עם זאת אין בידינו מידע על הארצות אליהם הגיע שד"ר זה בשליחותו.
איגרת שליחותו
תוכנה של האיגרת
מנהיגי היישוב היהודי בארץ ישראל שלחו לקראת בואו של השליח, וכן צירפו עם השליח איגרת בשמם לקהילות ישראל בתפוצות אליהם הגיע. באיגרת מוזכר שמו "הרב יונה הזקן בן רבי יהודה הספרדי". כבר באיגרת זו הגם שהינה מהמחצית השנייה של המאה העשירית, ניתן למצוא יסודות רבים שמאפיינים את איגרות השליחות הרבות המוכרות משנות המאה ה-16 ואילך.
בראש האיגרת מופיעים פסוקים בהם דברי שבח לירושלים עיר הקודש בראשם הפסוק-
שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ.
האיגרת נפתחת בפנייה
"...לישראל בני הגולה, אל האחים אשר בארץ אוייבים אנוחים, בארץ שבים ביד שוביהם בהכרחים..."
וכך ממשיכה האיגרת להביע בלשון צרה וצער בכל אותיות ה-אלף-בית את מצב התפוצות בגולה. לאחר מכן מובעים דברי אמונה, ברכה וחיזוק מירושלים אליהם.
"...הא-לוהים אל יאבד תקוותם, ואל יכזב תוחלתם, יראה בענים... ויצוה ישועתם, ויביאם אל גבול קודשו, הר זה קנתה ימינו, יאמר לצפון תני, ולתימן אל תכלאי. הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ..."
לאחר מכן מופיע תיאור אודות העיר ירושלים בימיהם ואודות מצב הקהילה היהודית שבעיר. כמו כן מסופר כיצד נתחדש היישוב היהודי בירושלים לאחר שהערבים כבשוה. במסגרת זו מתואר שהוטל על היהודים לנקות את מקום המקדש ובעבור זה הם רשאים להתפלל על שעריו. כיצד קנו את הר הזיתים המשמש את היהודים להתכנסות לתפילה רבתי בהושענא רבא.
בהמשך האיגרת מוסבר הצורך בעזרה כספית בשל כובד המיסים המוטלים עליהם, ושממון רב נדרש לשם מתן שוחד לשלטונות, בכדי לשמור על האפשרות להתפלל בשערים ובהר הזיתים. בנוסף הם מתארים את הסבל הרב של הקהילה בשל המלחמות התכופות הפוגעות בקהילה.
באיגרת מדגישים מנהיגי ירושלים כי אינם דורשים התמיכה לטובת אנשי ירושלים אלא שזו חובת האומה לטובת האומה כאשר יהודי ירושלים הינם החלוצים השומרים בשמם עליה. ועוד שאם חלילה תיפסק נוכחותם בירושלים יכחד היישוב היהודי בארץ ישראל כולה. ובנוסף שהשלטונות ימנעו גם מעולי רגלים יהודיים לפקוד את מקום המקדש ואף היו כולאים את עולי הרגל על אי תשלום חובות היהודים באשר הינם יהודים. כך שהעזרה שאנשי הגולה מגישים היא למעשה עזרה לעצמם.
"ואשר תעשו עימנו עם עצמכם תעשו, לשום לכם חלק וזיכרון בירושלים"
בסוף האיגרת הם מבקשים לקבל את השליח בספר פנים יפות ולא לעכבו יתר על המידה אצלם, וכן ללוותו ממקום למקום.
מאידך הם מבטיחים שהשליח יוסיף על דברי האיגרת ושייקח את שמות הנדיבים בכדי שיתברכו בתפילות הנישאות בהר הזיתים מול מקום המקדש.
האיגרת מסתיימת בדברי ברכה.
אמנם שמות החתומים לא נשתמרו באיגרת אבל סבורים כי היא נשלחה חתומה על ידי גדולי חכמי ירושלים מאחר שהאיגרת נפתחת בהיגד: "שאו אחינו... שלום...מהנשיא ראש ישיבת ציונה... בשבעים ואחד ברורים[3]..." וכפי שהיה מקובל באיגרות מאוחרות יותר.
תאריכה של האיגרת
מועד השליחות במדויק איננו ברור למרות שמופיע באיגרת תאריך לפי מנין השטרות המקביל לשנת 1157. זאת מפני שבחלקו של התאריך באיגרת, זיהו החוקרים התערבות של זייפנות אותם הם מייחסים ל-אברהם פירקוביץ'. בנוסף התאריך איננו עולה בקנה אחד, עם הידוע על היישוב היהודי באותה תקופה וכן על השלטון בארץ.
יעקב מאן שיער שהיא נכתבה בשנת 1057. עם זאת לדעת בן-ציון דינור[4], האיגרת אף קדומה יותר ונכתבה בסביבות השנים 977 או 987 ולהשערה זו הצטרף גם שמחה אסף[5].
חשיבותה של האיגרת
כאמור מאחר שהאיגרת הגיעה לידינו בשלמותה והיא משמשת כאב טיפוס לאיגרות שנשלחו במשך דורות רבים לאחריה נודעה לאיגרת חשיבות רבה.
אברהם יערי הביא אותה בשלמותה בספרו "שלוחי ארץ ישראל"[6]. וכן באגרות ארץ ישראל בשם: "איגרת ראשי עדת ירושלים אל הגולה. (מהמאה העשירית)".
לקריאה נוספת
- איגרת ראשי עדת ירושלים אל הגולה בספר אגרות ארץ ישראל מאת אברהם יערי עמ' 47–53 באתר hebrewbooks.
- אברהם אליהו הרכבי, איגרת שליחות ר' יונה בר' יהודה הספרדי, בתוך "אוצר טוב" עמ' 77–81, 1877.
- אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 200–203, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשס"ב.
- יעקב גליס, רבי יונה הזקן ב"ר יהודה הספרדי - באנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ ישראל, כרך ב' עם נא'.
הערות שוליים
- ^ אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, ח"א עמ' 199, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשס"ב.
- ^ שמחה אסף, מקורות ומחקרים בתולדות ישראל, עמ' 103–113, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ו.
- ^ המספר 71 רומז למספר הדיינים של מוסד ההנהגה ובית הדין הגדול הסנהדרין שישבו לפני החורבן בירושלים.
- ^ בן-ציון דינור, ישראל בגולה, א', עמ' 61.
- ^ בכתב העת - "ציון" ב' (תרפ"ו) עמ 113.
- ^ אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, ח"א עמ' 200–203, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשס"ב.
