יוסוקה מצואוקה
 | |||
| לידה |
3 במרץ 1880 מחוז ימאגוצ'י | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | 27 ביוני 1946 (בגיל 66) | ||
| מדינה |
 יפן | ||
| |||
יוסוקה מצואוקה (ביפנית: 松岡 洋右; 3 במרץ 1880 - 27 ביוני 1946) היה דיפלומט יפני ושר החוץ של האימפריה היפנית בשלביה המוקדמים של מלחמת העולם השנייה. הוא נודע בין השאר בשל נאומו בחבר הלאומים ב-1933, בו הכריז על פרישתה של האימפריה היפנית מהארגון. בנוסף, הוא היה אחד מאדריכלי ההסכם התלת-צדדי והסכם הנייטרליות בין יפן לברית המועצות בשנים שלפני המלחמה.
ראשית חייו
מצואוקה נולד במחוז ימאגוצ'י, בנו הרביעי של איל ספנות קתולי[1]. בגיל 11 פשט העסק רגל, וב-1893 נשלחו מצואוקה ובן דודו לארצות הברית ללמוד אנגלית, תחת השגחתם של מיסיונרים מתודיסטים. הוא התגורר בפורטלנד, אורגון, תחילה בבניין המיסיון, ולאחר מכן בביתן של האלמן ויליאם דנבאר, שם התגוררו גם בנו, למברט, ואחותו, איזבל דנבאר בוורידג'. בוורידג' שימש אם חורגת למצואוקה, וסייעה לו להשתלב בחברה האמריקאית.
לאחר שהות בת שנה וחצי באוקלנד, קליפורניה, שב מצואוקה לפורטלנד, וב-1898 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת אורגון. מכיוון שהלימודים התקיימו בערבים, הדבר איפשר למצואוקה לעבוד במשרדי חברה לכריתת עצים, שם שימש מתורגמן לעובדים היפנים. הוא סיים את לימודיו ב-1900, במקום השני בכיתתו, ואף על פי שרצה להמשיך ללמוד בארצות הברית, בלחץ משפחתו הוא שב ליפן ב-1902.[2]
במשרד החוץ
עם שובו של מצואוקה ליפן, הוא ניסה להתקבל לאוניברסיטת טוקיו, אך בשל היעדר קשרים חברתיים מתאימים, ובשל אי קבלת לימודיו בארצות הברית, לא הצליח להתקבל. לפיכך, החליט מצואוקה לפתח קריירה בבירוקרטיה, ועבר את בחינות שירות משרד החוץ והתקבל למשרד החוץ. בתוך שנתיים התמנה מצואוקה לתפקיד סגן הקונסול בקונסוליה היפנית בשאנגחאי. לאחר מכן עבר למנצ'וריה, שם עבד עם המושל הכללי היפני. במסגרת עבודתו שם התחבר מצואוקה עם גוטו שינפיי, אז נשיא חברת הרכבות של דרום מנצ'וריה, ועם יאממטו ג'וטארו, אז נציג הזאיבצו מיצואי במנצ'וריה.
במשך 18 שנים התקדם מצואוקה בסולם הדרגות הדיפלומטיות, הוא התמנה למזכיר הכללי של שגרירות יפן בוושינגטון די. סי. ב-1914, והיה חבר המשלחת היפנית לועידת השלום בפריז ב-1919. הוא שימש מזכירו של ראש ממשלת יפן טראוצ'י מסטאקה שול שר החוץ שלו, גוטו שינפיי. מצואוקה היה גם תומך נלהב בהתערבות בסיביר כנגד הכוחות הבולשביקים במלחמת האזרחים ברוסיה.
חברת הרכבות של דרום מנצ'וריה וקריירה פוליטית
מצואוקה התמנה לקונסול יפן בשאנגחאי ב-1921, אך ויתר על המשרה על מנת לשוב למנצ'וריה בתור מנכ"ל חברת הרכבות של דרום מנצ'וריה ב-1922, וב-1927 קודם לתפקיד סגן נשיא החברה. בתחום אחריותו נמצאו מכרות הפחם בפושון, ובניית מפעל לעיבודו. מצואוקה התפטר מתפקידו ב-1930 ושב ליפן, שם התמודד בבחירות הכלליות שנערכו באותה שנה מטעם מפלגת ריקן סייוקאי, וקיבל מושב בבית התחתון של הדיאט של יפן.
תקרית מוקדן ב-1931, ייסוד מדינת מנצ'וקוו וגינוי פעולותיה של יפן בחבר הלאומים, עוררו את מצואוקה לשוב לתחום יחסי החוץ, והוא הוביל את המשלחת היפנית לחבר הלאומים בשנים 1932-1933. במסגרת תפקידו ניהל שיחות עם ברית המועצות[3] ועם הולנד על חוזה מסחר ואי התקפה[4]. הוא זכה לחשיפה בינלאומית בזכות נאומו, בו גינה את חבר הלאומים והכריז על פרישת יפן מהארגון, ולאחריו הוביל את המשלחת מחוץ לאולם האספה.
לאחר שובו ליפן, הכריז מצואוקה על פרישתו ממפלגת ריקן סייוקאי ועל כוונתו להקים מפלגה חדשה, על פי מודל המפלגה הפשיסטית באיטליה. עם זאת, המפלגה לא זכתה להצלחה לה קיווה מצואוקה, והוא שב לחברת הרכבות של דרום מנצ'וריה ב-1935, שם נותר עד 1939.
שר החוץ
ב-1940 הציע ראש ממשלת יפן פומימרו קונואה למצואוקה את תפקיד שר החוץ בממשלתו וביולי 1940 נכלל בממשלה החדשה שהוקמה[5]. מצואוקה היה תומך נלהב בברית עם גרמניה הנאצית ועם איטליה הפאשיסטית, אותה ראה כמשקל-נגד כנגד ארצות הברית, וככזה היה לו תפקיד מרכזי בכינון ההסכם התלת-צדדי, שנחתם ב-27 בספטמבר 1940. לאחר חתימת ההסכם הוא השתדל להרגיע את ארצות הברית[6] וברית המועצות שההסכם אינו פוגע ביחסים עמהם כל עוד לא ילחמו נגד גרמניה[7]. מצואוקה המשיך לשחרר הצהרות בנוגע ליחסים עם ארצות הברית לעיתים קרובות, תוך שהוא מלווה את דבריו באזהרות מהדרדרות למלחמה[8]. אזהרותיו נגד ארצות הברית הדורשות ממנו לשמור על נייטרליות פורשו כנובעות מלחץ של גרמניה שבקשה להפסיק את הסיוע של ארצות הברית לבריטניה[9]. עם זאת, הצהרותיו נגד ארצות הברית נועדו גם להאבק נגד האמברגו של ארצות הברית נגד אספקת נשק ודלק ליפן[10].
ב-31 בדצמבר 1940, בשיחה עם קבוצת אנשי עסקים יהודים, אמר מצואוקה שהוא "האדם האחראי לברית עם היטלר, אך מעולם לא הבטחתי ליישם את המדיניות האנטישמיות ביפן. זו לא דעתי האישית בלבד, זוהי דעתה של יפן, ואין לי נקיפות מצפון להכריז על כך לעולם."[11]
מצואוקה ביקר במוסקבה, ברלין ורומא בחודשי מרץ-אפריל 1941[12]. בשיחה שקיים עם שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ, נאסר על האחרון להזכיר באוזני מצואוקה דבר אודות מבצע ברברוסה הצפוי, ואף נאסר עליו למסור כל תוכנית גרמנית[13]. ריבנטרופ ניסה לשכנע את מצואוקה להפעיל לחץ על ממשלתו בטוקיו לתקוף את סינגפור בטענה שהצי המלכותי הבריטי חלש מדי להגיב בשל מערובתו במערכה באוקיינוס האטלנטי. מצואוקה ענה לריבנטרופ שתוכנית לכיבוש סינגפור נמצאת בשלבי תכנון. באופן רשמי הצהיר שהביקור נועד להכרות אישית[14] והגרמנים הצהירו כי אין כוונה להרחיב את המלחמה[15].
מצואוקה חתם על הסכם הנייטרליות הסובייטי-יפני במהלך ביקורו במוסקבה באפריל 1941[16]. לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני, פורש החוזה כטעות של מצואוקה שהעריך לא נכון את כוונות היטלר ועל כן הוביל לחוזה עם ברית המועצות[17]. לאחר התקיפה הציע היטלר שיפן תקח חלק במתקפה על רוסיה. מצואוקה היה לתומך של תקיפה יפנית בסיביר, וניסה לשכנע את המנהיגים בטוקיו ואת מנהיגי הצבא והצי להכין את כוחותיהם לצעד שכזה. בסופו של דבר, החליטו ראש הממשלה קונואה וראשי הצבא והצי להפנות את כוחותיהם דווקא לכיוון דרום, אל דרום-מזרח אסיה.
על אף התנגדות הממסד הצבאי לרעיונותיו, המשיך מצואוקה לדבוק בדוקטרינת הפלישה לסיביר, והחל להאמין שארצות הברית רוצה לפתות את יפן לפתוח במלחמה. עוינותו כלפי הנציגים האמריקאים החלה להדאיג את קונואה, ששאף להימנע ממלחמה עם ארצות הברית, ועל כן החליט, בעצה אחת עם ראשי הצבא והצי, להפטר ממצואוקה. לשם כך התפטרו קונואה וחברי ממשלתו, בהם מצואוקה, מתפקידם ביולי 1941. קונואה שב מיד לתפקידו בראשות הממשלה[18], ומינה את טייג'רו טויודה לתפקיד שר החוץ החדש.
עם פרוץ המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט הבין מצואוקה את טעותו, והודה ש"החתימה על ההסכם התלת-צדדי הייתה הטעות האיומה ביותר של חיי."[19] בסופו של דבר פרש מצואוקה מהחיים הפוליטיים, וחי בפרטיות ביפן לאורך שנות המלחמה. לאחר סיום המלחמה הוא נעצר על ידי רשויות הכיבוש האמריקאי ונכלא בכלא סוגמו, שם המתין למשפטו בעוון פשעי מלחמה. הוא נפטר בטרם הספיק לעמוד בפני בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק.
לקריאה נוספת
- Komatsu, Keiichiro. Origins of the Pacific War and the Importance of 'Magic'. Palgrave Macmillan, 1999. מסת"ב 9780312173852.
- Lu, David J. Agony of Choice: Matsuoka Yōsuke and the Rise and Fall of the Japanese Empire, 1880-1946. Lexington Books, 2002. מסת"ב 9780739104583.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מטסואוקה ציר יפאן ליד הואתיקן, דבר, 10 במרץ 1942
- ^ David John Lu, Agony of Choice: Matsuoka Yōsuke and the Rise and Fall of the Japanese, page 9
- ^ ידידות בין ססס"ר ויפן?, דבר, 25 בנובמבר 1932
- ^ הידוק קשרים בין יפן להולאנד, דבר, 7 במרץ 1933
- ^ הושלם הרכב הקבינט היאפאני, דבר, 23 ביולי 1940
מה תהיה מדיניותה של יאפאן?, דבר, 28 ביולי 1940 - ^ היום, דבר, 11 באוקטובר 1940
יפאן תצא למלחמה נגד ארצות הברית אם תצטרפנה למלחמה נגד גרמניה, דבר, 10 בדצמבר 1940 - ^ רוסיה תמשיך במדיניות של, דבר, 15 באוקטובר 1940
- ^ מאטסואוקה על יחסי אמריקה יפאן, הצופה, 5 בפברואר 1941
- ^ גרמניה חותרת להפסיק את עזרת אמריקה או לסבך את יפאן במלחמה, דבר, 23 בדצמבר 1940
- ^ יאפאן בתפקיד שברית המשולש הטיל עליה, הצופה, 22 בינואר 1941
- ^ דניאל ארי קפנר וסטיבן לוין, THE JEWS OF JAPAN, אתר Jerusalem Center for Public Affairs.
- ^ מטסואוקה יוצא לברלין ולרומי, הצופה, 9 במרץ 1941
מאטסואוקה במוסקבה, בדרכו לברלין, הצופה, 24 במרץ 1941
מטסואוקה ברומא, דבר, 1 באפריל 1941 - ^ המאבק על אירופה, חרות, 8 בספטמבר 1952
- ^ מטסואוקה על מסעיו, דבר, 25 במרץ 1941
- ^ אושר העיקרון של מניעת התפשטות המלחמה, דבר, 28 במרץ 1941
- ^ חוזה נייטראליות ססס"ר יפאן, דבר, 14 באפריל 1941
- ^ היום, דבר, 27 ביוני 1941
- ^ תמרוני היאפאנים, הצופה, 22 ביולי 1941
- ^ Komatsu, עמ' 161.
