יוסל בירשטיין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. יוסל בירשטיין (24 בספטמבר 192028 בדצמבר 2003) היה סופר ומשורר ישראלי יליד פולין, כתב ביידיש ובעברית.

קורות חיים

יוסל בירשטיין נולד ב-1920 בעיירה הפולנית ביאלא פודולסק (שאותה הוא מרבה להזכיר בספריו). למד ב"חדר" והיה חניך של "השומר הצעיר". בשנת 1937, כשהיה בגיל 17, היגר לבדו לאוסטרליה. במלחמת העולם השנייה שירת במשך ארבע שנים בצבא האוסטרלי, יחד עם חברו הצייר יוסל ברגנר, שאותו פגש במשרדי ההגירה של "היאס" בוורשה, ואתו עשה את הדרך לאוסטרליה. משפחתו נספתה בשואה.

לאחר המלחמה עסק בעריכת ירחון לנוער יהודי, שהופיע בעברית, אנגלית ויידיש. התחתן בשנת 1941 עם מרגרט וייסברג, שבישראל נקראה בשם מרגנית. לזוג נולדו שתי בנות: חנה, שנקראה בישראל חנה ענבר (נולדה ב-1948 באוסטרליה), ונורית, שנקראה בישראל נורית שני (נולדה ב-1956 בישראל).

ב-1950 עלו בירשטיין ואשתו לישראל והתיישבו בקיבוץ גבת, שם היה בירשטיין רועה צאן במשך 11 שנה. בריאיון לציפי גון-גרוס סיפר כיצד התגלגל לעיסוק זה:

באתי לגבת, ובגבת חי אז איש בשם חיים גבתי, לימים שר החקלאות. כבר אז, כרכז המשק, היה לו מבט אגריקולטורי מאוד. אמר לי, 'יוסל, באת מאוסטרליה, ארץ הכבשים? הנה עדר, וכאן אתה תהיה רועה צאן'. האמת, 14 שנה במלבורן ולא ראיתי אפילו זנב של כבשה, וכך הייתי לרועה צאן.

לאחר מכן עבר להתגורר בקריית טבעון ואחר כך בנוף הגליל (נצרת עילית דאז). עבד כפקיד בבנק הפועלים, והגיע לתפקיד של מנהל מחלקת השקעות (על רקע עבודתו זו נולד ספרו "המוטבים"). ב-1982 עבר להתגורר בירושלים. החל לספר סיפורים קצרים בגלי צה"ל, ולהופיע כמספר סיפורים ביידיש ובעברית ברחבי הארץ מטעם אמנות לעם, יחד עם בתו הציירת נורית שני. יוסל בירשטיין נודע באהבת האדם וחוש ההומור המעודן שלו ורבים מסיפוריו מעוררים חיוך.

ב-1949 פרסם קובץ שירה ראשון ביידיש, "אונטער פֿרעמדע הימלען", שיצא לאור במלבורן, ולווה ברישומים של יוסל ברגנר. לאחר שפרסם עוד כמה קובצי שירה, התמקד בירשטיין בפרוזה. סיפוריו מתאפיינים בהסתכלות אירונית על מצבו של האדם.

ספרו הראשון, "במדרכות צרות", פורסם ביידיש ב-1958, ובעברית ב-1959. היה זה הספר הראשון שיצא ביידיש על חיי הקיבוץ. בירשטיין כתב את רוב ספריו ביידיש, ובתרגומם לעברית הסתייע בנסים אלוני ובמנחם פרי. בנוסף עסק בתרגום מיידיש לעברית ומעברית ליידיש, וכן עבד בספרייה הלאומית באוניברסיטה העברית בירושלים, שם ניהל, בין השאר, את עיזבונו של משורר היידיש מלך ראוויטש. בירשטיין עשה שימוש בכתביו של ראוויטש בספר "פנים בענן". מרבית ספריו יצאו לאור במסגרת "הספריה החדשה".

הרומן האחרון שלו, "אל תקרא לי איוב", יצא בשנת 1995. הספר מגולל את סיפוריהם של אנשים הנודדים בין פולין, אוסטרליה וישראל - התחנות בחייו של בירשטיין.

יוסל בירשטיין נפטר בירושלים ב-28 בדצמבר 2003, בגיל 83, ונטמן בבית הקברות נס הרים שבהרי ירושלים.

לאחר מותו יצא לאור ספרו "סיפורים מאזור השלווה", על-פי כתב יד שנמצא בעיזבונו. בחלק מהסיפורים בקובץ זה ניכרת התמודדות עם המוות הקרב.

פרופ' מנחם פרי, המו"ל והעורך של ספריו, אמר על יוסל בירשטיין:

הוא בעיני אחד משלושת-ארבעת-חמשת הסופרים היהודים הגדולים במאה העשרים, ואני מדבר על סדר גודל של קפקא ועגנון. יש לו יתרונות עליהם כמו שלהם יש יתרונות עליו.

בשנת 2011 התסריטאית דיתה גרי כתבה את התסריט סיפורים רוקדים על פי ספריו "כתם של שקט" ו"סיפורים רוקדים ברחובות ירושלים"[1], שיצאו לאור בהוצאת הספרייה.

יוסל בירשטיין זכה להערכה בישראל ובארצות אחרות, במיוחד בסין. ספריו זכו בפרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש, ובפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית[2].

ספריו

ספריו ביידיש:

  • אונטער פֿרעמדע הימלען (1949)
  • אויף שמאָלע טראָטואַרן (1958)[3]
  • אַ מאַנטל פֿון אַ פּרינץ (1969)
  • דער זאַמלער (1985)
  • דײַנע געסלעך – ירושלים: קלײנע מעשׂיות (1989)
  • אַ פּנים אין די וואָלקנס (2000)

פרסים

לקריאה נוספת

  • מלך ראוויטש לאור מכתבים שבארכיונו, מסה שכתב יוסל בירשטיין, תורגם מיידיש, נדפס בגשרים, בריקן, א', תשמ"ג 1983.
  • שחר פינסקר, בית ישן ארץ חדשה, "דווקא" 3, ספטמבר 2007.
  • דורונה בן דור, "סימנים וקולות: האירוע ההיגוי של יוסל בורשטיין: מחקר השוואתי", הוצאת מזרח התיכון אפריקה - אוניברסיטת תל אביב, 1993.
  • קובי נסים, "המגיד מירושלים", על: יוסל בירשטיין, דבר, דבר השבוע, 24 בינואר 1992.

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ יוֹסִי רן, סיפורים רוקדים ברחובות ירושלים עם יוסל בירשטיין, באתר תרבות הפנאי, ‏2013-12-19
  2. ^ ארכיון יוסל בירשטיין, באתר הספרייה הלאומית.
  3. ^ משה גרוסמן, הזהרו מפני סופרים, דבר, 6 בפברואר 1959.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0