לדלג לתוכן

יוסף בן חמו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
יוסף בן-חמו
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1954 (גיל: 71 בערך)
מרוקו
תאריך עלייה 1957
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים (1975–1979)
תפקידים בולטים שופט בית המשפט המחוזי בנצרת (2005–2024)
שופט בית משפט השלום בנצרת (1998–2005)
יו"ר ועדת הביקורת השיפוטית במחוז הצפון (2010–2015)

יוסף בן-חמו (נולד ב־1954 במרוקו) הוא שופט (בדימוס), ששימש כשופט בית המשפט המחוזי בנצרת בשנים 20052024. בנובמבר 2025 מונה על ידי שר המשפטים יריב לוין לפקח על חקירת פרשת הפצרי"ת.

ביוגרפיה

בן-חמו נולד ב־1954 במרוקו[1]. בשנת 1957, כשהיה בן שלוש, עלה לישראל יחד עם משפחתו במסגרת העלייה ממרוקו.

גדל בצפת, שם סיים בשנת 1971 את לימודיו התיכוניים בישיבה התיכונית "צפת"[1].

בשנים 19721975 שירת בצה"ל[2]. עוד בתקופת השירות הצבאי החל לעבוד במשטרת ישראל, והמשיך בה בשנים 19741982 כשוטר, חוקר ותובע משטרתי[3].

במקביל לעבודתו במשטרה, בשנים 19751979 למד משפטים בהאוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר ראשון במשפטים (LL.B)[1]. בשנת 1980 התקבל כעורך דין[1].

קריירה משפטית

בשנים 19821998 עבד בן-חמו כעורך דין עצמאי בפרקטיקה פרטית[3].

בשנת 1998 מונה לכהונת שופט בבית משפט השלום בנצרת, תפקיד בו כיהן עד שנת 2005[1]. ביולי 2005 מונה לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי בנצרת[1].

במהלך כהונתו השיפוטית, בשנים 20102015, שימש גם כיו"ר ועדת הביקורת השיפוטית במחוז הצפון[1].

בן-חמו פרש מכהונתו כשופט בשנת 2020, לאחר כ-22 שנות שפיטה.

פרשיות ואירועים בולטים

במאי 2024 הגישה הסנגוריה הציבורית עתירה לבג"ץ נגד בית המשפט המחוזי בנצרת, בדרישה לבטל החלטה של השופט בן-חמו שהורה על ביטול מינוי סניגור שמונה לייצג נאשם. העתירה העלתה סוגיות של עצמאות שיפוטית ויחסי בתי המשפט עם הסנגוריה הציבורית[4].

ב18 בנובמבר 2025 הודיע שר המשפטים יריב לוין על כוונתו למנות את בן-חמו, אז בן 71, לפקח על חקירת פרשת הפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר-ירושלמי[5]. המינוי התבצע בעקבות דד-ליין שקבע בית המשפט העליון בנושא.

לוין הסביר את הבחירה בכך שאין אפשרות למנות עובד מדינה מכהן לתפקיד זה, ולכן בחר בשופט בדימוס[6]. לוין פנה למ"מ נציב שירות המדינה פרופסור דניאל הרשקוביץ לצורך היוועצות לגבי הטלת התפקידים אותם מנועה היועצת המשפטית לממשלה באשר לפרשת שדה תימן[3].

המינוי עורר תגובות מעורבות, כאשר חלק מהגורמים המקצועיים הביעו הסתייגות מהמינוי[5].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים