יוסף דוד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסף דוד בתצלום מתוך האלבום המשפחתי
יוסף דוד (במרכז) עם חבריו מכפר בתיה, במפגש עם ד"ר יעקב פייטלוביץ' בשנת 1955

יוסף דוד (19312014) היה איש ציבור יהודי-אתיופי, מורה ומחנך, סופר ופעיל עלייה וקליטה. נמנה עם 12 הצעירים היהודים הראשונים שהגיעו מאתיופיה ללימודים בישראל באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20.

קורות חייו

דוד נולד בכפר גאנה במחוז גונדר באתיופיה, נצר לשושלת קסים. אביו - דוויט (דוד) יעקב, וסבו - יעקב זרו, היו שניהם מחשובי הקסים באזור גונדר. בילדותו למד תורה בבית הכנסת בכפרו, ובגיל 17 המשיך את לימודיו בבית הספר העברי, שהוקם על ידי הסוכנות היהודית באסמרה, בניהולו של יונה בוגלה. ב-1955 נבחר לקבוצה של 12 צעירים יהודים, אשר נשלחו לפנימיית כפר בתיה ברעננה, ביוזמתו של ד"ר יעקב פייטלוביץ', במטרה ללמוד עברית ויהדות, לשוב בסיום הלימודים לאתיופיה ולשמש שם מורים לקהילת ביתא ישראל[1]. במהלך שהותו בישראל פגש רבים מראשי המדינה, בהם הנשיא יצחק בן-צבי וראש הממשלה דוד בן-גוריון. בשנת 1958, בתום לימודיו בישראל, נשלח על ידי הסוכנות היהודית חזרה לאתיופיה, למרות רצונו להישאר בישראל[2]. עם שובם הוזמנו חברי הקבוצה לפגישה עם קיסר אתיופיה היילה סלאסי, וביקשו ממנו שיאפשר הקמת בתי ספר עבריים בכפרי היהודים[3]. דוד התמנה למורה בבית הספר העברי, שעבר בינתיים מאסמרה לאמבובר. יחד עם חבריו, ששבו עמו מישראל, פעל לפתיחת בתי ספר עבריים נוספים בכפרי היהודים[4].

דוד עלה לישראל בשנת 1977. הוא נחשב לאחד העולים החדשים הראשונים מאתיופיה, שעלו לישראל לפי חוק השבות, ולא באשרת כניסה של תייר[5]. רעייתו וילדיהם הצטרפו אליו כעבור מספר חודשים. תחילה התגוררו במרכז הקליטה בטבריה ולאחר מכן עברו ללוד. ב-1981 גויס על ידי הסוכנות היהודית, כדי לסייע בקליטת העולים החדשים מאתיופיה, שהגיעו באותה עת לארץ. בשנת 1988 הוזמן על ידי ג'וינט ישראל לקחת חלק בהקמת מרכז ביתאצ'ין (באמהרית: ביתנו) בירושלים – מרכז ייעוץ והדרכה לאנשי מקצוע בתחומי הרווחה, הבריאות והחינוך, אשר טיפלו בעולים. בתקופה זו השתתף בכתיבת ספרי הדרכה ומאמרים בנושא תרבות ומורשת יהדות אתיופיה. בנוסף הפיק קלטות לימודיות על חגי ישראל לדוברי אמהרית. בשנת 1989 הוסמך כטוען רבני על ידי מכון מאיר ושימש יועץ משפחתי מטעם הג'וינט. בשנת 1990 נשלח על ידי הסוכנות היהודית לאתיופיה, על מנת להכשיר את המורים בבתי הספר היהודיים בהוראת עברית ויהדות ובהיכרות עם ישראל. לאחר שובו ארצה, מתוך תפיסתו שיש לשלב בין המסורת העתיקה של יהודי אתיופיה לבין החיים החדשים בישראל, היה שותף להקמת פורום ארצי של זקני העדה (שמגלוץ')[6], לפתרון סכסוכים בין בני זוג, כפי שהיה נהוג באתיופיה. פעל לקבלת הכרה של בתי הדין הרבניים במוסד זה ולשיתוף פעולה עם בית הדין המיוחד של יהודי אתיופיה. לאחר פרישתו בשנת 2001 המשיך להרצות ולכתוב מאמרים בנושא תרבות ומורשת יהודי אתיופיה. יחד עם ישעיהו צאנה פעל להקמת בית הכנסת הראשון לקהילה האתיופית בלוד[7], שבנייתו הושלמה ב-2003. יוסף דוד הלך לעולמו בשנת 2014 והובא למנוחות בבית העלמין בלוד. הוא הותיר אחריו את רעייתו חנה ושמונת ילדיהם.

ב-2019 נחנכה "כיכר הרימון" על שמו בלוד[8].

תוצאות פעילותו

הגעת קבוצת הצעירים לכפר בתיה, בהם יוסף דוד, נחשבת לאבן דרך בהכרת מוסדות המדינה ביהודי אתיופיה ובעלייה העתידית של הקהילה לישראל[9]. פעילותו החינוכית באתיופיה התמקדה בחיזוק הידיעות של בני הדור הצעיר בשפה העברית, ביהדות, בהיכרותם עם ישראל ובטיפוח ערכי הציונות[10]. עם תחילת העלייה המאורגנת מאתיופיה בראשית שנות ה-80, נדרשו העולים שהגיעו לישראל להתמודד עם פערים תרבותיים משמעותיים[11]. במסגרת תפקידיו בסוכנות היהודית, בג'וינט ישראל ובמרכז ביתאצ'ין עסק בקליטתם ובהשתלבותם של העולים, תוך גישור על פערי תרבות ושפה בין העולים לרשויות המדינה. ספריו בנושא מורשת יהדות אתיופיה, הלכות הדת, מנהגי העדה וסיפורי עם משמרים מסורת עתיקה, אשר הועברה בעל פה מדור לדור, בטרם הועלתה על הכתב[12].

ספריו

  • תנ"ך בשפת הגעז ובאמהרית, 1989
  • מהכפר האתיופי לארץ הקודש, 2006
  • נקודות ציון במורשת יהדות אתיופיה, 2006

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0