יוסף יאשונסקי
| לידה |
1881 הורדנה בלארוס |
|---|---|
| פטירה | 1943 (בגיל 62 בערך) |
| כינויים נוספים | אינז' |
יוסף ולדימירוביץ' (אינז') יאשונסקי (ברוסית: Иосиф Владимирович (Инез) Яшонский); 1943-1881) נולד בעיר הורדנה (אז בשלטון רוסיה)[1]. היה סגנו של ראש היודנראט בגטו ורשה, אדם צ'רניאקוב. היה יהודי משכיל, מבין היחידים שתרגם את תורת היחסות של אלברט איינשטיין. בין היתר, ניהל את אורט, ארגון שהוקם ברוסיה בסוף המאה התשע-עשרה כדי להעניק הכשרה מקצועית ליהודים[2].
ביוגרפיה
יאשונסקי נולד למשפחה ממעמד בינוני-גבוה בעיר הורדנה בבלארוס, על גדות נהר ניימן, קרוב לפולין וליטא. אביו העניק לו את החינוך הטוב ביותר שכלל את מיטב המורים. בין מוריו היה הסופר העברי המפורסם יוסף אליהו (הטריאווש), שהחדיר בו את האהבה של השפה העברית וכל מה שקשור ביהדות בחיי היהודים במובן הרחב ביותר. יאשונסקי היה תלמיד מבריק והצטיין בלימודיו בגימנסיה. דיבר רוסית, עברית, יידיש וגרמנית. למד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת סנט פטרסבורג ברוסיה ובאוניברסיטה הטכנית החדשה בשרלוטנבורג. יאשונסקי הרחיב את ידיעותיו ולמד בנוסף ללימודי הפיזיקה פילוסופיה ומשפטים. אמנם יאשונסקי מעולם לא למד בישיבה אבל נחשב ל"עילוי", בעל ידע נרחב בכל הקשור ללימודי היהדות ולימודים כלליים. בהיותו סטודנט, החל יאשונסקי לכתוב מאמרים בכתבי עת רוסיים. היה בין מי שיזמו את הקמתו של העיתון היומי הראשון ביידיש בסנט פטרסבורג ובין הכותבים הראשונים בעיתון זה. תחת שם העט: "בן חיים" כתב יאשונסקי מאמרים בשלל נושאים חברתיים ופוליטיים. היה עורך בכיר בכתב העת היוקרתי Di bikher velt, ובעצמו כתב סקירות ספרותיות רבות, ערך 18 כרכים בסדרה שעסקה בידיעת הטבע וכתב טורים שבועיים בשם: "מדברים על מדעי הטבע והטכנולוגיה" ב- Folks Tsaytung, שהיו מפורסמים לא רק בשל דיוקם המדעי אלא גם בשל בהירותם. יאשונסקי גם תרגם ספרים מדעיים. המחקר של יאשונסקי על העיתונות בשפה היידיש מהווה תרומה ראויה לציון להיסטוריה של העיתונות ביידיש. במשך כמה שנים היה הדירקטור של הגימנסיה הראלית היהודית בוילנה, מונה לתפקיד זה מאחר שלא היה אדם מתאים ממנו למוסד האקדמי המפורסם. במהלך אותה תקופה יאשונסקי כתב מאמרים עבור העיתון הרוסי הליברלי "פראבו" שנערך על ידי ולדימיר נבוקוב ויוסיף גסן. המאמרים המבריקים של יוסף יאשונסקי על ה"ג'וריספרודנס" אושרו אפילו על ידי העיתון של משרד הצדק הרוסי. משנת 1912 ועד שנת 1914. ולפיכך יאשונסקי הפכך להיות המזכיר של האנציקלופדיה הרוסית "ברוקהאוס-אפרון" והתמחה גם להיות העורך של האנציקלופדיה "מפרסמים מקוצרים" כאשר "דר פריינד" עבר מסנט פטרסבורג לוורשה בשנת 1909, יאשונסקי נהיה מנהל של ה"בראו" בסנט פטרסבורג. בנוסף לכך, יאשונסקי הצליח לתרגם או לכתוב מגוון ספרים על מתמטיקה, פילוסופיה והיסטוריה. ותרגם לרוסית את ה"היסטוריה כללית של פילוסופיה" ואת "המהות של המתמטיקה". ולכן יוסף יאשונסקי ערך כרך ברוסית "דו"ח על הבחירות הלאומיות לאספה המייסדת"[1]. לאחר עבודתו בעיתונות יוסף יאשונסקי למד להיות מהנדס, ונהייה בעל ניסיון בעבודתו כמהנדס והתמחה בעבודה ציבורית[3]. העיתונאית רחל אוירבך מספרת שמנהיגים בעלי התודעה הציבורית שהתקבצו סביב אליינהילף היודנראט היו זקוקים לאישי קשר אמינים בניהם יוסף יאשונסקי שהייה חבר נוסף ביודנראט, שבעזרתו של יאשונסקי החל היודנראט להוציא את ההודעות שלו ביידיש, בנוסף לפולנית[4].
פעילותו הפוליטית והחינוכית
יאשונסקי לקח חלק פעיל בכל ההיבטים הציבוריים בחיי הקהילה היהודית בפולין בין שתי מלחמות העולם. היה ידוע כמי שיודע להציע פתרונות מקצועיים ומעשיים ומעולם לא נטש תחומים אחרים בחיי היהודים. בצעירותו היה פעיל ציוני ואפילו נשלח כנציג לקונגרס הציוני ב-1905. יאשונסקי חיפש דרך להחדיר ביהודים הצעירים את רוח החלוצים שהתכוננו לעבוד את אדמת פלשתינה (א"י)[1].
יאשונסקי היה חבר פעיל במפלגת הבונד בפולין. למרות זאת, יזם לקדם את האינטרסים של היהודים מבלי להגביל את עצמו לעקרונות המפלגה. הוא שאב מהמפלגה כל מה שהיה פרקטי וחיובי והחדיר ביהודים הצעירים אידיאליזם בתקווה לעזור להם לרכוש מיומנויות לצורך חיים פרודוקטיביים. יאשונסקי כתב טור שבועי בשם "talks on natural science and technology" בעיתון היומי "naye folks tsaytung".
בדצמבר 1939 יאשונסקי ניהיה ראש אורט בפולין ערך בשעתו את כתב העת "דאס קאאפעראטיווע לעבן" (חיי הקואופרציה) והיה פעיל בייווא וחבר נשיאותו. במסגרת פעילותו באורט, פעל יאשונסקי רבות על מנת למשוך מספר רב של יהודים צעירים לבתי הספר המקצועיים והמגוונים ולקורסים שהוא עצמו יזם ולימד. הוא דאג לחבר בין חניכים לאמנים בעלי מלאכה ואימץ את רעיונותיהם של המשכילים היהודיים, ביניהם, יצחק בן לווינזון, מנשה מאלייה ואחרים, שטענו כי המסורת היהודית בעלת הנטיות הלא-יצרניות היא שהביאה להידרדרות המצב החברתי-כלכלי של היהודים, וכך הפך את רעיונות המשכילים היהודיים למודרניים. זו למעשה הייתה האג'נדה של אורט, שיאשונסקי הקדיש לה את שני העשורים של חייו שבין שתי המלחמות. יאשונסקי פעל עם ד"ר משה סילברפארב, לאון בראמסון, ד"ר אהרון סינגאלווסקי ואחרים שהיו כולם מסורים לבניית יסודות חברתיים-כלכליים יעילים ויצרניים בקרב חיי היהודים.זה היה הרעיון של יאשונסקי לחבר את כל הסוכנויות להכשרה מקצועית, כמו ה JCA והWUZET [דרושה הבהרה], או לפחות לתאם את הפעולות שלהם, כך שלא יהיו כפולות בשום מקום. והצליח בכך. בפברואר 1922, היה כנס של נציגים מכל בתי הספר היהודיים המקצועיים בביאלסטוק. "קאהן-ווירגילי", יאשונסקי ארגן את הכנס, בחר את הדוברים ופיתח בשבילם את החזון שלהם. בזמן הזה, היכולת של יאשונסקי להבין הייתה כל כך טובה, שכאשר הגיע מצב שהיה לו מידע מוגבל, רק אדם היה צריך להזכיר עובדה או נושא יאשונסקי היה מבין את הנושא כאילו עסק בו שנים. בתחילת עבודתו באורט, יאשונסקי עשה מחקר מעמיק על בעיות רלוונטיות. ופיתח תוכניות לימודים לעסקים והנחיות שונות לארגון בתי הספר המקצועיים. יותר ממאה נציגים מאזורים שונים של פולין באו לכנס. הנוכחים חונכו על ידי תרבויות שונות-- רוסית, פולנית, גרמנית. היו גם נציגים של הJCA, שהיו בעיקר ביורוקרטיים מטבעם, והיו גם מורים מודרניים ומדריכים מקצועיים עם נטיות פוליטיות ראדיקליות. ואילו יאשונסקי הצליח לחבר את הכנס ביחד עם מנהלים ענייניים שנתמכו בכללי יאשונסקי וניהל את מרבית האסיפות הכלליות ועם זאת יאשונסקי ארגן ישיבות נפרדות לוועדות. בזכותו, הכנס היה פרודוקטיבי וסיים את השלב הראשון בהקמת הכשרה מקצועית יהודית בפולין על בסיס יציב. הוועידה המשותפת השנייה והאחרונה של אורט ו- JCA נערכה בשנות השלושים. יאשונסקי התגאה בכמה עשרות בתי ספר מקצועיים ותוכניות, שהציעו הדרכה מאורגנת בכישורים לכמה אלפי צעירים ומבוגרים. יאשונסקי היה גם התפקיד הראשי באספה השנייה, בהיותו נשיא האספה הכללית והקצה את המצגות שיועברו במפגשים השונים. והתבקש לדבר על "בעיות חינוכיות בבתי ספר מקצועיים יהודיים" ועל "תפקיד ההיסטוריה והספרות היהודית בבתי ספר לסחר יהודי". כל ההרצאות שניתנו בחסות אורט הועברו ביידיש. עם זאת, מנהלי בתי הספר של ה- JCA נשאו את שיחותיהם בפולנית. אף על פי כן, העובדה שה- JCA המתבולל הצטרף עם אורט היידיש היה הישג. בשנים שבין שתי המוסכמות התקיימו התייעצויות קטנות יותר בין ועדות אורט ו- JCA, שהובלו על ידי סינגלובסקי ברמסון. היו"ר הבינלאומי של אורט. הליכי הוועידה השנייה היו אמורים להתפרסם, אך על ידי המגפה המתקדמת של היטלר נמנעה הפרסום. היה צריך להעביר את מטה ברלין של אורט לפריז. יאשונסקי ארגן מחדש את בית הספר כדי למזער את תפקידה של הפוליטיקה ולעודד הוראה שציידה את התלמידים בסוג הידע שבית הספר העל-יסודי האירופי צריך לספק. יאשונסקי עצמו לימד קורסים במתמטיקה, פיזיקה ומדעים, ולכן ידע מה קורה בשיעורים אחרים. יאשונסקי פיקח על המורים ועל תוכניות הלימוד שלהם. אף על פי שלא היה מומחה לפדגוגיה, והבין באופן אינטואיטיבי את כל תחומי החינוך, בזכות השחיקה רבת פנים. יאשונסקי הקיים כנסים רבים עם ההורים, והצביע על הדרך לשיתוף פעולה בין בית ספר לבית. והספיק להכיר את ההתנהגות של כל תלמיד בכיתות הגבוהות. ועד ההורים, מועצת הפקולטה ועדת החינוך המרכזית שמחו שיש אדם כה מעוגל וחכם, כמנהל הגימנסיה. לאחר שיאשונסקי ניהל את בית הספר רק כמה שנים.
לאחר מכן יאשונסקי ספג בעיית עיניים חמורה מאוד להתמודד עם איום העיוורון. כדי להימנע מכך נאלץ לעבור ניתוח, לאחר שנאלץ לשכב כמעט ללא תנועה על גבו במשך שישה חודשים. יאשונסקי נאלץ להצהיר בייאוש שהוא כמעט מעדיף להיות מת מאשר לסבול את הסבל של לשכב חסר תנועה במיטה. נאסר עליו לקרוא. בת זוגו הנאמנה כמעט ולא עזבה את מיטתו ושימשה כעיניו[1].
בתקופת המלחמה
תפקידו ב יס"ס
יאשונסקי היה חבר הנשיאות של היס"ס (JSS), ארגון יהודי לעזרה הדדית, לסיוע כספי ולאספקת תרופות, ביגוד ומזון ליהודים בתקופת השלטון הנאצי בגנרלגוברנמן[5]. בסתיו 1940 אושר סופית סטטוס המסגרות הלאומיות השונות, הרכבה של הנשיאות, הוקם ארגון גג (Haupt Rat fur soziale schutz naczelna Rada Opiekunka, ועדת סעד עליונה) שמושבו המרכזי היה בקרקוב. עוד קודם לכן נערכו ישיבות בפורום המשותף, וביוני 1940 התקיימו כנסים כאלה בהשתתפות נציגי מוסדות סעד אמריקניים. בהזדמנות זאת נערך ויכוח על חלקם של היהודים במשלוחים המתקבלים מחוץ לארץ. היהודים טענו שהם צריכים לקבל יותר משיעורם באוכלוסייה הכללית, מחמת המצב החמור שבו שרויה האוכלוסייה היהודית, וכן משום העובדה שהיהודים אינם זוכים בעזרה סוציאלית המובטחת על ידי המדינה (מנות מזון, פניות לקשישים וכו'), והתפקידים המוטלים על העזרה הסוציאלית העצמית מקיפים יותר מאשר הסיוע לנזקקים המיוחדים בלבד. בסיכום הדיונים וההתמחויות נקבעו ליהודים 17 אחוז מהמשלוחים המתקבלים מחוץ לארץ וסכומי הכסף הניתנים מטעם הממשל האזרחי כדמי ניכוי ממסים. בראש המוסד היהודי עמדה נשיאות של שבעה אנשים, ובהם ארבעה נציגי ורשה. ד"ר מ. וייכרט נתמנה התמנה ליושב ראש, וסגנו היה יאשונסקי. וייכרט עבר לקרקוב והמשיך לעסוק בעזרה סוציאלית גם לאחר החיסול של המוני היהודים וגם לאחר שארגון הגג של העזרה הסוציאלית העצמית היהודית חדל להתקיים למעשה. המשך פעילותו בשלב מאוחר זה עורר התנגדות והאשמות חריפות מצעד הוועד היהודי הלאומי במחתרת. פולמוס בשאלות אלה נמשך גם אחרי המלחמה. וייכרט השתדל בספריו ופרסומיו השונים לטהר את שמו. בזיכרונותיו הוא הרבה לשבח את פוילו, וכן ביקש לשים חיץ בין פעולות המוסד שעמד בראשו ובין היודנראט[6].
חברותו ביודנראט בגטו ורשה
בימי הכיבוש יאשונסקי היה חבר היודנראט. יאשונסקי מהג להרצות ליהודי הגטו. הרצאותיו עסקו בסקירת בעיות עבודה בגטו אופיינו בדייקנות וביסודיות. יאשונסקי הסתמך על חומר סטטיסטי עשיר, הוכיח שדחיפה פתאומית של 11% מאוכלוסיית הארץ ו- 32% בוורשה, מהחיים הכלכליים תגרום זעזוע. והוכיח, שביוזמה חופשית בעזרת היודנראט ניתן יהיה להעסיק המוני בעלי מלאכה ופועלים לטובתה של כל האוכלוסייה[7][8].
באוגוסט 1941 נוסדה בגטו וורשה חברה בע"מ אשר שמה לה למטרה ליזום אפשרויות להרחיב את תחומי המלאכה בגטו על ידי סיוע כספי, אספקת כלים והשגת הזמנות. החברה פעלה בשיתוף פעולה הדוק עם המדור לייצור של היודנראט, ובראשה עמדו מר אורלאן, גליקסמן, אייגר ויאשונסקי. המאמצים האלה לרתום רבים ככל האפשר לבתי מלאכה שעובדים בשביל חברות גרמניות ולבסוף הם לא הגיעו לתוצאות המצופות[9]. לאחר מכן, התקיימה ישיבה ב-20 באפריל 1941 שהשתתפו בה מטעם הג'וינט גיטרמן, גוזיק, ניישטט בורנשטיין, ואילו מטעם מרכז העזרה הסוציאלית היהודית העצמאית וייכרט, יאשונסקי, וילקובסקי זבלודובסקי. בישיבה נקבע התקציב המינימלי לצורכי סעד בגנרלגוברמן שהתקבלה בסה"כ 9,000,000 זלוטי לחודש[10].
לקריאה נוספת
- אדם צ'רניאקוב, יומן גיטו וארשא, 23.7.1942 - 6.9.1939, בעריכת נחמן בלומנטל, אריה טרטקובר, נתן עק, יוסף קרמיש, יד ושם, ירושלים, 1970.
- ישראל גוטמן, יהודי ורשה, 1943-1939, גטו, מחתרת, מרד, יד ושם, ירושלים, 2011.
- אברמוביץ' הירש, 1881-1960, פרופילים מעולם אבוד- זיכרונות של יהודים ממזרח אירופה לפני מלחמת העולם השנייה, יד ושם, 1999.
- קאסוב ד' שמואל, מי יכתוב את ההיסטוריה שלנו הוא עורך וחיבר את הקטעים, יד ושם, תשע"ד 2014.
קישורים חיצוניים
https://www.kedem-auctions.com/product/bikher-velt-first-and-second-year-warsaw-1922-192/
https://yivoencyclopedia.org/article.aspx/Folks-tsaytung
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 אברמוביץ',הירש,, פרופילים מעולם אבוד- זכרונות של יהודים ממזרח אירופה לפני מלחמת העולם השנייה, WAYNE STATE UNIVERSITY PRESS: יד ושם, 1999, עמ' 280
- ^ גוטמן ישראל, יהודי ורשה 1939–1943 גטו, מחתרת, מרד, ירושלים: יד ושם, 2011, עמ' 93
- ^ גוטמן ישראל, יהודי ורשה 1939–1943, גטו ,מחתרת ,מרד עמוד 152, ירושלים: יד ושם, 2011
- ^ קאסוב ד' שמואל, מי יכתוב את ההיסטוריה שלנו עמוד 119, יד ושם, תשע"ד 2011
- ^ אדם צ'רניאקוב, יומן גיטו וארשא 23.7.1942-6.9.1939 עמוד 40, ירושלים: יד ושם, 1970
- ^ גוטמן ישראל, יהודי ורשה 1939–1943 גטו, מחתרת, מרד עמודים 92–93, ירושלים: יד ושם, 2011
- ^ אדם צ'רניאקוב, יומן גיטו וארשא 23.7.1942-6.9.1939 עמודים 71 ו73, ירושלים: יד ושם, 1970
- ^ אדם צ'רניאקוב, יומן גיטו וארשא 23.7.1942-6.9.1939, ירושלים: יד ושם, 1970
- ^ גוטמן ישראל, יהודי ורשה 1939–1943 גטו, מחתרת, מרד עמוד 150, ירושלים: יד ושם, 2011
- ^ גוטמן ישראל, יהודי ורשה 1939–1943 גטו, מחתרת, מרד עמוד 154, ירושלים: יד ושם, 2011
