הבונד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבונד
אַלגעמײנער ייִדישער אַרבעטער בונד אין ליטע, פּוילן און רוסלאַנד
תקופת הפעילות 1897–1935 (כ־38 שנים)
אידאולוגיות סוציאליזם, אנטי ציונות, אוטונומיזם יהודי
מיקום במפה הפוליטית שמאל
כרזת בחירות בונדיסטית, קייב, 1918.
בונדיסטים יהודים באודסה עם גופות חבריהם שנהרגו במהפכת 1905
אנדרטת הבונד בבית הקברות היהודי בוורשה

בּוּנְד - האיגוד הכללי של הפועלים היהודיים בליטא, פולין ורוסיהיידיש: אַלגעמײנער ייִדישער אַרבעטער בונד אין ליטע, פּוילן און רוסלאַנד; בקיצור הבונד, "האיגוד") הייתה מפלגה יהודית סוציאליסטית ואוטונומיסטית שנוסדה באימפריה הרוסית ב-1897. האידאולוגיה שלה קראה לצדק ולשוויון כלכלי וחברתי ועימם זכויות פוליטיות ליהודים כפרטים וכמיעוט לאומי דובר-יידיש. סביב מלחמת העולם הראשונה התפצלה הסיעה על בסיס גאוגרפי. בנוסף לסניף שנותר בברית המועצות, שדוכא לבסוף בידי המשטר הקומוניסטי, קמו גופים נפרדים בפולין, בליטא, ברומניה ובלטביה. בפולין בעיקר היה הבונד כוח פוליטי חשוב, שקיבל בשיאו 100,000 קולות בבחירות הארציות ב-1928. מרבית אנשי הבונד נרצחו בשואה. מחוץ למזרח אירופה נוספו שלוחות שהלכו וקטנו והוסיפו להתקיים ברחבי העולם, תחת מסגרת "הוועדה המתאמת הבינלאומית של הבונד" שקמה בניו יורק ב-1947.

אידאולוגיה

הבונד ראה בעצמו ארגון סוציאליסטי ולאומי, וראה את מאבקו כבעל שלוש חזיתות:

  • מעמדית - מאבק סוציאליסטי, כנגד הבורגנות, בעלי ההון והכוחות הריאקציוניים, הן בחברה הכללית והן בתוך החברה היהודית.
  • לאומית - את רעיון ה"אינטרנאציונל" פירש הבונד כאחווה בין לאומים, ולא כרעיון קוסמופוליטי המבטל את הזהויות הלאומיות. הבונד נאבק לקיום תנועת פועלים פדרטיבית, המורכבת מתנועות סוציאליסטיות לאומיות שונות המאוגדות יחדיו למאבק משותף. הבונד נאבק לא רק עבור שוויון זכויות אזרחיות ליהודים, אלא גם למען "זכויות לאומיות" כזכות ללימודים בשפת האם (יידיש) במימון המדינה. במאבקו זה היה שותף הבונד לתנועות סוציאליסטיות לאומיות של מיעוטים לאומיים נוספים.
  • תוך יהודית - הבונד נאבק בתופעת ההתבוללות מחד, והציונות מאידך. את הלאום ראה כעניין תרבותי ולא תלוי טריטוריה. הבונד נאבק לקיום תרבות יהודית-חילונית-עממית, דוברת יידיש, תוך יצירת מפעלי תרבות, מוסדות השכלה וכו'. הוא דגל ברעיון שעל היהודים להיאבק לשיפור מצבם במקומות שבהם הם חיים - "כאניות", או ביידיש - "דויקיזם", וסביב רעיון זה נאבק בתנועה הציונית.

הקמת הבונד

הבונד נוסד בווילנה ב־7 באוקטובר 1897, מוצאי יום הכיפורים, תרנ"ח (כחודש לאחר הקונגרס הציוני העולמי הראשון). מטרתו הייתה לאחד את כל הפועלים היהודים באימפריה הרוסית למפלגה סוציאליסטית יהודית אחת. האימפריה הרוסית באותה העת כללה את ליטא, בלארוס, אוקראינה ומרבית פולין, המדינות בהן התרכזה מרבית יהדות העולם באותה התקופה. הבונד ניסה לתמוך בתנועה רוסית מהפכנית רחבה, כדי להפוך את רוסיה למדינה סוציאליסטית ודמוקרטית, כי קיוו שבמסגרת מדינה כזו, יזכו היהודים להכרה ולמעמד חוקי של מיעוט. הבונד התנגד לתנועה הציונית שהחלה אף היא את דרכה באותה תקופה. אנשי הבונד דרשו שוויון זכויות מלא של היהודים במסגרת האימפריה הרוסית ואוטונומיה תרבותית לאומית של כל העמים המהווים את רוסיה כולל היהודים. הם התנגדו לפתרון טריטוריאלי-לאומי נוסח הציונות.

הבונד היה מיוזמי הקמת מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. מפלגה זו, כך האמין הבונד, צריכה להיות איגוד של ארגונים סוציאל-דמוקרטיים לאומיים, אשר לכל אחד מהם ניתנת אוטונומיה לפעולה תרבותית וארגונית משלו. בשנת 1903 נטש את המפלגה לאחר שזו, בהנהגת לנין, לא הכירה בבונד כנציג הבלעדי של הפועלים היהודים, ושללה את המבנה הפדרטיבי אותו הציע. הבונד נרדף קשות על ידי השלטונות. בזמן מהפכת 1905 הבונד קרא לתומכיו לאחוז בנשק וגם הקים קבוצות לוחמים - ארגון ההגנה העצמית היהודית. עם כישלון המהפכה חזר הבונד לפעולתו הקהילתית של דמוקרטיזציה בקרב הקהילות היהודיות וארגונן לקראת האוטונומיה התרבותית היהודית. לאחר הפירוד במפלגה הסוציאל-דמוקרטית בין הבולשביקים והמנשביקים, הצטרף הבונד לאחרונים. כאשר פרצה מלחמת העולם, התנגד הבונד, בהתחלה, למלחמה אך אחר כך גבר קולם של אלו שדרשו להילחם בגרמניה המיליטריסטית. חברי הבונד שהיו מחוץ לאזורים תחת הכיבוש הגרמני, הצטרפו למהפכני פברואר 1917, תמכו בממשלה הזמנית שקמה והשתתפו בסובייטים. לאחר מהפכת אוקטובר התפלג הבונד לתומכי המפלגה הקומוניסטית ולמתנגדיה. הפלג של תומכי המפלגה הקומוניסטית הצטרף אליה בשנת 1921 ונקרא "ההסתדרות האוטונומית של הפרולטריון היהודי". המיעוט, שלא הצטרף לקומוניסטים, הפך לארגון מחתרתי שנקרא "הבונד הסוציאלדמוקרטי" שהצטרף אחר כך למנשביקים ונעלם יחד עמם.

מפלגת הבונד הייתה מפלגה חילונית, והתנגדה למה שנראה לחבריה כאופי הראקציונרי של החיים היהודיים המסורתיים ברוסיה. המפלגה גם התנגדה לציונות, וטענה כי ההגירה לארץ ישראל היא סוג של אסקפיזם. שיר של הבונד בשם "בים המלוח של דמעות האנושות" מ-1901 הגדיר את הציונות כחיקוי של שונאי ישראל, שמטרתה "א געטא דעם אייביגען זשיד" - גטו ליהודי הנודד.[1] כמו כן, קידמה המפלגה את השימוש ביידיש כשפה הלאומית של היהודים, והתנגדה לפרויקט הציוני להחייאת העברית. למרות כל זאת, בונדיסטים רבים עברו לציונות, והבונד סבל מאובדן קבוע של חברים פעילים גם עקב הגירה. בונדיסטים רבים נטלו חלק פעיל בהקמת מפלגות סוציאליסטיות בארץ ישראל, ומאוחר יותר במדינת ישראל.

מרבית תומכי הבונד היו פועלים ואוּמנים יהודיים, אך היו לו תומכים גם בקרב האינטליגנציה היהודית. הבונד פעל הן כמפלגה פוליטית (עד כמה שהתנאים הפוליטיים אפשרו זאת) והן כאיגוד מקצועי. הם חברו לפועלי ציון ולקבוצות אחרות כדי לארגן קבוצות להגנה עצמית של יהודים מפני פוגרומים ופרעות.

לבונד הייתה תנועת נוער בשם צוקונפט וכן תנועת ילדים בשם סקיף. הבונד הפעיל מטבחים ציבוריים במקומות שונים, ובהתאם לאידאולוגיה החילונית שלו, אלו פעלו אף ביום כיפור.[2]

הבונד מחוץ לרוסיה

הבונד הקים בפולין מפלגה עצמאית עוד ב-1916, עדיין תחת כיבוש גרמני. לאחר מהפכת אוקטובר ברוסיה, הבונד הפולני דרש גם הוא הקמת רפובליקה פרולטרית סובייטית. פולין וליטא קיבלו עצמאות ב-1918, והבונד המשיך לפעול במדינות אלה, בעיקר בעיירות מרובות-היהודים של מזרח פולין שם הקים אגודות סוציאליסטיות של בעלי מלאכה. ב-1920 התאחד הבונד בפולין עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית היהודית בגליציה והקים את "הברית הכללית של הפועלים היהודים בפולין". חלק מהבונד שנקרא "קאמבונד" הצטרף למפלגה הקומוניסטית הפולנית ב-1923. בפולין טענו הבונדיסטים כי על היהודים להישאר וללחום למען הסוציאליזם, ולא להגר. כשהופיע זאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית, בפולין וקרא ל"פינוי" יהדות אירופה, האשימו אותו הבונדיסטים בסיוע לאנטישמיות.

מבחינה אלקטורלית הבונד נעשה למפלגה המצליחה ביותר ברחוב היהודי. בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו ב-1938, זכה ב-17 מבין 20 המושבים שזכו בהם מפלגות יהודיות בוורשה, ב-7 מתוך 11 בלודג' וב-10 מתוך 15 בביאליסטוק ובלובלין.[3]

במהלך מלחמת העולם השנייה המשיך הבונד לפעול כארגון מחתרתי בפולין. במהלך השואה הוציאו פעילי הארגון עיתונים מחתרתיים רבים בגטו ורשה. קבוצה זו הוציאה את המספר הרב ביותר של עיתונים וכרוזים בגטו זה. עיתונים אלו הכילו מידע רב אודות הנעשה בחזיתות השונות של המלחמה, מוספים ספרותיים, ואף ביקורות נוקבות כלפי התנהלות היודנראט וקריאה למרי. הוצאת העיתונים והפצתם היו כרוכים בסיכון חיים, ופעילים רבים נרצחו במהלך עבודתם. בתחילת המלחמה התנגד הבונד להקמת ארגון יהודי לוחם מאוחד נגד הנאצים אך לבסוף הצטרף לארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה. במקומות אחרים הבונד סירב להצטרף. השקפתו של הבונד הייתה סוציאליסטית והוא סמך יותר על אחוות עמים, מאשר על הקשר בין היהודים.

יצחק צוקרמן כותב כי שמע בישיבות משותפות את מאוריצי אוז'אך, מנהיג הבונד, מתנגד למרד בטענו כי יש לחכות לפרוץ מרד פולני. אוז'אך אמר: "אנחנו חלק מהעולם הלוחם, חלק מהמחתרת הלוחמת. על מה אתם מתריעים? על ההרג ביהודי וילנה? כלום אינכם יודעים כמה רבבות פולנים נמצאים באושוויץ, במחנות הריכוז שבסביבות לובלין? כמה פולנים נרצחים יום יום ברחבי פולין? מלחמה אחת היא לכולנו, לכל המדוכאים, לכשתגיע השעה, יקום הפועל הפולני והפועל היהודים ויאבקו שכם אחד". בהקשר לנושא זה מספר הלל זיידמן, על שאמר לו פולני מהמפלגה הסוציאליסטית הפולנית: "אין אנו יכולים להבאיש את ריחה של תנועת ההתנגדות בעיני ההמונים הפולנים על ידי הגשת עזרה ליהודים, כי ההמונים הפולנים מתנגדים לכם, היהודים".

ב-1945, עם תום המלחמה, והקמת המשטר הקומוניסטי בפולין התדלדל מאגר תומכי הבונד בפולין ואלו שנשארו הצטרפו למפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית. ארגון הבונד התקיים גם בגליציה ובבוקובינה לתקופות קצרות. ברומניה התארגנו סוציאליסטים יהודים עוד ב-1893 (חוג "לומינה") והוציאו עיתונים ברומנית וביידיש. ב-1923 הוכרז בוועידת צ'רנוביץ על הקמת "ברית הפועלים היהודים הכללית ברומניה". התארגנויות יהודיות אלו חוסלו בהדרגה עם השלטון הפשיסטי ברומניה.

הבונד לאחר מלחמת העולם השנייה

לאחר מלחמת העולם השנייה התכנסה ועידה של הבונד בבריסל ב-1947. בוועידה זו התקבלו מספר החלטות ועמדות:

הבונד המשיך בהתנגדותו הנמרצת לציונות[דרוש מקור]. כאשר קמה מדינת ישראל היא הוגדרה כסכנה לעם היהודי (היה מיעוט שהתנגד להחלטה זו). בוועידה אחרת ב-1955 שונתה ההחלטה ומדינת ישראל הוגדרה כ"מאורע חשוב בחיי העם היהודי" אך נשלל שהיא ביתו של העם היהודי. באותה עת התקבלה הבונד לראשונה כחטיבה באינטרנציונל הסוציאליסטי. בבחירות לכנסת הרביעית ב-1959 התמודדה רשימה של הבונד בראשות פסח בורשטיין אך היא לא עברה את אחוז החסימה. השפעת הבונד הלכה ונעלמה עם השנים. במאה ה-21 קיימות רק מספר קהילות קטנות של הבונד בעולם. במלבורן שבאוסטרליה, קיימת עד היום קהילה פעילה עם תנועת נוער בשם סקיף (SKIF).[4] בארצות הברית, מונה הבונד רק מאות חברים ועוסק בעיקר בטיפוח ארכיון הבונד בניו יורק ובפעולות תרבותיות.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הבונד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אין זאַלציקן ים, ‏22 בנובמבר 2019 (באיטלקית).
  2. ^ תעתועי קומוניסטים בימים הנוראים בפולניה, דואר היום, 19 באוקטובר 1930
  3. ^ ירמיהו יובל (עורך ראשי), כרך שני, סוציאליזם יהודי והבונד - ברוסיה ובפולין / יונתן פרנקל, זמן יהודי חדש, כתר, עמ' 29-18
  4. ^ Jewish Labour Bund Melbourne, Jewish Labour Bund Melbourne (באנגלית)


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולםהצלת יהודים במהלך השואה
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005מחנה המשפחות
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתהומור בשואהתוכנית אירופה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן" • "הקמע"
מוזיקה ומחול "ניצול מגטו ורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"כרוניקה של גטו לודז'מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחיה אוסטרוברחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0