יוסף ליפשיץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. יוסף ליפשיץ (1887, כ"ז באייר תרמ"ז - 17 בדצמבר 1950, ח' בטבת תשי"א) היה מהדמויות החשובות בחיפה העברית בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי. ליפשיץ הקים את חנות הספרים העברית הראשונה בחיפה, חבר ועד הקהילה העברית, ממייסדי בית הספר הריאלי העברי ומזכיר לשכת המסחר והתעשייה העברית כחיפה.

קורות חיים

יוסף ליפשיץ נולד בביאליסטוק. אביו מיכאל היה מגבירי הקהילה היהודית בעיר. המשפחה עלתה לארץ ישראל ב-1905. תחילה עלו לירושלים וב-1906 עבר לחיפה שם פתח ב-1908 חנות ספרים וצרכי כתיבה[1]. ליפשיץ היה מוכר ומקושר בכל ארץ ישראל. הוא הציע מנויים לעיתון המבשר שיצא בקושטא (היא איסטנבול של ימינו) ול"הד הזמן" שיצא בווילנה[1].

עם התמנותו לוועד קופת המלווה "קדימה" בחיפה[2] מכר את חנותו.

ליפשיץ התחתן עם ציפורה (אפריל 1889 - נובמבר 1951), נכדת שרה איטה פלמן[3], חלוצת הפרדסנות בארץ ישראל. במלחמת העולם הראשונה ברחו לדמשק כדי שיוסף לא יתגייס, שם גם נולד להם בנם[4].

ב-1913 היה ציר חיפה והגליל לקונגרס הציוני העולמי ה-11 שהתקיים בווינה.

ליפשיץ היה ממייסדי בית הספר הריאלי העברי בחיפה[5]. במקביל היה ממקימי שכונת "מצפה" (אזור רחוב מסדה כיום)[6]. כמו כן היה חבר ומזכיר ועד הקהילה העברית[3][7], גוף שאיחד את כל הציבור היהודי בחיפה. היה גם מנהל סניף חיפה של חברת הביטוח "יהודה" בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20[8], ומזכיר לשכת המסחר והתעשייה העברית של חיפה והמחוז[3].

ב-1933 ניהל את עיתון "השער", מקומון חיפאי שעורכו היה פנחס מרגולין, עורך הדין היהודי הראשון בחיפה[9]. כמו כן כתב בעיתונים השקפה, הצבי ודאר היום[3].

ב-1937 קיבל את אות מסדר האריה הלבן הציכי. על שמו רחוב "נתיב יוסף" בעיר התחתית.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 צבי ברסקי, חנות ותווית - מוכרי ספרים בארץ-ישראל 1948-1870, הוצאת מנגד, 2019, עמ' 223
  2. ^ הבנקאות בחיפה - אפ"ק ב"חיפה מבלי לקום מהכורסא"
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 תדהר
  4. ^ משפחתו וילדותו של סבא רענן ליפשיץ - הקשר הרב דורי, באתר הקשר הרב דורי, ‏27 במאי 2018
  5. ^ שרה הלפרין, ד"ר א. בירם ובית הספר הריאלי, דרכים חדשות ומסלול קבוע, ירושלים: הוצאת ספרים ראובן מס, 1970, עמ' 90
  6. ^ חיים אהרנוביץ, הדר הכרמל: מסכת עמל ויצירה של דור המיסדים, בהוצאת "ועד הדר הכרמל בחיפה", 1958, עמ' 46
  7. ^ ענת קדרון, מים סוערים בנמל הבית: המאבק על מעמדו והפעלתו של נמל חיפה במעבר מיישבו למדינה, בתוך: מרדכי בר-און, יצחק גרינברג ומאיר חזן (עורכים), כלכלה במלחמה, הוצאת יד בן צבי, אוניברסיטת תל אביב ו העמותה לחקר כוח המגן, 2017, עמ' 80
  8. ^ פרסומת לחברת יהודה, דואר היום, 24 בדצמבר 1925
  9. ^ יחיאל לימור ויאיר ספרן, השער — עיתון חיפאי נשכח, קשר, גליון 56
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0