יוסף פרדס
יוסף פרדס (נולד ב-28 בדצמבר 1928) היה מפקח ארצי ומנהל השירות הקהילתי ושיקום שכונות במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים על השירותים הקהילתיים[1], חוקר בתחום העבודה הסוציאלית. זוכה פרס חזני לחדשנות בשירותי רווחה (1990) ופרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית (1993).
קורות חייו
שנותיו המוקדמות
יוסף פרדס נולד בי"ד בטבת תרפ"ט (28 בדצמבר 1928) בירושלים לזהרה ואליהו פרדס, שם סיים את לימודיו בבית הספר העממי. הוא קטע את לימודיו בבית הספר התיכון ובשנת 1944 יצא להכשרת לקיבוץ שדה אליהו. בשנת 1945 התגייס לארגון ההגנה. בשנה זו נעצר על ידי הבריטים כחשוד בפעולות טרור, נעצר ונחקר במשטרת נצרת, משם הועבר לקישלה בירושלים ולאחר מספר שבועות שוחרר. בשנת 1946 השתתף בהכנת הביצורים ביום העלייה לקיבוץ עין הנצי"ב ולאחר כמה חודשים לקח חלק בהדיפת ההתקפה של פורעים ערבים על הקיבוץ.
ההתיישבות בביריה ובשורות הפלמ"ח
בפברואר 1946, השתתף בעליה ההמונית לביריה ובשנת 1947 היה ראשון חברי ההכשרה שעלה לביריה להתיישבות קבע. היה אחראי על ארבעת הסליקים בביריה, היה נציג הקיבוץ בוועד ישובי הגליל העליון ויצג את הקיבוץ במחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית ושל הקרן הקיימת ובמוסדות התנועה. בפקודת ההגנה התגייס למשטרה הבריטית, בשנת 1947 התגייס לפלמ"ח במסגרת הכשרת ביריה/חצר תל-חי בגדוד השלישי של חטיבת יפתח. השתתף בכיבוש המשלט לצורך פריצת הדרך בין ביריה לעין זיתים, בפיצוץ הבתים בסעסע, בימי המצור היה בין אנשי שיירות הלילה מהר כנען לראש פינה, שנשאו נשק, תחמושת (בפרט פגזי דוידקה) ומזון להר כנען, עין זיתים וביריה. הוא השתתף בלווי השיירה הראשונה לירושלים בדרך בורמה וכן במבצע חירם. פרדס השתתף בכל מלחמות ישראל עד מבצע שלום הגליל. פרדס יזם והיה חלק מתהליך שיקום מצודת ביריה, והקמת המוזיאון במקום.
כבכיר במשרד הרווחה וכחוקר העבודה הסוציאלית
לאחר מלחמת העצמאות הצטרף למייסדי משואות יצחק והיה שם בשנים 1949–1958. הוא נשלח מטעם המשק כמורה ומדריך בישובי עולים. היה מראשוני סגל עובדי חבל לכיש וראשון המיישמים את שיטת העבודה הקהילתית בישראל. בשנים 1961–1967 היה מנהל המחלקה הסוציאלית והמחלקה לפתוח קהילתי במועצה האזורית שפיר. בשנים 1967–1993 היה מפקח מחוזי, מפקח ארצי, סגן מנהל ומנהל השרות לעבודה קהילתית ושיקום שכונות ומנהל השרות לילד ולנוער במשרד העבודה והרווחה. כן היה היוזם, המתכנן ויו"ר המועצה של בתי הספר לפעילים לקידום מנהיגות ברשויות המקומיות. למד ולימד בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן, המציא ב-1978 את "שיטת פרדס" להקצאת משאבים למערכות שירותים[2], ששימשה לקביעת תקנים במשרד הרווחה במשך שנים רבות. 90 פרסומים בתחום התמחותו, חלקם תורגמו על ידי משרד החוץ וארגונים בינלאומיים לשפות רבות.
יוסף פרדס נשוי ואב לשתי בנות, מתגורר בירושלים.
פרסים
- 1990 - בפרס חזני לחדשנות בשירותי רווחה.
- 1993 - בפרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית, על פיתוח והקמה של בתי ספר לפעילים לקידום מנהיגות ברשויות המקומיות, על קביעת "שיטת פרדס", ועל פרסומיו הרבים בתחום.
לקריאה נוספת
- יוסף פרדס: חתן פרס סאלד לשנת התשנ"ג 1993 : פעליו, תולדותיו, שורשיו, עיריית באר שבע, 1993.
- רשימת הפרסומים של יוסף פרדס, בקטלוג הספרייה הלאומית
- יוסף פרדס, באתר הפלמ"ח.
הערות שוליים
- ^ "מועדוני הכביסה" הוכנסו למרכזים קהילתיים בשכונות, דבר, 31 ביולי 1973
- ^ משרד העבודה והרווחה, דוח מבקר המדינה 51ב לשנת 2001, עמ' 550
