עבודה סוציאלית בישראל
העבודה הסוציאלית בישראל מוסדרת בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996.[1] בהתאם לחוק זה, רק עובדת או עובד סוציאליים, הרשומים בפנקס העובדים הסוציאליים המנוהל במשרד הרווחה, רשאים לעסוק בעבודה סוציאלית. החוק קובע כי מידע על אדם שהגיע לעובד סוציאלי במסגרת מקצועו, חובה עליו לשמרו בסוד ואינו רשאי לגלותו אלא בתנאים הנקובים בחוק (חובת דיווח שזהה לחובתו של כל אזרח אחר).
בכל רשות מקומית או עיר בישראל קיימת "מחלקה לשירותים חברתיים" המספקת שירותי רווחה לתושבי האזור. לרב, קיימות מספר לשכות רווחה באותה רשות כאשר כל לשכה מופקדת על שכונות ואזורים שונים. כל אזרח רשאי לפנות ללשכת הרווחה אשר אחראית על אזור מגוריו לקבלת טיפול סוציאלי ללא תשלום.
בנוסף ניתן למצוא את מקצוע העבודה הסוציאלית בגופים ממסדיים אחרים בישראל (כגון מערכת החינוך, החברה למתנ"סים, מערכת הבריאות, שירות בתי הסוהר, המשטרה והצבא) ובארגונים של החברה האזרחית כגון עמותות ללא כוונות רווח, חברות פרטיות ומפעלים.
העובדות והעובדים הסוציאליים נחלקים לרוב לפי תחום התמחותם ומקום עבודתם: עובדת סוציאלית בלשכת רווחה (עם קשישים או משפחות), פקידת סעד, עובדת סוציאלית קהילתית, עובדת סוציאלית בשירותי הבריאות או בריאות הנפש, קצין מבחן לנוער או למבוגרים וכדומה.
היסטוריית העבודה הסוציאלית בתקופת היישוב העברי
ההתפתחויות העולמיות של העת המודרנית, ביניהן המהפכה התעשייתית והשינויים הכלכליים, הדמוגרפיים והסוציולוגיים שבאו בעקבותיה, הובילו למיסוד הסיוע הסוציאלי והפילנתרופיה ולצמיחת מקצוע העבודה הסוציאלית כפרקטיקה פרופסיונלית העומדת בפני עצמה ואשר הומצאה ובוצעה ברובה על ידי נשים. תהליכים אלו אשר התרחשו בעיקר באירופה וצפון אמריקה הכו גלים והגיעו בהמשך גם לאזורים אחרים. כך היגר המקצוע ליישוב העברי בעיקר באמצעות מספר שחקניות מרכזיות, נשים יהודיות שעסקו בתחום בארצות מוצאן והיגרו ליישוב בתחילת המאה ה-20.
בדומה לתרבויות רבות לאורך ההיסטוריה, שם ניתנה תמיכה סוציאלית כפעילות נלווית לתפקידים משפחתיים, דתיים וקהילתיים, גם בתקופת היישוב היהודי הישן במאה ה-19 היה הסיוע לשכבות החלשות נטוע בקהילה המסורתית ובמסגרת המשפחתית המורחבת, בעיקר באמצעות כספי החלוקה שזרמו ליישוב הדתי וכן דרך גמילות חסדים, חברה קדישא, ביקור חולים ועוד. אולם לקראת סוף המאה ה-19, עם התגבשות היישוב היהודי החדש אשר הביא עמו הלכי רוח ציוניים-חילוניים יותר באופיים, עלה הצורך במסגרות סיוע סוציאלי שאינן דתיות. כך נוסדו התארגנויות במסגרות הפוליטיות המתהוות, בעיקר עבור מעמד הפועלים אך גם אוכלוסיות נוספות, כגון הסתדרות העובדים, קופות חולים, לשכות עבודה ועוד. בנוסף, פעלו ארגוני נשים כגון הסתדרות נשים עבריות וויצ"ו אשר בהמשך התאחדו, וכן הדסה, ארגון אמהות עובדות ומועצת הפועלות, אשר שאפו לתת סיוע סוציאלי לכלל אוכלוסיית היישוב ולהטמיע עקרונות של סיוע מקצועי וטיפול על ידי עובדות סוציאליות שהועסקו בשכר.
פעילותן של ארגוני נשים אלו הביאה להקמת המחלקה לעבודה סוציאלית בוועד הלאומי בשנת 1931, כאשר נבחרה לעמוד בראשו הנרייטה סאלד, אשת חינוך מארצות הברית וממקימות ארגון נשות הדסה. התפתחות זו הביאה להאצת תהליך התבססותה של העבודה הסוציאלית ביישוב.
בשנת 1934 נפתח בית הספר הראשון והספרייה המרכזית להכשרת עובדים סוציאליים בירושלים[2] ביוזמתה וניהולה של סידי ורונסקי, אחת ממייסדות ומעצבות העבודה הסוציאלית ביישוב באותן שנים, כאשר בשנת 1940 נוסף אליו בית הספר לעבודה סוציאלית בתל אביב שהוקם בניהולה של ד"ר בלה שלזינגר. בשנת 1936 יוסד כתב העת הראשון של העובדות הסוציאליות - 'ידיעות העבודה הסוציאלית בארץ ישראל' ובשנת 1937 נוסד איגוד מקצועי לעובדות סוציאליות, שמטרתו לפתח את שירותי הרווחה, להעלות את מעמדו של המקצוע ולקבוע חוקת עבודה שתגן על עובדות סוציאליות.
בין החלטותיה הארגוניות של הנרייטה סאלד הייתה ההחלטה על הקמת "לשכת סעד" סוציאלית-חברתית (שכונתה בהמשך "לשכת רווחה", וכיום מכונה "מחלקה לשירותים חברתיים") בכל רשות מקומית, כשהרשות תהיה אחראית להפעלתה, ואילו הוועד הלאומי יספק סיוע כספי, וכן פיקוח מקצועי והכשרה מקצועית. אחת מהחלטותיה של סאלד הייתה כי בכל לשכה סוציאלית, אף אם היא מבוססת על מתנדבים, חייב להיות לפחות עובדת סוציאלית אחת שרכשה הכשרה מקצועית ונתונה לפיקוח מקצועי ולהדרכה. עד שנת 1946 הוקמו 50 לשכות סעד סוציאליות שונות ברחבי היישוב בניהולן ואיושן של עובדות סוציאליות מקצועיות מהדור הראשון כגון ז'ניה טברסקי, הילדא לוטן, צסי רוזנבליט, ציפורה בלוך, תיאה נתן ורבות אחרות[3].
פילוח הערים השונות לפי שנת הקמת לשכות סוציאליות
| עיר | שנת הקמה | עיר | שנת הקמה | עיר | שנת הקמה | עיר | שנת הקמה | עיר | שנת הקמה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ירושלים | 1932 | פתח-תקווה | 1934 | טבריה | 1935 | נס ציונה | 1937 | עמק חפר | 1940 |
| חיפה | 1932 | ראשון לציון | 1934 | צפת | 1936 | עפולה | 1938 | קריית מוצקין | 1941 |
| תל אביב | 1933 | בני ברק | 1934 | חדרה | 1936 | עקרון | 1939 | נהריה | 1950 |
לאחר הקמת המדינה
עם הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 הוטל עומס כבד על שירותי הרווחה המקומיים, כתוצאה מהעלייה ההמונית וממלחמת העצמאות. בשנים הראשונות לקום המדינה הייתה ההתמקדות בעיקר בסיוע חירום, ונעשתה התפשרות על עובדים ללא הכשרה מקצועית. משרד הסעד של המדינה החדשה פתח קורסים מזורזים ללימוד המקצוע, על מנת לתת מענה לצורך הרב. בהדרגה החל מחדש תהליך ההתמקצעות. בשנת 1958 נפתחה, לראשונה בארץ, מסגרת אקדמית להכשרת עובדים סוציאליים, בתוך האוניברסיטה העברית בירושלים. בהדרגה החלו האוניברסיטאות בארץ להכשיר עובדים סוציאליים בתהליך אקדמי. רק בשנת 1996 נחקק בארץ חוק העובדים הסוציאליים, המגדיר את טווח פעילות המקצוע, מסמיך את שר העבודה והרווחה לקבוע אילו משרות שייכות לעבודה סוציאלית, ומחייב את העובד הסוציאלי למקצועיות ולסודיות מקצועית.
במדינת ישראל כיום קיימת על פי חוק בכל רשות מקומית מחלקה לשירותים חברתיים המספקת שירותי רווחה וסעד לאוכלוסיית היישוב. בנוסף ניתן למצוא את מקצוע העבודה הסוציאלית בארגונים, במוסדות, במפעלים ובקהילות. בשנים האחרונות, בשל תהליך ההפרטה, הקיצוצים בתקציבי הרווחה, והפחתת חלקה של המדינה בשירותי הרווחה הניתנים לאוכלוסיות חלשות, עולה חלקו של מקצוע העבודה הסוציאלית במגזר השלישי
תע"ס
תקנון העבודה הסוציאלית בישראל, המכונה תע"ס, הוא קובץ תקנות מפורט, הבא להסביר ולהסדיר את החוקים הקיימים בענייני רווחה במדינת ישראל. תוקפן החוקי של ההוראות המופיעות בתע"ס הוא מכוח התקנות לחוק שירותי הסעד, תקנות ארגון לשכת הסעד (תפקידי המנהל וועדת הסעד), התשכ"ד - 1963, סעיף 4 (א) (1) "מתן טיפול סוציאלי לנזקקים והגשת סעד על פי דין ובהתאם להוראות נוהל והנחיות המנהל הכללי של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים", וכן מכוח תקנות שירות הסעד, טיפול בנזקקים התשמ"ו 1986. התקנות מתעדכנות מעת לעת על ידי שר הרווחה או נציגיו. תקנות אלה קובעות את מאפייני הנזקקות של אוכלוסיות שונות בישראל לקבלת שירותי רווחה, ואת מאפייני הזכאות לשירותים אלה. התע"ס הוא מסמך גלוי המפורסם על ידי משרד הרווחה באופן תדיר. בעבר היה התע"ס נשלח, על עשרות הכרכים שבו, לכל מחלקה לשירותים חברתיים בארץ באמצעות הדואר, והיו נשלחים עדכונים בדואר אחת לתקופה. כיום מעודכן התע"ס באופן גלוי באתר האינטרנט של משרד הרווחה, ורשאי לעיין בו כל אדם.[4]
ישראל ומדינת הרווחה
בשנת 2013, הייתה ישראל המדינה בה שיעור העוני היחסי היה הגבוה ביותר בכל מדינות ה-OECD, ועמד על 21.3%. בנוסף נמצאה ישראל בין חמש המדינות עם שיעור אי השוויון הגבוה ביותר מבין מדינות העולם.[5]
ישראל הוקמה בשנת 1948, ברוח ערכים סוציאליסטיים שנהגו בתקופת היישוב. במהלך השנים חל שינוי בעולם ובישראל ביחס להפרטה, שעיקרה הפחתת המעורבות הממשלתית בכלכלה ובחברה.
להפרטה גורמים רבים:
התפתחויות בעולם:
- פריחה עולמית של האידאולוגיה הנאו-ליברלית- החל משנות השבעים והשמונים, וראיית השוק החופשי כמנגנון יעיל יותר מהמדינה. הדוגמאות המובהקות הן תקופות שלטונם של מרגרט תאצ'ר בריטניה (1979 1990), ושל רונלד רייגן בארצות הברית (1980 1988).
- קריסת הגוש הקומוניסטי- התפרקות מדינות מזרח אירופה בסוף שנות השמונים וכניסת מיליונים של אנשים למדינות השוק החופשי.
- שינויים דמוגרפיים במדינות המערב- צמצום הילודה, הארכת תוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה. לאור השינויים, מבקריה של מדינת הרווחה טענו כי המדינה אינה יכולה לעמוד בהוצאות אלה ללא הפחתה של מעורבות הממשלה במשק, וצמצום השירותים החברתיים שהיא מספקת.
- הגלובליזציה- הגברת הלחצים החיצוניים שהפעילו גופים כמו הבנק העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית לליברליזציה כלכלית ולהפחתת מעורבות הממשלה במשק.
לנוכח כל הגורמים הללו, משנות השמונים ועד היום תמכו כל ממשלות ישראל תומכות במידה זו או אחרת בהקטנת מעורבותן במשק. עמדה זו באה לידי ביטוי בין היתר במכירת חברות ממשלתיות והפרטת שירותים חברתיים שבעבר היו באחריות המדינה, כגון שירותי הבריאות, הרווחה והחינוך.
התפתחויות בישראל:
- שינויים פוליטיים-חברתיים- המהפך הפוליטי בשנת 1977, בו עלה הליכוד לשלטון. בין התנועות שהרכיבו את הליכוד הייתה המפלגה הליברלית, שתמכה בצימצום מעורבות הממשלה בכלכלה ובחברה, כאידאולוגיה, והביאה את המהפך הכלכלי.
- משברים כלכליים- בשנות השמונים והתשעים נקלעו גופים רבים שלא נוהלו לפי עקרונות השוק החופשי למשברים כלכליים קשים. דוגמאות בולטות לכך הן: משבר הקיבוצים, קריסת מפעל אתא ב-1985, קריסת חברת העובדים, פשיטת הרגל של קונצרן "כור" ב 1988, ובקריסת "הסנה" ב-1992. משברים אלו הגבירו מאד את התמיכה הפוליטית, התקשורתית והציבורית בהפרטה.
- תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, שכללה צמצום של הגירעון התקציבי, הגברת ההפרטה, ומכירה של חברות ממשלתיות. בתקופה זו החל השימוש בחוק ההסדרים, שהוא הליך חקיקה יוצא דופן, שקידם את תהליך ההפרטה במקרים רבים, לעיתים ללא דיון ציבורי פרטני על כל אחד מהם.[6]
התפתחויות אלה, הביאו את מדינת ישראל למצב קיצון של פער בין עשירים לעניים, ולמדינה בה שיעור העוני היחסי הוא הגבוה ביותר בכל מדינות ה-OECD. בהתאם, השתנה גם מעמד העבודה הסוציאלית בישראל. תחום זה הופרט באופן ניכר, וכיום ניתנים מרבית שירותי הרווחה לאזרח על ידי עמותות, תוך הפחתת המעורבות הישירה של המדינה. כמחצית מהעובדים הסוציאליים במגזר הציבורי, הם בעצמם "עובדי עמותות" (עובדי קבלן). על מנת להגן על חלק מעובדים אלו, הוצא ביום 28.2.2017 צו הרחבה. צו אשר החיל הוראות מההסכמים הקיבוציים של דירוג העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות ובשירות המדינה, על עובדים סוציאליים שמועסקים על ידי נותני שירותים, לפי התקשרויות של המדינה, ותפקידם כעובדים סוציאליים, נדרש כמפורט במכרזים של משרדי הממשלה[7].
פסיכותרפיה ועבודה סוציאלית
"טיפול פסיכותרפי" הוא אוסף טכניקות של טיפול באמצעות דיבור, המצריך הכשרה מצד המטפל וקשרי אמון בין המטפל והמטופל, ואשר נועד להשיג מטרה בתחום הנפשי או ההתנהגותי".[8] בספרות המקצועית[9] מוגדר הטיפול הפסיכותרפי "שיטת טיפול פסיכולוגית, שמטרתה לטפל בהפרעות או בבעיות נפשיות, להקל עליהן ולרפא אותן בעזרת שיטות טיפול פסיכולוגיות ייחודיות, המבוצעות על ידי אנשי מקצוע מיומנים, שיש להם הכשרה מיוחדת לכך. הטיפול מתבצע מתוך הסכמה הדדית בין המטפל למטופל, והם קובעים ביניהם את מסגרת הטיפול ואת תנאיו...הטיפול נקבע יותר על ידי המטפל. בניגוד לטיפולים הרפואיים שהטיפול בהם מוסכם על המטפל ועל המטופל כאחד, הכשרתו של הפסיכותרפיסט, הנסיבות, המטרה והיחסים המיוחדים בין המטפל למטופל הם מגדירים את הטיפול הנפשי כפסיכותרפיה...מטרות הטיפול הן להביא לשיפור במצב הרגשי והקוגניטיבי, לשיפור בגישות ובהתנהגות שגורמות סבל לחולה ולסביבה, ולסלק סימפטומים מטרידים ומציקים...האמצעים הטיפוליים – קשר, אמון, תמיכה, הזדהות עם המטפל, סוגסטיה, למידה, פרקון (קתרזיס), העברה, אינטרפרטציה ועיבוד. הדגש משתנה לפי השיטות השונות של הפסיכותרפיה".
העיסוק בפסיכותרפיה, במדינת ישראל, אינו מוגדר בחוק ואינו מעוגן בחקיקה.[10] העיסוק בפסיכולוגיה, לעומת זאת, מוגדר בסעיף 1 לחוק הפסיכולוגים "עיסוק מקצועי כמשלח יד באבחונם ובהערכתם של עניינים ובעיות בתחום הנפשי, השכלי וההתנהגותי של בני אדם, וכן טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה בנוגע לעניינים ולבעיות כאמור, הנעשים בדרך כלל בידי פסיכולוג". סעיף 2 לחוק הפסיכולוגים קובע כי "לא יעסוק אדם בפסיכולוגיה אלא אם הוא פסיכולוג". לכאורה מגביל חוק זה את עיסוקם של עובדים סוציאליים העוסקים בפסיכותרפיה. מצד שני, חוק העובדים הסוציאליים[11] מגדיר את העיסוק בעבודה סוציאלית: "עיסוק מקצועי, כמשלח יד, לשיפור תפקודם האישי והחברתי של הפרט, המשפחה והקהילה בדרך של טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה הנעשית בדרך כלל בידי עובד סוציאלי ובשיטות טיפול מקצועיות הנהוגות בעבודה סוציאלית". סעיף 3 לחוק זה קובע את ייחוד העיסוק במקצוע העבודה הסוציאלית לעובד סוציאלי. הדרך ליישב את הסתירה, לכאורה, בין חוק העובדים הסוציאליים לחוק הפסיכולוגים היא בהבנה[12] ש"נקודת הכובד אינה בטכניקת הטיפול (פסיכותרפיה), אלא במטרת הטיפול. אם מטרת הטיפול היא טיפול, אבחון והערכה של עניינים ובעיות בתחום הנפשי, השכלי וההתנהגותי – הרי שימוש בטכניקות הטיפול הפסיכותרפי ליישום מטרות אלו נכלל בגידרו של סעיף 1 לחוק הפסיכולוגים; אם מטרת הטיפול היא שיפור תפקודם האישי והחברתי של הפרט, המשפחה והקהילה – הרי שימוש בטכניקות הטיפול הפסיכותרפי ליישום מטרות אלו נכלל בגידרו של סעיף 2 לחוק העובדים הסוציאליים והוא מותר לעובד סוציאלי".
קישורים חיצוניים
- איגוד העובדים הסוציאליים בישראל
- משרד הרווחה והשירותים החברתיים
- שמעון שפירו, משה שרר, נורה קורין-לנגר ועידית וייס, התפתחות מקצוע העבודה הסוציאלית בישראל, חברה ורווחה, כ"ב 2, 2002
- שחר תימור-שלוין, בין השמרני, הניהולי והביקורתי: מאבק על פרופסיונליות בעבודה הסוציאלית בישראל, ביטחון סוציאלי 106, ינואר 2019
הערות שוליים
- ^ חוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996 בוויקיטקסט
- ^ John Gal and Stefan Köngeter, 2016. 'Exploring the Transnational Translation of Ideas: German Social Work Education in Palestine in the 1930s and 1940s', Transnational Social Review, 6, 3, pp. 262-279
- ^ עיינה הלפרן, בפרסום. עובדות סוציאליות ביישוב העברי המנדטורי: חשיפת מקומן של נשים ומסורות נשכחות בהיסטוריית המקצוע. חיבור לקבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים.
- ^ תקנון העבודה הסוציאלית (תע"ס) באתר משרד הרווחה
- ^ דורית אלדר-אבידן, דורית בירן דקלבאום, תדריך להתמודדות עם עוני והדרה חברתית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, אוקטובר 2013
- ^ אסף שפירא, "תהליכי הפרטה מרכזיים בישראל", כתב העת "פרלמנט", גיליון 64, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מרץ 2010
- ^ צו ההרחבה פורסם בילקוט הפרסומים מס' 7458, התשע"ז, עמ' 3930.
- ^ תא 10315/01 פישלר פנחס נ' דנינו אתי, השופט מוקי לנדמן, אתר "פסקי דין nevo"
- ^ פרופ' אליצור, טיאנו, מוניץ ונוימן פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, הוצאת פפירוס, אוניברסיטת ת"א, 1995, עמ' 517
- ^ ראו: מבקר המדינה, דו"ח שנתי 49, עמ' 144-145
- ^ סעיף 2 לחוק העובדים הסוציאליים, תשנ"ו – 1996
- ^ ציטוט מתוך פסק הדין של השופט לנדמן מ., תביעה אזרחית ת.א 010315/01 מתאריך 04/09/02 שהוזכר לעיל
