יחיעם ויץ (לוחם הפלמ"ח)
 | |
| יחיעם ויץ, לוחם הפלמ"ח שנהרג בליל הגשרים | |
| לידה |
18 בספטמבר 1918 יבנאל, ארץ ישראל |
|---|---|
| נהרג |
17 ביוני 1946 (בגיל 27) גשר א-זיב במהלך פיצוץ גשר א-זיב |
| השתייכות |
 פלמ"ח |
| תקופת הפעילות | 1941–1946 (כ־5 שנים) |
| פעולות ומבצעים | |
| ליל הגשרים | |
| הנצחה | |
|
קיבוץ יחיעם אנדרטה לבני שכונת בית הכרם שנפלו במלחמת העצמאות | |
יחיעם וַיְץ (18 בספטמבר 1918 - 17 ביוני 1946) היה מפקד בפלמ"ח אשר נהרג בפעולת פיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים.
קורות חייו
יחיעם ויץ נולד בשנת 1918 ביבנאל למשפחה נודעת בתנועת ההתיישבות. אביו, יוסף ויץ, היה מראשי הקק"ל ומהפעילים המרכזיים בהתיישבות וברכישת קרקעות בארץ בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה; אמו רוחמה הייתה בתו של יצחק זאב אלטשולר, מאנשי העלייה הראשונה וממייסדי רחובות. אחיו, רענן ויץ, היה מראשי תנועת ההתיישבות ולימים יו"ר המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית. כשהתבשר אביו בהיותו בסג'רה, כמה חודשים לאחר הצהרת בלפור, על לידת בנו השלישי, פרץ בתרועה "יחי-עם", וכך קראו הוא ואשתו לבנם, ומכאן והלאה היה השם "יחיעם" לשם ישראלי נפוץ. גרסה משפחתית למקור השם: כאשר רוחמה כרעה ללדת, בבית החולים "משגב לדך" בירושלים, נערכה הפגנה בקרבת מקום והמפגינים קראו קריאות קצובות: "יחי-עם ישראל, יחי-עם ישראל..." היולדת שמעה את הקריאות ומכאן מקור השם.
יחיעם ויץ גדל בשכונת בית הכרם בירושלים, שאביו נמנה עם מקימיה, למד בגימנסיה העברית ברחביה ונסע ללונדון ללמוד כימיה ובוטניקה. היה חבר הפלמ"ח מראשיתו ומראשוני המדריכים הפלוגתיים בו. בליל הגשרים שהיה בלילה שבין 16 ו-17 ביוני 1946, הצטרף ויץ לפעולת גשר כזיב, כמשקיף מטעם מטה הפלמ"ח. בעת ההסתערות נפצע פצעי מוות מכדור בחזהו. דבריו האחרונים היו: "המשיכו, בי לא כדאי לטפל יותר. מסרו שלום לאמא ולרמה". הלווייתו החלה בחיפה,[1] משם הועבר ארונו לירושלים והובא לקבורות בבית הקברות בהר הזיתים, במעמד אלפי מלווים ובהם ראשי היישוב היהודי. ויץ הותיר אחריו אלמנה, הזמרת רמה סמסונוב. מכתביו קובצו בספר "מכתבי יחיעם ויץ".
קיבוץ יחיעם, שעלה לקרקע ב-27 בנובמבר 1946, נקרא על שמו. אחיינו, ההיסטוריון פרופ' יחיעם ויץ, נקרא בשמו. אחיין אחר, בנו של אחיו שרון ויץ, נקרא אף הוא יחיעם ויץ, היה סגן-אלוף בחיל-האוויר - קצין קשר, ולאחר פרישתו משירות היה מורה ומחנך. ויץ מונצח גם בשירה של נעמי שמר "בכל שנה בסתיו גיורא".
יחיעם ויץ ביצירתו של ס. יזהר
יחיעם ויץ, בן דודו של ס. יזהר וחברו הטוב מילדות (אמו של יזהר, מרים לבית ויץ, הייתה אחותו של יוסף ויץ, אביו של יחיעם), מופיע במספר יצירות שכתב ס. יזהר: עוד קודם למותו של יחיעם כתב עליו יזהר מעין סיפור הומוריסטי בשם "הדוד יחיאל צד גנבים" שנכלל בקובץ סיפוריו לילדים "שישה סיפורי קיץ". כמעט מיד לאחר מות יחיעם הופיע סיפורו של יזהר, שלא כונס מאז, "דרך גשומה", ובשנת 1948 הופיע הקובץ "מכתבי יחיעם ויץ" בעריכת יזהר. הדמות של הרע האהוב חוזרת ומופיעה מאז בשורה ארוכה של סיפורים, כמעט לאורך חמישים שנה, ובסוגות שונות: מסיפור המלחמה "בטרם יציאה" (1948, נכלל בקובץ "ארבעה סיפורים"), בסיפור הילדים "טרזינות" (1959, נכלל בקובץ "ברגלים יחפות") ועד לספרו המאוחר "צלהבים" (1993), שבו חזר יזהר ועיצב במליאות אוהבת את דיוקנו של יחיעם בנעוריו. החוקר אבי מעפיל זיהה בדמותו של עמיחי החובש ברומן המונומנטלי "ימי צקלג" את דמותו של יחיעם ויץ וטען שהשם עמיחי הוא אנגרמה של יחיעם.
קישורים חיצוניים
- קורות החיים של יחיעם ויץ, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- יחיעם ויץ, באתר הפלמ"ח
- דוד תדהר (עורך), "יחיעם ויץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1700
יחיעם ויץ, כיצד מנציחים בן אחד מבין רבים שנפלו, באתר הארץ, 14 ביוני 2017
הערות שוליים
- ^ המוני חיפה מלווים את קרבנות ההתקפות, הצופה, 19 ביוני 1946
