יחסי אזרבייג'ן–גאורגיה
| יחסי אזרבייג'ן–גאורגיה | |
|---|---|
|
|
| |
| אזרבייג'ן | גאורגיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 86,600 | 69,700 |
| אוכלוסייה | |
| 10,450,422 | 3,720,090 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 78,721 | 24,605 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 7,533 | 6,614 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי אזרבייג'ן–גאורגיה הם יחסי החוץ בין אזרבייג'ן לגאורגיה. שתי המדינות היו רפובליקות של ברית המועצות והן חברות מלאות במועצת אירופה, בארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE) וארגון השיתוף הכלכלי בים השחור (BSEC). שתי המדינות נמנות עם החברות המייסדות של GUAM.
נשיא גאורגיה מיכאיל סאקשווילי תיאר את היחסים כ"מי שמתנגד לאזרבייג'ן או לגיאורגיה הוא אויב של שתי המדינות."[1]
רקע כללי
בגאורגיה ישנם 284,761 אזרים. הם המיעוט הגדול ביותר בגאורגיה והם מהווים 6.5% מאוכלוסיית גאורגיה. רובם מתגוררים בכארתלי תחתית, קאחתי, כארתלי הפנימית ומצחתה מתיאנתי. בעיר הבירה טביליסי קיימת גם קהילה אזרית גדולה. המיעוט הגאורגי באזרבייג'ן פחות גדול מזה והם מכונים אינגילואים.
היסטוריה
גאורגיה ואזרבייג'ן ניהלו יחסים לבביים מאז הקמת המדינות העצמאיות הראשונות שלהם בשנת 1918. ב-16 ביוני 1919 חתמו הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן והרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה על חוזה הגנה ראשון נגד הכוחות הלבנים של צבא המתנדבים של הגנרל אנטון דניקין, שאיימו לפתוח במתקפה בגבולותיהם.[2] למרות המחלוקת הטריטוריאלית על מחוז זקאטלה והדאגות של גאורגיה מתמיכת אזרבייג'ן ברפובליקת קארס, שתי המדינות קיימו יחסי שלום בשנים הכאוטיות של מלחמת האזרחים ברוסיה. כאשר אזרבייג'ן נכבשה על ידי הכוחות הבולשביקים באפריל 1920, עברו כמה פוליטיקאים אזרים מאזרבייג'ן לגאורגיה, שגם היא נפלה לידי הסובייטים המתקדמים בתחילת 1921. שתי המדינות הפכו לרפובליקות של ברית המועצות בשנת 1922 ושמרו על קשר טוב.
בשנת 1991, אזרבייג'ן וגאורגיה החזירו את עצמאותם ונוצרו קשרים דיפלומטיים ביניהם ב-18 בנובמבר 1992. במאמץ לאזן בין אינטרסים אזוריים, ב-10 באוקטובר 1997, אזרבייג'ן וגאורגיה הפכו לשתיים מארבע החברות המייסדות של ארגון GUAM לדמוקרטיה ופיתוח כלכלי. המדינות משתפות פעולה באופן נרחב בפרויקטים אזוריים לפיתוח אנרגיה, תחבורה ושותפות כלכלית כמו צינור הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן, מסילת הברזל קארס-אחלכלכי-טביליסי-באקו, ה-TRACECA, BSEC. הברית הצבאית והביטחונית האזורית של גאורגיה ואזרבייג'ן מתפתחת יחד עם תוכנית השותפות לשלום של נאט"ו וההגנה המשותפת של צינור באקו-טביליסי-סיהאן עם טורקיה.
אנרגיה
גאורגיה, תחת זוויאד גמסחורדיה, חתמה בדצמבר 1990 על הסכם שיתוף פעולה עם אזרבייג'ן בנוגע לתחום הכלכלי, המדעי, הטכני והתרבותי. בפברואר 1993, גיאורגיה תחת שרדנדזה, סיכמה על חוזה מרחיק לכת של חברות, שיתוף פעולה ויחסים הדדיים עם אזרבייג'ן, כולל הסדר ביטחוני הדדי והבטחות כי גאורגיה לא תייצא מחדש נפט או גז טבעי לארמניה. בשנת 1993 ניסתה אזרבייג'ן ללחוץ על גאורגיה להצטרף למצור נגד ארמניה במהלך מלחמת נגורנו קרבאך, אך ללא הועיל.[3]
שתי המדינות קשורות זה לזה בכמה פרויקטים אזוריים חשובים, כולל צינורות נפט "באקו-סופסה" וצינור הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן וקווי דלק "באקו-טביליסי-ארזורום". שתי המדינות עובדות גם על רכבת "באקו-טביליסי-קארס" שתחבר אותם לאירופה. אזרבייג'ן היא גם אחת משותפות המסחר המשמעותיות ביותר של גאורגיה.
יחסי סחר
הייצוא הגאורגי לאזרבייג'ן כולל מלט, קטרים וקרונות רכבת, דשנים מינרליים וכימיים, מים מינרליים, שתייה חזקה, מוצרי זכוכית וזכוכית, ותרופות, בין היתר. יצוא אזרבייג'ן לגאורגיה כולל נפט ומוצרי נפט, גז טבעי, סחורות מפלסטיק, פסולת מזון, ריהוט ולבני בניין.[4]
גבולות
למרות יחסים טובים בתחום האנרגיה, עדיין לא הובהר גבול גאורגיה-אזרבייג'ן. מחלוקת במיוחד היא מתחם המנזר דייוויד גרג'ה הגאורגי המחולק בין שתי המדינות.[5] ג'ורג'י מנג'אלאדזה, סגן שר החוץ של גאורגיה, הציע שגאורגיה תחליף שטחים אחרים בעד השליטה במנזר דייוויד גרג'ה בגלל חשיבותו ההיסטורית והתרבותית לגאורגים.[6] באקו מסתייגת מהחלפת אדמות זו בגלל חשיבותו הצבאית האסטרטגית של מנזר דייוויד גרג'ה.[7] באפריל 2007 העיר סגן שר החוץ של אזרבייג'ן, חאלף חלפוב, כי המנזר "היה ביתם של האלבנים הקווקזים, שלפי ההערכות היו התושבים הקדומים ביותר של אזרבייג'ן."[8] בתגובה, שרת החוץ הגאורגית, גלה בז'ואשווילי, הצהירה כי שיעורי ההיסטוריה של חלפוב הם "בלתי מובנים לחלוטין" וכי "עליו לקרוא את ההיסטוריה העולמית".
בתגובותיהם האחרונות אישרו גורמים אזריים כי אזרבייג'ן "פתוחה ליישום פרויקטים משותפים עם גאורגיה לשיקום המתחם."[6] עם זאת, הצעות רשמיות לפיהן המתחם יכול להיות "אזור תיירות משותף" עוררו זעם מצד הציבור הגאורגי. הפטריארך הקתולי של כל גאורגיה איליה השני אמר כי "המנזר היה מקדש קדוש שצריך להיות כולו על אדמת גאורגיה."[5] נשיא גאורגיה, מיכאיל סאקשווילי, הרגיע את המחלוקת ואמר כי "ניתן לפתור אותה באמצעות דיאלוג ידידותי."
מחלוקות
אף על פי שאזרבייג'ן וגאורגיה הצליחו לבנות יחסים ידידותיים, מחלוקות מסוימות התרחשו מדי פעם. אחד מהמצבים השנויים במחלוקת שכותרתו כשערוריית כדורגל התרחש במהלך המשחק הראשון במוקדמות ליגת אירופה בליגת אירופה בין דינמו המקומית מול גבאלה בטביליסי ב-2 ביולי 2015, והיה איום רציני ביחסי אזרבייג'ן–גאורגיה והביא לכעס בקרב האוכלוסייה האזרית.[9]
נציגויות דיפלומטיות
- אזרבייג'ן מחזיקה בגאורגיה שגרירות בטביליסי וקונסוליה כללית בבתומי.
- גאורגיה מחזיקה באזרבייג'ן שגרירות בבאקו וקונסוליה כללית בגנג'ה.[10]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Whoever opposes Azerbaijan is Georgia's "enemy"
- ^ Firuz Kazemzadeh. Struggle For Transcaucasia (1917-1921), New York Philosophical Library, 1951
- ^ http://countrystudies.us/georgia/68.htm
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2007-09-27. נבדק ב-2007-06-12.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 Michael Mainville (2007-05-03). "Ancient monastery starts modern-day feud in Caucasus". Middle East Times. אורכב מ-המקור ב-2007-09-29. נבדק ב-2007-06-23.
- ^ 6.0 6.1 Diana Petriashvili and Rovshan Ismayilov (2006-11-03). "Georgia, Azerbaijan Debate Control of Ancient Monastery's Territory". Eurasia.Net. נבדק ב-2007-06-23.
- ^ Idrak Abbasov and David Akhvlediani (2007-03-29). "Monastery Divides Georgia and Azerbaijan". Institute for War and Peace Reporting. נבדק ב-2007-06-23.
- ^ Nino Edilashvili (2007-04-12). "Border Dispute Breaks Harmony between Azerbaijan and Georgia". The Georgian Times. אורכב מ-המקור ב-2007-07-08. נבדק ב-2007-06-23.
- ^ Rusif Huseynov. Football scandal between Georgia and Azerbaijan: The Politicon, 27 November 2015
- ^ אתר על יחסי מדינות
