יחסי אתיופיה–מצרים
| יחסי אתיופיה–מצרים | |
|---|---|
|
|
| |
| אתיופיה | מצרים |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,104,300 | 1,001,450 |
| אוכלוסייה | |
| 128,902,722 | 114,038,085 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 126,783 | 476,748 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 984 | 4,181 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | רפובליקה |
יחסי אתיופיה–מצרים הם היחסים דו-צדדיים בין ממשלות רפובליקת מצרים הערבית לבין ממשלות הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של אתיופיה. שתי המדינות יצרו קשרים דיפלומטיים בשנת 1927 והיחסים הם הוותיקים ביותר ביבשת אפריקה ובין הוותיקים בעולם. שניהם חברות ביוזמת אגן הנילוס וחולקים יחסים בעלי אופי מיוחד בשל תפקידם המכריע בסוגיות חיוניות כמו תיק המים של הנילוס והאינטרס לשיתוף ביטחון באזור קרן אפריקה על ידי מאבק בטרור ובפיראטיות.
היסטוריה
הקשר הראשון בין שתי המדינות נמשך לפני כמעט שבעת אלפים שנה כאשר המצרים הקדמונים פתחו במסע המוקדם המוקלט ביותר שלהם לארץ פונט תחת סאהור של השושלת החמישית, אף כי זהב פונט מתוארך לתקופות מוקדמות עוד יותר בתקופת שלטונו של המלך חופו של השושלת הרביעית. מצרים קדומים כינו את המקום הזה טא-נטר (ארץ האלילים) וראו בו ארץ מסתורית ובלתי ידועה עם הון רב. לעיתים קרובות הם עסקו במסעות סחר עם שותפיהם בפונט, שם רכשו זהב, קטורת, הובנה, שנהב, עבדים, חיות אקזוטיות ועורות.
קשרי דת
לדת תפקיד מכריע בקירוב שתי המדינות מכיוון שכנסיית טוואהדו האתיופית הייתה תחת הנהלת הכנסייה האורתודוקסית הקופטית עד שנת 1959, אז מונתה כפטריארך משלה על ידי האפיפיור האורתודוקסי הקופטי של אלכסנדריה והפטריארך של כל אפריקה, סיריל. מוסלמים באתיופיה גם מחוברים באופן הדוק אל-אזהר בקהיר.
קשרים כלכליים
בשנת 1905 סייע הבנק הלאומי של מצרים להקים את הבנק הראשון אי פעם באתיופיה, בנק אביסיניה שפעל כשלוחה של ה-NBE, הוא קיבל מונופול של 50 שנה והיה הסוכן הפיסקלי של ממשלת אתיופיה וכן המנפיק היחיד. השטרות והיה אחראי על גביית פיקדונות ומתן הלוואות וכן על סחר בזהב וכסף, אגירת סחורות בסיסיות והשקעות. במובן מסוים, הוא פעל כבנק מרכזי ובנק מסחרי עד 1930, אז הוא הועבר לממשלת אתיופיה אחרי היילה סלאסי. עליית הכס שלא יכלה לקבל את הבנק המנפיק במדינה בבעלות זרה. בנק חדש שבשליטת הממשלה, בנק אתיופיה, הותקן בשנת 1931 ושמר על ההנהלה וכמעט כל אנשי הצוות, הנכסים והלקוחות של הבנק הישן עד לפלישה האיטלקית בשנת 1936 כשהוא חוסל.
כיום קיימים באתיופיה מעל 72 פרויקטים של השקעות מצריות בתחומי החקלאות, ייצור בעלי החיים, התעשייה, התיירות והנדל"ן. פרויקט נוסף המיושם הוא אזור תעשייה מצרי בעיר אדמה, כ-90 ק"מ מהבירה אדיס אבבה. כמו כן, חברת הקבלנים הערבית פתחה משרד במדינה.
המחלוקת על מי הנילוס
היחסים בין מצרים לאתיופיה הידרדרו לאחרונה, מה שניכר בחילוקי הדעות בין המדינות במעלה הזרם במורד הזרם של אגן הנילוס, שכן אתיופיה הובילה ועודדה את המדינות במעלה הזרם לחתום על הסכם לחלוקה מחודשת של מי הנילוס, למרות התנגדויות מצרים וסודאן.
בנובמבר 2010 האשים ראש ממשלת אתיופיה, מלס זנאווי, את מצרים בפעולה צבאית נגד מדינתו בגלל הסכסוך על מימי הנילוס, ותמיכה בקבוצות מורדים נגד המשטר באדיס אבבה, שהדהים את קהיר, אשר האשים את האשמות אלה כמופרכות.
זנאווי אמר לסוכנות הידיעות רויטרס כי מצרים אינה יכולה לנצח במלחמה עם אתיופיה על מי נהר הנילוס, וכי היא תומכת בקבוצות המורדים בניסיון לערער את יציבותה של המדינה. הוא הוסיף: "אני לא חושש שהמצרים יפלשו לפתע לאתיופיה. איש שניסה זאת לפני כן לא ידע לספר את תוצאות פעולתו, ואני לא חושב שהמצרים יהיו שונים מאלה שקדמו להם, ואני חושב שהם יודעים זאת".
זנאווי הוסיף: "הגיע הזמן שהמצרים יחליטו אם הם רוצים לחיות במאה ה-11 או במאה ה-19.
מנגד, מצרים הביעה את הפתעתה ואת צערה על הצהרות אלה, ודובר משרד החוץ המצרי, חוסאם זכי, אמר בהצהרה כי מה שמפתיע הוא הדיבור של זנאווי על עימות צבאי בין שתי המדינות סביב המים.
הוא הוסיף כי ההאשמות הכלולות בהצהרותיו של זנאווי בנוגע לניצול מצרים של קבוצות המורדים נגד המשטר השולט באתיופיה הן האשמות שווא, והדגישו את נכונותה של מצרים להגיע למשטר באדיס אבבה בכדי לספק את האווירה המתאימה המונעת מכל צד להרוויח מהנוכחות של הקבוצות האלה.
זאקי הביע את צערו של מדינתו כי כמה מדינות – בראשות אתיופיה – צפו את תוצאות הדיאלוג על ידי חתימה על טיוטת הסכם המסגרת המלא, לפני שהגיעה להסכמה הרצויה על שיתוף במי הנילוס.
שר החוץ המצרי אחמד אבו אל-רייט, מצדו, במהלך ביקורו באבו דאבי, הביע את הפתעתו מהשפה בה נהג זנאווי באומרו כי מצרים אינה מחפשת מלחמה, ולא תהיה מלחמה.
תשע מדינות אגן הנילוס, כולל מצרים ואתיופיה, מנהלות שיחות כבר יותר מעשר שנים ליישוב סכסוכים בנוגע לחלוקת מי הנילוס, מכיוון שחלק מהמדינות מאמינות שהיו נתונים לאי הוגנות בהסכם קודם שנחתם ב-1929.
אך במאי 2010 חתמו אתיופיה, אוגנדה, טנזניה, רואנדה וקניה על הסכם חדש, הסותר את ההסכם הקודם על מימי הנילוס, שנחתם בשנת 1929, אשר מדינות אלה ראו כבלתי הוגנות כלפיהם.
המדינות החותמות העניקו לשאר מדינות אגן הנילוס - מצרים, סודאן, בורונדי והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – שנה להצטרף להסכם, אך מדינות אלה היו חלוקות בשל חילוקי דעות מאחורי הקלעים מאז החתימה.
על פי הסכם 1929, מצרים – שתעמוד בפני מחסור במים עד 2017 – תקבל 55.5 מיליארד קוב מדי שנה, המהווה את חלק הארי של 84 מיליארד מטרים מעוקבים של מים הזורמים לנילוס, ואתיופיה מייצגת מקור של כ-85% ממי הנילוס. אתיופיה הקימה חמישה סכרים ענקיים בעשור האחרון והחלה בבניית מתקן אנרגיה מימית חדש בעלות של 1.4 מיליארד דולר.
ב-3 במאי 2011 הודיע ראש ממשלת אתיופיה מלס זנאווי על דחיית הצגת הסכם המסגרת על מימי הנילוס לפרלמנט בארצו, עד שנבחר חדש ייבחר במצרים. במהלך פגישתו עם המשלחת העממית המצרית אתמול, אמר זנאווי כי הוא מסכים להקים ועדת מומחים מצרית-אתיופית שתבטיח שסכר המילניום הגדול לא ישפיע על חלקה של מצרים במי הנילוס, ואם יוכח כמזיק, נשנה העיצוב.
הוא הוסיף כי הנשיא לשעבר חוסני מובארק נהג לטפל בתיק המים בצורה ביטחונית, והוא הפקיד את ניהול העניין הזה בידי השר עומר סולימאן, שנהג להתמודד עם מדינות האגן בדרך של "דיקטציות" ולא התייעצויות.
