יחסי דרום אפריקה – לוב
| יחסי דרום אפריקה – לוב | |
|---|---|
|
|
| |
| דרום אפריקה | לוב |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,219,090 | 1,759,540 |
| אוכלוסייה | |
| 60,868,597 | 6,945,193 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 405,870 | 45,752 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 6,668 | 6,588 |
יחסי דרום אפריקה–לוב הם היחסים הדו-צדדיים שבין רפובליקת דרום אפריקה לבין מדינת לוב.
היסטוריה
משטר האפרטהייד
במהלך כל תקופת שלטונו של מועמר קדאפי בין השנים 1969 עד 1994 המשטר בלוב נתפס כעוין כלפי משטר האפרטהייד שמשל בפרטוריה. לוב סיפקה סיוע ותמיכה בתנועות שפעלו נגד האפרטהייד[1] לצד אימונים צבאיים לכוחות הקונגרס הלאומי האפריקני. לאחר שהקונגרס הלאומי האפריקני הפך לחוקי נלסון מנדלה ביקר בלוב וערך פגישה עם קדאפי במאי 1990, במהלכה הודה לו על הסיוע שלוב סיפקה לתנועה[2].
הקונגרס הלאומי האפריקני
לאחר שבאפריל 1994 נערכו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בדרום אפריקה בסופן נלסון מנדלה ניצח והפך לנשיא דרום אפריקה. לאחר הבחירות היחסים בין דרום אפריקה לבין לוב השתנו מקצה לקצה. העוינות מצד משטר קדאפי התחלפה בשיתוף פעולה והשקעות הדדיות. דרום אפריקה מצידה ביצעה מחוות גדולות במטרה לקדם את היחסים ושחררה שני אזרחי לוב שהיו מעורבים בפיצוץ בטיסה 103 של פאן אמריקן שהתרסקה מעל לוקרבי[3].
בשנת 1994 מועמר קדאפי שהיה באותה עת מנודה על ידי הקהילה הבינלאומית, הוזמן לטקס ההשבעה של נלסון מנדלה. דרום אפריקה אף העניקה לקדאפי ב-1997 את אות התקווה הטובה, אחד מהעיטורים הגבוהים ביותר במדינה[4].
מלחמת האזרחים בלוב
אף על פי שהעניקה גיבוי להחלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם שקבעה אזור אסור לטיסה מעל שמי לוב, דרום אפריקה התנגדה להפצצות נאט"ו על כוחותיו של קדאפי ותמכה ב"מפת הדרכים לשלום" של האיחוד האפריקאי שקראה להפסקת אש, סיוע הומניטרי ושיחות בין המורדים לממשלה[5].
במהלך המלחמה נתפסה הנהגת ה-ANC כאוהדת לקדאפי, ולפי אחד האנליסטים היו לכך שש סיבות: דחיית מעורבות חיצונית מערבית באפריקה; להשיב את תמיכת הקיצוניים שאבדו לקונגרס בתמיכה בהחלטה 1973; מדיניות דרום אפריקה בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני; תפיסה שמעצמות עולות יתפסו את האחריות הפוליטית שקשורה לאפריקה; מדיניות דרום אפריקה של הפעלת לחץ לפתרון סכסוכים; והסתמכות של ה-ANC על כספים שהועברו על ידי משטר קדאפי וההשקעות הלוביות הרבות בדרום אפריקה[6].
כיום
בימיה הראשונים של מועצת המעבר הלאומית דרום אפריקה עקבה אחר התגובה האפריקאית לשלטון החדש, ובהדרגה החלה להכיר בה כממשלה הלגיטימית של לוב בספטמבר 2011, כחודש אחרי רוב מדינות המערב ושבועיים אחרי סין ורוסיה[7].
הערות שוליים
- ^ South Africa sticks by Gaddafi, The World, 25 באוגוסט 2011
- ^ Mandela Visits Libya, Thanks Kadafi for Helping Train ANC, לוס אנג'לס טיימס, 19 במאי 1990
- ^ Bilateral Relations with Libya (Socialist People's Libyan Arab Jamahiriya), מחלקת החוץ של דרום אפריקה
- ^ Huff and puff, אקונומיסט, 3 בספטמבר 2011
- ^ Libya: Col Gaddafi 'accepts road map to peace', הטלגרף, דמיין מקלרוי, 10 באפריל 2011
- ^ SA’s stance on Libya furthers rogue trend, Mail Guardian, 2 בספטמבר 2011
- ^ SA recognises NTC as Libya’s legitimate leaders, Mail Guardian, 20 בספטמבר 2011
