יחסי לוב–תוניסיה
| יחסי לוב–תוניסיה | |
|---|---|
|
|
| |
| לוב | תוניסיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,759,540 | 163,610 |
| אוכלוסייה | |
| 6,945,193 | 12,538,097 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 45,752 | 46,665 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 6,588 | 3,722 |
| משטר | |
| ממשלת מעבר | רפובליקה |
יחסי לוב–תוניסיה הם ארוכי שנים בין שתי השכנות הצפון אפריקניות במגרב, בין לוב לבין תוניסיה.
בהיותן שתי מדינות המגרב הסמוכות עם מורשת ברברית וערבית, מערכת היחסים בין השניים ידידותית אך לעיתים קשה. ידוע כי לתוניסיה יש כמה סוגיות עם לוב, כולל הבדלים פוליטיים. עם זאת, שתי המדינות פיתחו קשר חזק, חלק מהקשר ההיסטורי הארוך והעשיר שלהן.
לוב מחזיקה בתוניסיה שגרירות בתוניס ואילו תוניסיה מחזיקה קונסוליה בטריפולי, שגרירות תוניסיה סגורה מאז 2015 בשל חששות ביטחוניים.
היסטוריה
מאז שקרתגו החלה להתרחב לים התיכון, החזיקה תוניסיה בשליטה על טריפוליטניה (צפון מערב לוב המודרנית) במשך מאות שנים תחת שושלות וממלכות שונות שהחזיקו את האזור בשליטתם. גם תוניסיה וגם לוב התאסלמו עם הכיבוש המוסלמי של המגרב ובהמשך הפכו לחלק מהאימפריה העות'מאנית. במהלך השלטון העות'מאני על האזור, תוניסיה הציגה השפעה רבה על טריפוליטניה כאשר היא מינתה את שליטי טריפולי שהיו נאמנים לחוסיינים בתוניס, היא יזמה מלחמות לגירוש מושלים לא רצויים מהשלטון, כמו מלחמת 1794 תחת שלטון חמודה פשה שמטרתה היה להחזיר את יוסף קרמנלי לפאשה של טריפולי. מערב לוב המשיכה לקיים קשרים תרבותיים וכלכליים עמוקים עם תוניסיה עד שהתחיל המרוץ לאפריקה כאשר צרפת ואיטליה קיבלו יחד שליטה על תוניסיה ולוב.
בשנות ה-50 של המאה ה-20, שתי המדינות זכו לעצמאות ויצרו קשרים ביניהם, תחת שלטון אידריס, מלך לוב ונשיא תוניסיה חביב בורגיבה.
מלחמת האזרחים בלוב
תוניסיה, שם החל האביב הערבי, אשר התפשט לימים ללוב והפיל את המשטרים של שתי המדינות; עם זאת, התסיסה הלובית בשנת 2011 יצאה מכלל שליטה לאחר מותו של מועמר קדאפי וגרמה לתסיסה הלובית השנייה, בה מאוחר יותר ניסו האיסלאמיסטים ההולכים וגדלים להשתלט עליה. תוניס נתפסה באמצע הסכסוך בלוב בין הנציגים המבוססים בטוברוק והקונגרס הלאומי המבוסס בטריפולי.[1]
יחסי תוניסיה עם לוב התאפיינו כקשים, מאז סיעת תנועת אננדה של הממשלה התוניסאית התבררה כמי שאוהדת את האסלאמיסטים השולטים בטריפולי, ובכך גרמה למתיחות בין שתי המדינות. עם זאת, ממשלת תוניסיה מנסה להישאר נייטרלית בענייני מדינות אחרות במגרב.[2]
עם זאת, תוניסיה תמכה בפיוס בין שתי סיעות ממשלתיות בלוב, לצד מצרים ואלג'יריה.[3] תוניסיה גם שמרה על גבולותיה לפליטים לוביים שברחו מהמלחמה, וקיבלה למעלה משני מיליון אזרחי לוב למדינה בשנת 2015.[4]
גבול
שתי המדינות חולקות גבול לאורך 460 ק"מ, הנשמר על ידי ה-MoD התוניסאי כאזורי חיץ עם קואורדינטות מוגדרות, ונדרש אישור מיוחד בכניסה לאזורים אלה.
תוניסיה הקימה קו הגנה לאורך גבולותיה עם לוב, מחסום פיזי המורכב ממערכת מכשולים, כולל שקי חול המגנים על תעלות מלאות מים שנחפרו בעומק של כ-2 מטרים, מגדלי תצפית מוגבהים וגדרות. בסיוע גרמניה וארצות הברית, תוניסיה התקינה מעקב אבטחה אלקטרוני לאורך המכשול שהושלם, שמשתרע על כמעט מחצית מאורך הגבול, מערכת המעקב כוללת מערכות רכב אויבי בלתי מאויש (מל"ט) המשמשות להשלמת מעקב האבטחה מבוסס המצלמה. מערכת. המחצית הנותרת של הגבולות שמדרום לדהיבה מורכבת משטח עצום של דיונות חול אשר מנוטרות על ידי ה-GTS של הצבא התוניסאי (בצרפתית: "Groupement Territorial Saharien"), כוח צבאי המתמחה בסביבה הסהרית, הנתמך על ידי סיור אווירי.
הערות שוליים
- ^ "Crisis and resilience in Libya and Tunisia". 21 בספטמבר 2016. אורכב מ-המקור ב-2020-08-10. נבדק ב-2020-07-31.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Shifting relations between Tunisia, Libya". 29 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Nawal Sayed (18 בדצמבר 2017). "Egypt, Tunisia, Algeria assert adherence to dialog to solve Libya crisis".
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The impact of Libyan middle-class refugees in Tunisia". 17 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה)
