יחסי לוב–מלטה
| יחסי לוב–מלטה | |
|---|---|
|
|
| |
| לוב | מלטה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,759,540 | 316 |
| אוכלוסייה | |
| 6,945,193 | 536,325 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 45,752 | 17,765 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 6,588 | 33,124 |
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של מלטה |
|
יחסי לוב–מלטה הם היחסים הדיפלומטיים בין לוב ומלטה. שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים זמן קצר לאחר עצמאותה של מלטה. לשתי המדינות היו קשרים הדוקים מאוד ושיתוף פעולה במהלך ממשלות דום מינטוף. ללוב יש שגרירות באטרד (אנ') ולמלטה יש שגרירות בטריפולי. בשנת 2013 אמר ראש ממשלת לוב עלי זיידן כי היחסים בין שתי המדינות "מעולים".[1]
היסטוריה
יחסים מוקדמים (1964–1980)
במהלך שנותיו של דום מינטוף כראש ממשלת מלטה שלאחר עצמאותה של מלטה, לוב הלוותה כמה מיליוני דולרים למלטה כדי לפצות על אובדן ההכנסות משכר דירה שבעקבות סגירת בסיסי הצבא הבריטי במלטה. קשר הדוק יותר עם לוב פירושו התחדשות דרמטית. התפתחות (אך קצרת מועד) במדיניות החוץ של מלטה: כלי תקשורת מערביים דיווחו כי נראה שמלטה מפנה עורף לנאט"ו, בריטניה ואירופה באופן כללי. לפחות בשנות השבעים של המאה העשרים כבר הייתה ללוב שגרירות קבועה במלטה שנמצאה בווילה דראגו הבולטת בסלימה.[2]
פורסמו ספרי היסטוריה שהחלו להפיץ את רעיון הניתוק בין האוכלוסייה האיטלקית והקתולית, ובמקום זאת ניסו לקדם את התיאוריה של קשרים תרבותיים ואתניים הדוקים יותר עם צפון אפריקה. התפתחות חדשה זו צוינה על ידי בויסייביין בשנת 1991: "...ממשלת העבודה ניתקה את היחסים עם נאט"ו וחיפשה קשרים עם העולם הערבי. לאחר 900 שנה של קישור לאירופה, מלטה החלה להסתכל דרומה. מוסלמים, שעדיין זכורים בפולקלור בגלל התקפות פיראטיות פראיות, הוגדרו מחדש כאחי דם."
קדאפי אף טען כי העם המלטזי הוא ממוצא ערבי, ממוצא פיניקי.
בין השנים 1975–1976, ממשלת לוב העניקה לסוללה הראשונה (הימית) של מלטה של חיל היבשה של מלטה (כיום טייסת הים של ה-AFM) ארבע סירות סיור.[3]
תקרית סייפם (1980)
בשנת 1980 אסדת נפט של חברת סייפם האיטלקית שהוזמנה על ידי טקסאקו לקדוח מטעם ממשלת מלטה 68 מיילים ימיים דרום-מזרחית למלטה נאלצה להפסיק את הפעילות לאחר שאוימה על ידי סירת ירייה של לוב. גם מלטה וגם לוב תבעו זכויות כלכליות באזור ואירוע זה העלה את המתח. הנושא הועבר לבית הדין הבינלאומי בהאג בשנת 1982 אך פסיקתו של בית המשפט בשנת 1985 עסקה רק בתיחום של חלק קטן מהשטח שבמחלוקת.[4][5]
שיפור היחסים (1982–1987)
מלטה ולוב שיפרו את היחסים אחד לשני, בתגובה לפתיחות חוזרות ונשנות של קדאפי לאיחוד רשמי והדוק יותר בין שתי המדינות; ולמשך תקופה קצרה ערבית הפכה למקצוע חובה בבתי ספר תיכוניים במלטה. בשנת 1984 נפתח רשמית מסגד מרים אל-בטול על ידי מועמר קדאפי במלטה.[6]
מלחמת האזרחים בלוב (1987–2011)
לאחר סיום ממשלות מינטוף ובוניצ'י שמרה מלטה על היחסים המצוינים שלה עם לוב. היחסים התקררו ב-2005 בעקבות ההתנקשות במלטה על פתחי שקאקי, ככל הנראה על ידי המוסד, אולם מאוחר יותר היחסים נורמלו.
ב-21 בפברואר 2011, בתחילת מלחמת האזרחים בלוב הראשונה, ערקו שני מטוסי קרב של חיל האוויר הלובי למלטה במקום להפציץ מפגינים בבנגאזי. סירובה של ממשלת מלטה להסגיר את הטייסים או להחזיר את המטוס ללוב במהירות גרם לכך את מדינת שמלטה הפכה לשכנה לא ידידותית במלחמת האזרחים. מלטה גם תיאמה את פינוים של רבבות עובדים זרים שנקלעו לסכסוך; ושיחקה תפקיד פחות בהתערבות הבינלאומית המאוחרת יותר בסכסוך.[7]
ב-11 במרץ, אחד מבני דודיו של קדאפי ניסה לשחד את פקידי חיל האוויר המלטזי בכדי לרכוש דלק סילוני.[8]
עידן פוסט קדאפי (2011–הווה)
בעקבות הפלתו של מועמר קדאפי מממשלת לוב, היחסים המשיכו להתחזק משני החלקים. ממשלת מלטה בשיתוף עם MCAST הציעה מלגות לסטודנטים לוביים. גם דיונים בנושא הגירות בלתי חוקיות נערכו. בספטמבר 2013 הושגה עסקה למלטה לרכישת נפט גולמי, נפט מזוקק, דלק סילוני וגפ"מ במחיר קבוע. מלטה תסייע גם ללוב בתחום התחבורה והתעופה האזרחית. ממשלת לוב הייתה מעוניינת בשיפור הקשרים בין שתי המדינות, כולל נפט וגז, חינוך, כולל שיקום מכון תא גיורני והיבטים אחרים.[1]
במהלך מלחמת האזרחים השנייה בלוב, מלטה (יחד עם מרבית הקהילה הבינלאומית) המשיכה להכיר בממשלת ההסכם הלאומי לאחר שבית המשפט העליון בלוב הוכרז כבלתי חוקתי. מטען הלובי חוסין מוסראטי התעקש כי בכך מלטה "מתערבת בענייני לוב". בשל הסכסוך, יש שתי שגרירויות לוב במלטה. הקונגרס הלאומי הכללי המוכר שולט כעת בשגרירות לוב הרשמית בבלזן, ואילו בית הנבחרים הלא מוכר פתח קונסוליה בתא' שיביקס. כל אחת משתי השגרירויות אומרת כי אשרות שהונפקו על ידי הגורם האחר אינן תקפות.[9]
ב-27 בינואר 2015, טרוריסטים חמושים של המדינה האיסלאמית תקפו את מלון קורינתיה המנוהל על ידי מלטה בטריפולי. לאחר התרחבות נוספת של המדינה האיסלאמית בלוב (במיוחד נפילת נוופליה), קרא ראש הממשלה ג'וזף מוסקט ומנהיג האופוזיציה סימון בוסוטיל לאומות המאוחדות ולאיחוד האירופי להתערב בלוב כדי למנוע מהמדינה להפוך למדינה כושלת.[10][11]
פגישה בין מנהיגי שתי הממשלות היריבות בלוב התקיימה באוברז' דה קסטיל בוולטה, מלטה ב-16 בדצמבר 2015. הפגישה התעכבה בכמה ימים לאחר שנציגי ממשלת טוברוק נכשלו בהתחלה.[12][13]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Update 5 – Malta strikes favourable oil, gas procurement deal with Libya, Times of Malta (באנגלית)
- ^ Wayback Machine, web.archive.org, 11 באפריל 2017
- ^ A.F.M. MARITIME SQUADRON, web.archive.org, 7 באפריל 2014
- ^ MaltaToday, archive.maltatoday.com.mt
- ^ International Court of Justice, web.archive.org, 2 במרץ 2016
- ^ Eric R. Wolf, Religion, Power and Protest in Local Communities: The Northern Shore of the Mediterranean, Walter de Gruyter, 1984, מסת"ב 978-3-11-009777-1. (באנגלית)
- ^ Two Libyan fighter pilots defect to Malta, Times of Malta (באנגלית)
- ^ Gaddafi relatives offered Malta Armed Forces bribes – Clinton ally – timesofmalta.com, web.archive.org, 25 ביוני 2016
- ^ Libyan Embassy says visas issued by any other entity 'not valid', Times of Malta (באנגלית)
- ^ Malta should press EU to intervene in Libya – Simon Busuttil, Times of Malta (באנגלית)
- ^ Prime Minister calls for UN intervention in Libya, Times of Malta (באנגלית)
- ^ Top level Libya rivals meeting in Malta cancelled at last minute, Times of Malta (באנגלית)
- ^ Update 2 – Heads of rival Libyan parliaments meet in Malta, seek more time for unity government, Times of Malta (באנגלית)
