יעקב יעקב (פוליטיקאי)
 | |
| יעקב יעקב באירוע הכנסת ספר תורה | |
| לידה |
1930 שנת התר"ץ מחוז קרקוק, חבל כורדיסטן שבעיראק |
|---|---|
| פטירה |
19 בפברואר 1992 (בגיל 62 בערך) ט"ו באדר א' התשנ"ב |
| מדינה | ישראל |
| תאריך עלייה | 1950 |
| עיסוק | ראש מועצה אזורית מעלה יוסף, סגן מנהל ארגון הקניות בתנועת המושבים, מזכיר מושב עין יעקב |
| מפלגה | מפלגת העבודה |
| בת זוג | מרים יעקב |
| ראש מועצה אזורית מעלה יוסף בין השנים 1973–1992 (עד פטירתו) | |
יעקב יעקב (שנת התר"ץ, 1930 - ט"ו באדר א' התשנ"ב, 19 בפברואר 1992 ) היה איש ציבור ופוליטיקאי ישראלי.
כיהן בין השנים 1953–1959 כמזכיר מושב עין יעקב שבגליל, שהיה ממייסדיו.
בשנים 1959–1973 כיהן כסגן מנהל ארגון הקניות בתנועת המושבים וכנציג מטעם יישובי הגליל בארגון מושבי הגליל.
בשנים 1973–1992 (עד פטירתו) כיהן כראש מועצה אזורית מעלה יוסף שבגליל.
בשנים 1980–1992, בנוסף לתפקידו כראש מועצה אזורית, כיהן כיושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מעלה הגליל.
במהלך השנים, היה חבר בוועדות הציבוריות: חבר במרכז מפלגת העבודה, חבר מזכירות תנועת המושבים, חבר בהנהלת יד לבנים (כאב שכול), חבר בפורום יישובי קו העימות, חבר באיגוד ערים בגליל המערבי, חבר בהנהלת בית החולים הממשלתי בנהריה, חבר הנהלה בבית האבות בעכו וחבר בהנהלת מכללת גליל מערבי.
קורות חייו
שנותיו הראשונות
יעקב יעקב נולד בשנת 1930 לעזרא ושרה יעקב, בכפר חג'ילה, מחוז קרקוק שבכורדיסטן העיראקית. בכפר, שנמצא באזורים ההרריים של עיראק, שכנו כחמש-עשרה (15) משפחות יהודיות, שהיו חלק ממאות משפחות יהודיות שחיו באזור זה ובעיקר בעיר חנקין הקרובה, שמנתה כשש-מאות (600) משפחות יהודיות. אביו היה חקלאי ומוכר בדים ומשפחתו, שמנתה שבעה (7) נפשות, הייתה מהאמידות שבכפר. יעקב למד בבית הספר הערבי הממשלתי והתחנך אצל מורה פרטי בלימודים עבריים ולימודי קודש.
בשנת 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות בישראל, גויס יעקב לצבא העיראקי כשהיה בן שמונה-עשרה (18). השמועה על המלחמה בין יהודים לערבים בארץ ישראל עוררה תסיסה אנטי-יהודית חריפה, אשר לובתה על ידי מסיתים שיצרו אווירה עוינת כלפי היהודים באזור. עם הגעת השמועה על הקמת המדינה, יעקב ארגן בסתר את החיילים היהודים ביחידתו על מנת לשמור על בתי היהודים ברובע היהודי בקרקוק, כך שיפטרלו באופן רציף בין בתי היהודים. כשהגיעו הפורעים הערבים, שהוסתו על ידי הממשלה המקומית, לרובע היהודי וראו את החיילים העיראקים, לא העזו לגעת בבתי היהודים.
לאחר שהחל גל הגירה גדול של יהודים מעיראק לישראל דרך פרס השכנה, מכרו משפחתו של יעקב את רכושם ויצאו ביחד עם מאה וחמישים (150) משפחות יהודיות נוספות בניסיון לעבור את הגבול לפרס. ניסיון זה נבלם על ידי המשטרה העיראקית, אשר החזיקה את המשפחות במעצר ממושך בעיר חנקין. בשנת 1950, לאחר שחל מפנה במדיניותה של הממשלה העיראקית ביחס להגירת יהודים, אושרו היתרי יציאה מעיראק לצמיתות בתנאי להסכמת היהודים להשאיר את רכושם.
יעקב עלה לישראל בשנת 1950 והועבר למחנה העולים בפרדס חנה, שם הכיר את מרים, גם היא עולה מכורדיסטן שבפרס. הם נישאו באותה שנה. שנה לאחר מכן נולד בנם הראשון הרצל ולאחריו נולדו עוד ארבעה (4) בנים: אליהו, ישראל, דוד ואסף.
בשנת 1973 נפל דוד בנו בעת מילוי תפקידו בשירותו הצבאי כחייל בחטיבת גולני.[1]
פעילות ציבורית
לאחר עלייתו לארץ, גייס יעקב כתשעים (90) משפחות שהועברו לכפר עבודה בגעתון עילית שבגליל המערבי, שם הועסקו בייעור מטעם קרן קיימת לישראל. מאוחר יותר נסגר כפר העבודה ויעקב ומשפחתו הועברו מכפר עבודה אחד למשנהו. בשנת 1953, לאחר סירוב של קק"ל להקמת יישוב באזור הצפון, עבר ביחד עם ארבע (4) משפחות בחזרה לגעתון עילית הנטושה והחל בבניית מושב חדש בניגוד לעמדת קק"ל. עם חלוף הזמן, הצטרפו להתארגנות המושבית של יעקב משפחות רבות וקק"ל נאלצה להכיר ביישוב תוך שהעבירה משאבים ליישוב החדש. בניית היישוב שנקרא עין יעקב הסתיימה בשנת 1955. יעקב נבחר פה אחד למזכיר המושב.
בשנת 1959, נקרא יעקב לתנועת המושבים על מנת להקים את ארגון מושבי הגליל, שבו פעל עד שנת 1973, בין היתר כסגן מנהל ארגון הקניות בתנועת המושבים. בתקופה זאת, לקח יעקב יד בהקמת יישובים רבים וגיוס משפחות ליישובי הגליל והפרחת האזור.
בשנת 1973, נבחר לראשות המועצה האזורית מעלה הגליל. בשנת 1975, ראה לנכון לשנות את שם המועצה האזורית מעלה הגליל ל-"מעלה יוסף", על שם יוסף ויץ שהקים את כפרי העבודה בגליל מטעם קק"ל. יעקב המשיך לכהן כראש המועצה האזורית מעלה יוסף עוד כתשעה-עשרה (19) שנים. במהלך כהונתו כראש מועצה, היה שותף להקמתם של יישובים רבים בגליל המערבי וכן להקמת כפר ורדים. בשנים אלו תרם מאוד לפיתוח יישובי הגליל ופיתוח הכלכלה והביטחון באזור זה, תוך שיתופי פעולה עם אנשי ציבור נוספים ומשרדי הממשלה.
מותו
בשנת 1992, בבוקרו של יום ה-19 בפברואר, לקה יעקב בדום לב כשהוא נמצא בדרך לפגישה עם שר הביטחון, משה ארנס. באותו ערב, הלך לעולמו בעודו משאיר אחריו אישה וארבעה ילדים. מותו גרם לתדהמה בקרב תושבי הגליל וראשי המערכת הפוליטית והציבורית בישראל. בהלווייתו השתתפו אלפי בני אדם בהם אנשי ציבור רבים שהגיעו לחלוק לו כבוד אחרון.
שמעון פרס הספיד אותו ואמר כי "אם היו בוחרים שוב את ל"ו הצדיקים היה יעקב בין אלה. איש ירא שמים, בעל כושר שיפוט, ידע לחבר אנשים לאדמתם, ידע תורה, נשא על כתפיו בניית הגליל".[2]
לקריאה נוספת
מועצה אזורית מעלה יוסף, הכל קול יעקב, פתח תקווה: "אור וצל",1993.
הערות שוליים
- ^ אתר יזכור - דוד-אהוד יעקב, באתר יזכור
- ^ מועצה אזורית מעלה יוסף, הכל קול יעקב, "אור וצל" פתח תקווה, 1993
