יעקב שינפלד
 | |
| לידה |
18 בדצמבר 1951 (גיל: 72) חיפה |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| פעילות בולטת | ניהול חברת זנלכל |
| ידוע בשל | איש עסקים ובעל שליטה בחברת "זנלכל" |
| השכלה | הנדסת מזון וניהול תעשייה בטכניון. |
| מקצוע | מהנדס מזון |
| מספר צאצאים | 4 |
יעקב (קובי) שינפלד (נולד ב-18 בדצמבר 1951) הוא תעשיין ואיש עסקים ישראלי, יו"ר הדירקטוריון ובעל שליטה בחברה הציבורית זנלכל בע"מ, יצרנית מותג השימורים "יכין", אותה ניהל במשך עשרות שנים[1].
ביוגרפיה
יעקב (קובי) שינפלד נולד בחיפה, בנם של לאה ודב שינפלד, אח צעיר לשתי אחיות. הוריו עלו לישראל בשנת 1933, אביו דב עלה מצ'כוסלובקיה ואימו לאה עלתה מפולין, תחילה התגוררו בתל אביב, ובשנת 1941, לאחר שאביו הצטרף לחברת זנלכל בע"מ, אותה רכש במלואה ב-1947, המשפחה השתקעה בחיפה.
דב שינפלד נפטר כשקובי היה בן 15 וחצי. באותה עת, הוא למד בבית הספר הריאלי במגמה ביולוגית ותכנן ללמוד רפואה, מתוך שאיפה למצוא תרופה למחלת הסרטן, ממנה נפטר אביו. למרות זאת, לאור ציפייה להמשיך את דרכו של אביו בחברה המשפחתית, למד וסיים בהצטיינות תואר ראשון בהנדסת מזון, והשלים רבים מהקורסים של הנדסת תעשייה וניהול בטכניון.
בשנת 1970 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת גולני, כקצין ומפקד מחלקה בגדוד 51[1]. כשמונה חודשים לאחר שחרורו פרצה מלחמת יום הכיפורים. קובי עלה לרמת הגולן, חבר לפלוגתו הסדירה, והשתלב בלחימה מאומצת של חטיבת הגולני ברמת הגולן. ביום האחרון למלחמה, בקרב על כיבוש החרמון, לחם ונפצע קל. כ־70% מחיילי הפלוגה בה לחם, במסגרת מבצע קינוח, נהרגו או נפצעו[1].
באמצע לימודיו בטכניון, בעקבות פתיחת מגמות מסוימות בקורס הטיס גם למרכיבי משקפיים, החליט שינפלד להגשים חלום ילדות, התגייס לשירות קבע והתחיל את הקורס. כעבור שנה בקורס, לאחר שלא נשאר במגמת הקרב, בשל לקות ראייה והצורך במשקפים, שב ללימודים.
חברת זנלכל בע"מ
חברת "זנלכל" היא חברה ציבורית העוסקת בפיתוח, ייצור, שיווק, ויצוא של מגוון רחב של שימורי נזון תחת שלושה מותגים עיקריים – "יכין", "פרי מבורך" ו"פרי זה". בנוסף, החברה מייצרת מוצרים עבור מותגים פרטיים לרשתות שונות[2].
החברה הוקמה בשנת 1940 ונרכשה במלואה על ידי דב שינפלד בשנת 1947 במפרץ חיפה. בתום לימודיו האקדמיים, בשנת 1979, החל שינפלד את דרכו במפעל המשפחתי כטכנולוג מזון, ובהמשך מונה למנהל התפעול. בשנת 1983 מונה למנהל הכללי והוביל את הנפקת החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב[1][3][4].
בשנת 1986 העבירה החברה את מפעלה מחיפה למתחם חדש, בהשקעה של 12 מיליון דולר, באזור התעשייה אלון תבור שליד עפולה, על שטח של 65 דונם[5]. בשנת 1988 החל שינפלד להרחיב את פעילות החברה, כאשר הוביל את זנלכל לרכישת הפעילות התעשייתית של חברת "פרי-זה" שהייתה בכינוס נכסים[6]. בשנת 1998 רכש החברה את הפעילות התעשייתית במפעלי השימורים של "יכין תעשיות"[7].
בשנת 2005 מונה שינפלד ליושב ראש דירקטוריון פעיל, ומינה תחתיו לתפקיד המנהל הכללי את פיני גורביץ'[8][9].
באפריל 2017 מינה שינפלד שלושה מבניו לדירקטורים בחברה[10].
משפחתו
לאחר נישואין ראשונים שנמשכו כחמש שנים, בשנת 1984 התחתן בשנית, עם דבורה כ"ץ, אלמנתו של רס"ן אהרון כ"ץ ובתו של הפרופ' דוד הרטמן, ואימץ את שני בניה. בהמשך, נולדו לשניים עוד שני בנים. בסוף שנות ה-90 התגרשו. בשנת 2007 התחתן שינפלד עם שוש ברלינסקי-שינפלד, אשר נפטרה כתוצאה מסיבוך של מחלת הסרטן פחות מחודש לאחר נישואיהם. היא ניהלה, בין היתר, את גני התערוכה בתל אביב ואת המועצה להשכלה גבוהה[11][1].
קישורים חיצוניים
- אביב לוי, יעקב שינפלד, בעל השליטה בזנלכל, צפוי לדמי ניהול של עד 2.9 מיליון שקל, באתר גלובס, 9 בדצמבר 2018
- קובי שינפלד בעל שליטה ודירקטור בחברת זנלכל, באתר ביזפורטל
- חברת "זנלכל" (יכין) - שימורים..לא מה שאתם חושבים!! - חדשות ישראל בעסקים, באתר חדשות ישראל בעסקים, 2 ביולי 2016
- אלי שמעוני, עסקי הקווצ': זנלכל הכפילה מחירה בשנה האחרונה, באתר כלכליסט, 15 בפברואר 2017
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 ליאת רון, פורטפוליו / קובי שינפלד, באתר גלובס, 12 באוגוסט 2010
- ^ סימה להט, שימורים בחברת זנלכל (יכין)... זה לא מה שחשבתם....
- ^ אורי גינוסר, מכירות זנלכל עלו ב־'89 ב־%;33 הסתכמו ב־60 מיליון ש"ח , מעריב, 2 במאי 1990
- ^ זנלכל מותגים יכין, פרי מבורך, פרי זה - בד"ץ בית יוסף, באתר בד"ץ בית יוסף, 4 במרץ 2013
- ^ זנלכל בע"מ, מעריב, 7 אפריל 1987
- ^ אתמול מונה כונס נכסים לחברת הביטוח אושיות, מעריב, 5 פברואר 1988
- ^ זנלכל - מתמזגת עם יכין, באתר גלובס, 19 באוגוסט 1998
- ^ עוברים, באתר הארץ, 12 ביולי 2005
- ^ חברת זנלכל באתר בורסה לניירות ערך בתל אביב
- ^ גיל קליאן, אבות אכלו תירס: בעל השליטה בזנלכל ממנה את שלושת בניו לדירקטורים, באתר כלכליסט, 20 באפריל 2017
- ^ אורי דרומי, האשה שהצילה את ההשכלה הגבוהה, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2007
