יצחק בן ארי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק בן ארי
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

יצחק בן ארי (22 בינואר 1924 - 24 במרץ 2004) היה דיפלומט ישראלי, שכיהן כשגריר ישראל בדנמרק ובגרמניה המערבית.

ביוגרפיה

בן ארי נולד בווינה שבאוסטריה בשם ארווין רינדנר. למד בגימנסיה הקלאסית, וסולק ממנה בעקבות האנשלוס. הוא עלה לארץ ישראל ב-1939 במסגרת עליית הנוער ולמד בבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה.

התגייס למשטרת המנדט, שירת כנוטר בגבול הצפון ובמחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט בירושלים, בה היה ממונה על הפעלת עובדים יהודיים. במקביל הוא שימש סוכן של הש"י וקיבל את הכינוי "מיקי" שהמשיך ללוות אותו לאורך חייו[1]. לאחר הקמת המדינה שירת במשטרת ישראל בדרגת עוזר מפקח מחוזי במחוז תל אביב וירושלים והיה שליח המשטרה לארגון האינטרפול בפריז.

ב-1958 גויס למוסד על ידי יעקב כרוז, ראש אגף "תבל" האמון על הקשרים הדיפלומטים והמודיעיניים של הארגון[2]. הוא שימש שליח המוסד ומשרד החוץ בשגרירות ישראל באדיס אבבה שבאתיופיה ושימש מפקח קונסולרי בנציגויות ישראל במזרח אפריקה. לאחר מכן שירת כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל בפריז ושירת בתפקידים בכירים במוסד.

ב-1971 מונה לציר בשגרירות ישראל בבון שבמערב גרמניה, כיהן בתפקיד במהלך טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. ב-1975 מונה לשגריר ישראל בדנמרק וכיהן בתפקיד עד 1978. לאחר שובו שימש מנהל מחלקת אירופה 2 באגף מערב אירופה במשרד החוץ וראש לשכת מנכ"ל המשרד. ב-1981 מונה לשגריר ישראל במערב גרמניה. כיהן בתפקיד עד 1989 ופרש לגמלאות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יעקב כרוז, האיש בעל שני הכובעים, הוצאת משרד הביטחון, 2002, עמ' 53
  2. ^ יעקב כרוז, האיש בעל שני הכובעים, הוצאת משרד הביטחון, 2002, עמ' 129


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0